ישנו מתווה מאוד ברור כאן במדינת ישראל שחובה על יזמים וקבלנים לקיימו…

הבה ניקח לדוגמא 200 דונם שבונים עליהם כמה וכמה בנינים חדשים, שכונה שקמה בלב עיר ואם בישראל חובה להשאיר קטע גדול עבור גן משחקים בשביל ילדי השכונה…

וזאת בינינו.. שלפעמים גם להורים צריך להיות קצת שקט..

משחק לא משנה במה לפעמים הוא דבר שיכול לשחרר את הנפש מכבלי הזמן והיגון האופפים לפעמים גם בחיי היום יום, ואז אדם מגיע למצב שאין לי כוח לעשות כלום, הנפש נחבלת מתייסרת, נחבטת, והאדם בסוף נשאר כעץ יבש ללא עלים ביום קיץ חמים…

וא"כ מה הפתרון לזה? להניע מנועים ולהיות אמביציונלים?

איך על ידי דברים קטנים ישחררו לנו את הנפש?

אז למה חז"ל אמרו לפי זה "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני יפתח לכם פתח כפתחו של אולם?

לא מספיק שאני יעשה את האולם ויסתדר לכאורה?

בשביל לענות על שאלות מעין אלו הבה נפתח יחד את פרשת השבוע שלנו וננסה יחדיו להבין:

כשמשה פקד את הלוים אומרת התורה הקדושה (ג,טז): "ויפקוד אותם משה על פי ה' כאשר צוה".

ופירש רש"י הקדוש וזה לשונו: "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא היאך אני יכול להיכנס לאהליהם לידע מספר יונקיהם, אמר לו ה קדוש ברוך הוא עשה את שלך ואני אעשה שלי, הלך משה ועמד על פתח האהל, והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת, כך וכך תינוקות יש באוהל, לכך נאמר על פי ה'".

והקשה בספר "תורת שמעון" להגאון ר' שמעון מירוסלב ע"ה – מדוע הוצרך משה ללכת בעצמו ולעבור אוהל ואוהל, הלא פה שדיבר עם השכינה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, השכינה לא יכולה הייתה להגיע עד אליו לביתו מדוע הוצרך משה רבינו להסתובב בין אהל ואהל ממחנה ישראל?

אלא מתרץ הרב דבר נפלא ביותר וזה לשונו: "ונראה לי לתרץ דאיתא בגמ' בקידושין ל:) "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". ורצון הבורא ברוך הוא שמשה ילך, והוא יהיה בעזרו, לכן כתיב על  פי ה'. ומסיים ואומר כאשר צווה, פירוש ציוה אותו שיילך, וה' יתברך יהיה בעזרו, לכן פירש רש"י עשה את שלך, רוצה לומר רצוני שתעשה רצוני שתלך לאהליהם, ואני אהיה בעזרך, וזה שאמר הכתוב על פי ה' והבן.

אדם לפעמים אומר לעצמו אין לי כוח לעשות דברים גדולים, מעדיף להאכיל את היצר שבי בטענות והבלי החיים של העולם הזה, להיות כמו סוג של גן משחקים, שהכל נמצא קרוב והכל זורם ולא צריך השתדלות, אלא בזה נשגבה מביתנו מדוע הקב"ה רוצה שתעשה כרגע את ההשתדלות?, רק בשבילך לא בשביל אף אחד אחר, כי אתה הקטן שגר בעיר קטנה ואנשים בה מעט, אתה לא יודע איזה אור ואיזה שמחה הקב"ה מכין לא למשה ולא לדוד ולא לשרה אחותך, אלא הוא מכין את זה במיוחד בשבילך!!!

וכאן שהקב"ה האבא הרחמן לא סתם מבקש ממשה רבינו תלך ותספור אתה באהלים של עם ישראל ולא אף אחד אחר, כדי שעם ישראל יראה אותך, ויבין כמה חשוב לפתוח פתח של מחט, כמה "והיו עיניך רואות את מוריך", הופך לקו יסודי מאוד בחיים, יראו אותך עם ישראל וילמדו ממך…

וכאן מתבהר כמין חומר עוד יסוד גדול בחינוך- זכורני שבגיל 16 השתתפתי לראשונה בחיי בטיש של הרב'ה מבעלזא זיע"א, כמה נהדר היה המראה המשובב נפש לראות פרענצ'ס גבוהים וחסידים מתשוקקים לראות כל פסיעה פסיעה כל תנועה ותנועה של הרב'ה לא רק לברכה אלא גם סתם לחיים, איך מתנהגים, ואם הם ככה אז גם בהורים לא משנה לאיזה מגזר אתה מתייחס ולמי אתה שומע תקפידו על הדוגמא אישית גם שלכם וגם של הילדים שלכם שתמיד יהיה להם ממי

זכרו !!!!

החיים תמיד זה לא גן משחקים לילדים שאפשר לעשות בהם מה שאנחנו רק רוצים, אלא הם גם בית ספר שלם של התאמצות, המגולל בתוכו דברים טובים אך ורק עבורנו..

והלוואי שנזכה ללמוד מזה..

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לרפואתו השלמה של מורי ורבי עטרת ראשי

ר' חיים שמעון פינטו שליט"א

בן הרבנית מדלן מזל טוב ע"ה

בתושח"י