"כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן"

חז"ל מלמדים אותנו כי הפסוק מדבר על פועל בכרם ענבים ובשביל שהפועל לא יתגרה מהענבים, מותר לו לאכול אותם אך כל זאת בתנאי שהפועל לא לוקח את הענבים לביתו. 

מה זה משנה, אם מותר לפועל לאכול ענבים אזי גם שייקח?

כל אדם שנפגע פגיעה שגורמת לחולשה ולכאב יש שתי אפשרויות: א. להותיר את הכאב כמשהו חיצוני. ב. להפוך את הכאב לחלק מאופי האישות, ייתכן ובצדק.

אך צריך לדעת: הרצון של אנשים להשתמש בחולשות שלהם ככח כלפי האחר לעיתים נחשב אלימות. בדיוק לכן: מסכנות, קורבנות והתבכיינות קשורות בשליטה וכוחנות בטווח הארוך. 

מערכות יחסים בין עובד ומעביד במקרה שבפרשתנו או קשרי חברות שבנויות על הזדהות בחולשה לא יהיה להם שום קיום. במוקדם או מאוחר הוא ייפסק ויפה שעה אחת קודם.

פרשת כי תצא מלמדת אותנו שאין לתת יד לניצול ציני של מצוות התורה לצרכים אישים ופיננסים:

היהדות מחנכת ודורשת להתחשב בחולשת האחר ובכל צורך עזרה ונתינה לזולת בשלל פסוקים המוזכרים בתורה. עם זאת כאשר מדובר בהרחבת וניצול האחר בשם החולשה, התורה מגבילה ואוסרת את בעל החולשה להכריח את האחר לעזור לו יותר מהנורמטיביות המקובלת.

לאכול מהכרם בשעת הבצירה אכן כן אבל בשם העבודה בכרם בלתי ניתן לנצל את משאבי ונכסי בעל הבית לצורך אישי ומשפחתי.

אנשים בעלי פנים חמוצות ומסכנות כדבר שבשגרה,  התמכרו למסכנות ולשליטה בשמה, על רגשות האחר. 

היהדות לא נותנת יד ל'גזל' שמתלבש על דמות 'חסד' וניצול האחר.

שבת שלום ומבורך.