שני המבנים הניבטים מהכביש הראשי בואכה נהריה, לצידה של אמת המים, אינם מסגירים במאום את אשר מצוי בקרבם.
במבנה אבן, בנוי בצורת עיגול כשמאחוריו מבנה נוסף דמוי היכל, נמצא עולם הדממה של שרידי הפרטיזנים ופליטי השואה והגבורה שעלו ארצה, בנו בית וקיבוץ (לוחמי הגיטאות) ובמרכזם בית לעדות, לזיכרון, לתיעוד ויותר מכל, למחשבה ושיחה.
סיור, בשבוע יום הזכרון לקדושי השואה במוזיאון "בית לוחמי הגיטאות", מלמד על האדם שבשואה, על חשיבתו ורצונו לשרוד גם בימים הקשים ביותר, על המרד והגבורה ועל הילד שבשואה.

בית לוחמי הגיטאות, הוקם בשנת 1949 על ידי חברת תנועת "דרור" שעלו מפולין ומליטא , אנשי מחתרת בגיטאות ובמחנות, ניצולי מחנות ריכוז.

ההליכה בין אולמות "הבית" (כך, מקפידים לקרוא לו שם), היא לא סיור לאורך תקופות או שנים. זהו סיור לפי נושאים: אולם אחד מוקדש לתנועות הנוער הציוניות, בקומה אחרת סיפורו של גטו ורשה הלוחם (אחד ממקימי הקיבוץ היה אנטק צוקרמן ממפקדי ומנהיגי המרד בגיטו, שהפך לאחד המנהיגים הבולטים של המחתרת. גם לאחר דיכוי המרד המשיך צוקרמן בלחימה, ואף עמד בראש אנשיו בפלוגה שלחמה לצד הארמיה לודובה במהלך מרד ורשה, באוגוסט 1944.
באולם אחר, מוצגת ההתנגדות היהודית בשואה (תעמדו מול תמונת הילדים העומדים בתור, בצורה מופתית ללא דוחק ותבינו מה זו גבורה אמתית), תערוכת חסידי אומות העולם (בתוך ים תמונות של צוררים שפניהם מופנות לאחור יש בודדים המביטים בך), תערוכת במחוזות הזיכרון (כיצד הבריח יצחק קצנלסון שעל שמו המוזיאון, כתבי יד ותיאורים בתוך ידית של מזוודה) ועוד.
אם הסיור המוכר והידוע והחשוב ל"יד ושם" הוא סיור בשרוול הזמן, סיור בבית לוחמי הגיטאות הוא סיור של הקשבה. יושבים, מקשיבים, לומדים.

"יד לילד"
באגף נפרד שאין שני לו בארץ ואולי אף בעולם כולו,"יד לילד", המוקדש לסיפור הילד היהודי בשואה.
התערוכות ב"יד לילד" מותאמות לגילם הצעיר של המבקרים .במקום תערוכה שבמרכזה עשרים תמונות וסיפורים על ילדים שניצלו בתקופת השואה. הכל כאן נתפס דרך החושים. מסלול הגירוש, המזוודות, מבנה מוחשי ומרשים של הגטו עם אבניו החומות והמיוחדות, גדר תיל ואלומת אור מעליה ואפילו חדרו של אבי הילדים ינואש קורצ'אק. קורצ'אק, שלמד רפואה באוניברסיטת ורשה, עבד במחלקת הילדים של בית החולים, שם פגש ילדים ממשפחות עניות והכיר את מצוקותיהם. הוא הקים שני בתי יתומים – אחד ליתומים יהודיים והשני ליתומים פולניים. את בית היתומים היהודי ניהל במשך כ- 30 שנה – משנת 1911 ועד להירצחו במחנה המוות טרבלינקה בשנת 1942.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין בידי הנאצים הוא עשה כל מאמץ כדי לקיים את בית היתומים גם בתנאי הגטו הקשים. במסגרת ההחלטה של הנאצים לחסל את כל יהודי גטו ורשה (1942) יצאה הוראה לשלוח למחנה המוות טרבלינקה את הילדים מבית היתומים של ד"ר יאנוש קורצ'אק. הנאצים הציעו אמנם ליאנוש קורצ'אק לעזוב את היתומים ולהינצל – אבל הוא סירב. וכך, ביום כ"ב בחודש אב תש"ב – 1942 צעדו 200 היתומים מגטו ורשה אל תחנת הרכבת בדרכם למחנה המוות, ובראשם יאנוש קורצ'אק. וכך תיאר זאת עד ראייה: "… זה לא היה מצעד לקרונות המוות. זאת הייתה מחאה מאורגנת, אילמת, נגד הרצח!… כל הילדים הסתדרו ברביעיות, וקורצ'אק הלך בראשם בעיניים מורמות, כשהוא מחזיק בידיהם של שני ילדים…"
עמוק בתוך המבנה מצוי חדרו ובו סיפורו הכל כך נוגע ללב הילדים.

מתצפית הבית נפרשים נופי הגליל המערבי , על יישוביו ומפעליו הנותנים ביטוי לחזון הציוני. טל. 04-9958080
איך מגיעים?
נוסעים בכביש 4 בקטע שבין עכו לנהריה .פונים לפי השילוט לקיבוץ לוחמי הגיטאות ושם לפי השילוט הפנימי.