אתגר זהה התמודדות שונה
מעשה במלך שערך ניסוי, הוא זימן לארמונו ארבעה אנשים וחילק אותם לזוגות, כל זוג קיבל חדר נפרד שבמרכזו ניצב שולחן ובו שתי צלחות מלאות בכל טוב מעשה ידיו של שף הארמון, אמר להם המלך: "הזוג שיסיים ראשון את האוכל כולו יוכתר כזוג המנצח", שמחו הזוגות מאד וחשבו לעצמם כמה קלה המשימה לאכל אוכל כה טעים ומלכותי, אבל אז הציג בפניהם המלך את המוקש, הוא חילק לכל אחד מזלג ארוך באורך של מטר ואמר להם שיש לאכל את האוכל אך ורק במזלג וכן יש להחזיקו אך ורק בראשו ולא באמצע, המלך הלך ושב כעבור מחצית השעה, נכנס לחדרו של הזוג הראשון וחשכו עינו הרצפה מטונפת האנשים מלוכלכים ועצבניים והאוכל מפוזר ברחבי החדר-כישלון חרוץ ורעב כבד,

וכשהגיע לזוג השני הופתע לגלות רצפה נקייה אנשים שבעים ושמחים והאוכל נאכל עד תום, שאל אותם: "כיצד הצלחתם לסיים את האוכל עם המזלגות הללו"? ענו לו: "בתחילה כל אחד ניסה לאכול עם המזלג שלו אך לשווא, ואז החלטנו שכל אחד יאכיל את בן זוגו היושב מולו וכך המזלג הארוך לא יחטיא את מטרתו.
אם נתבונן בסיפור לעומקו נבחין בשתי דרכי התמודדות שונות והפוכות ברגע מאתגר, הזוג הראשון היו מאד "מרובעים" וכל אחד מהם לא רצה לוותר על הרגלי האכילה שלו למרות שהם נוכחו לראות שהניסיון שלהם לאכול בכוחות עצמם לא צולח המשיכו להתעקש ויצאו מהתחרות רעבים מתוסכלים וידיהם על התחתונה, לעומתם הזוג השני מהר מאד קלט שהרגלי האכילה הקלאסיים רק יכשילו אותם ולכן הם בחרו לוותר עליהם ולהאכיל אחד את השני ובלבד שינצחו בתחרות ועל הדרך גם אכלו ארוחה דשנה ממטבחו של המלך,

ויתור קטן=חיבור גדול
כולנו רוצים לנצח ולחיות בארמון הפרטי שלנו כמו מלך ומלכה ולכן כמו במשחק שחמט לעיתים עדיף לוותר על חייל בשביל המלך כך גם בזוגיות לעיתים שווה לוותר על דברים קטנים "עוקצי תאנים" שאינם עקרוניים, כדי שנחיה בהרמוניה טובה, זה נשמע פשוט אבל זה דורש מאמץ מכיוון שכאשר נישאים כל אחד מבני הזוג מביא אתו לתוך הזוגיות בעסקת חבילה תיק על הגב שמכיל בתוכו הרגלים סגנון טעם אישי ומשפחת מוצא שונה, שני התיקים השונים יוצרים קרקע פורייה התנגשויות קונפליקטים ומריבות שכמובן פוגמים במרקם הזוגי העדין.
כאשר בני הזוג יפנימו שיש להם מטרת-על משותפת: לנצח בתחרות, ולהשרות את השכינה בביתם, ולחיות באהבה ובאחווה, יהיה להם קל יותר להניח בצד הרגלים רצונות וחלומות, וכך כשכל אחד מהם יוותר קצת על האגו שלו תיווצר פה מערכת זוגית נפלאה שבה אין מאבקי-כח, שניהם מאוחדים סביב אותה משימה.
משל למה הדבר דומה: אדם שרוצה לחבר ולקשור שני חבלים יחדיו, יודע שזה בלתי נמנע לחבר את שני החבלים ללא עשיית קשר חזק ביניהם, וככל שהקשר יותר חזק כל אחד מן החבלים ייאלץ להתקצר במעט העיקר שהקשר יישמר לנצח.
הויתור הוא הכרחי במערכת זוגית, אך גם הוא צריך להיעשות בצורה מאוזנת והדדית שבה כל צד נותן את חלקו, שני בני הזוג מרגישים מסופקים ושמחים כמו הזוג המנצח שאמנם ויתר אבל אכל ושבע.
גם האש לפעמים מוותרת

מסר זה רואים במוחש גם בפרשת בהעלותך: הדלקת המנורה בבית המקדש, למנורה היו שבעה קנים, וששת הקנים הצדדיים היו דולקים ומוטים לכיוון הנר האמצעי,
אש בטבעה לבעור כלפי מעלה,ו כאן קרה משהו ניסי: האש שינתה טבעה ויתרה על רגילותה, העיקר שכול הנרות מכוונים לאותה מטרה הנר האמצעי, כתוב בחסידות שכל נר מקני המנורה מסמל סגנון אחר של יהודי "נר ה' נשמת אדם" ,ולמרות זאת כל הנרות מתאחדים ומאירים כלפי שמייא, כשנחפוץ להאיר ולחמם את ביתנו באור הבית היהודי האמיתי, נזכור שאין כמו ויתור קטן כדי לייצר חיבור גדול.