קהל המונים ליוו השבוע למנוחות את הרה"ג רבי חיים עוזר יודלביץ זצ"ל, ת"ח צנוע ומעלי, שכל ימי חייו היווה סמל ודוגמא מופלאה לאהבת תורה, יראת שמים, כיבוד אב ואם והתחסדות עם הבריות, שנסתלק למגינת לב לאחר ייסורים קשים ומרים שקיבלם בדומיה בשנתו הע"ז.

המנוח זצ"ל נולד בירושלים של מעלה בראש השנה תש"א, לאביו בעל ה"מעיל שמואל", הגה"צ רבי שמואל אהרן יודלביץ זצוק"ל, מגדולי התורה הנודעים וצדיקי ירושלים, ולאמו הרבנית מרת רשא ע"ה, בתו הבכורה של הגה"צ רבי אריה לוין זצוק"ל, ובבית גדול זה המושתת על ענוות חן, יראת שמים ויראת חטא ניצבה עריסתו.

את משנת תלמודו רכש בהיכלי מוסדות "עץ חיים", שם זכה ללון בצל גדולי ירושלים, מהם ספג ניחוח הוד קדומים. כבר אז ניכרו בו שאיפות ורצונות להתעלות במעלות התורה והיראה. רבות הושפע מדמות מרן בעל ה"אבן האזל" זצוק"ל, וכל השנים סיפר בערגה זיכרונות מהיכלו, ומסבו הגה"צ רבי אריה לוין זצוק"ל, שהיה רבות במחיצתו וסייעו באחרית ימיו, ולמד רבות מדרכיו ואורחותיו האציליים.

במשך כל השנים היה קשור בקשר איתן באביו הגדול זצ"ל, התמסר אליו בכל כוחו ושימשו באהבה ובמסירות, וזכה לקבל ממנו רבות בתורה ובחכמה. זכה לכבדו הן בחייו והן אחר מותו כשטרח להעלות את תורתו הנהגותיו על גבי הכתב. באמצעות אביו זכה להכיר רבים מגדולי הדור שאביו יצא ובא בביתם; מרנן ה"חזון איש" זצוק"ל, הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, הגאון מטשעבין זצוק"ל, הגר"א קוטלר זצוק"ל, רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל, ה"בית ישראל" מגור זצוק"ל ועוד. בשנים האחרונות לחיי אביו התארח בביתו בימי הפסח, בית שהפך ל"בית ועד לחכמים", כשגדולי התורה רבנים ודיינים, ובראשם רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל עלו לבקרו מדי חג ומועד.

כשנכנס פעם לשאול חוות דעת דודו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בשאלה דחופה, נכנסה הרבנית ע"ה לשואלו אם להכניסו, ונענה מרן זצוק"ל בחיוב: "רבי חיים בין כך אינו מרבה בדברים, וגם אינו מעכבני אף פעם לחינם, עד שיכנס כבר יצא".

בכ"ה באדר תשכ"ה נשא את רעייתו החשובה שתחי', בת אוד מוצל מאש, רבי יקותיאל יהודה ברמינקה (הורביץ) זצ"ל, בן אחר בן להשל"ה הקדוש זיע"א, עימה זכה להקים בית נאמן ולהמשיך את מורשת בית אבותיו, תורה וירא"ש טהורה. בליל נישואיו נכנס לגור בשכונת מטרסדורף כראשון תושבי השכונה, וציין בשמחה שזכה ליטול חבל בהקמת מקום תורה. בשכונה זו התגורר למעלה מארבעים שנה ושימש כאחת הדמויות המיוחדות והצנועות שפיארו רחובותיה.

עד לשנותיו האחרונות שקד על תלמודו בישיבת "עץ חיים", כשתורתו אומנותו כפשוטו וכמשמעו. עשרות שנים למד חברותא בשקידה רבה וברצינות עם הגאון רבי משה סאקס זצ"ל, מרבני השכונה. במשך עשרות שנים מסר שיעור "דף היומי" בקריה, ובמסגרת זו זכו לסיים מספר פעמים את כל הש"ס. כן שימש כבעל קורא מומחה בבתי המדרשות המרכזיים במטרסדורף עשרות בשנים; בשנת תשס"ה עבר להתגורר בעיר ביתר-עילית, וגם שם הקרין מאישיותו הרוממה והנאצלת על כל סובביו.

שימש כמופת ודוגמא בהארת פניו לכל אדם קטן כגדול בחביבות אופיינית, בנועם אצילי, התעניין בשוויון נפש מתוך לב שומע ואוזן קשבת לכל אדם, השתתף בכנות בכל שמחה או ל"ע מצוקה וצרה, ומתוך מידת עין טובה לא דיבר סרה באנשים ונזהר בכבוד כל אדם בצורה מופלאה. כן נודע לשם דבר בחיבובו למצוות וקיומן בחיות מיוחדת.

בשנים האחרונות חלה ואושפז מספר פעמים בביה"ח, אז נתגלו ביתר שאת ועוז תעצומות נפשו, ובפרט במידת קבלת היסורים באהבה, כשלא התלונן על מכאוביו והמשיך להאיר פנים ולשמח הבאים בצל קורתו כמידת יכולתו. כשעלה לבקרו בימי חוליו גיסו הגאון הגדול רבי אריה פינקל זצוק"ל, התפעם משמחתו ומשלות נפשו גם במצבים כאלה.

ביום ראשון כ"ח באייר השיב נשמתו ליוצרה, כשבני המשפחה, מכירים ומוקירים מתקשים לעכל גודל האבידה. את מסע ההספדים פתח ידידו משכבר הימים, הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א, ראש ישיבת זוועהיל, שהעלה על נס גודל יגיעתו בתורה שבעל פה וגודל בקיאותו בתורה שבכתב, וציין את היותו ת"ח צנוע וענוותן מיוחד במינו שהגיע לשלימות וזכה לכמה וכמה דרגות גבוהות. מסר רבות מכוחותיו למען אביו הקדוש ותורתו, והצטיין בקבלת יסורים באהבה. בקול בוכים אמר כי בפטירתו נעקרה אבן יקרה, ידיד אישי אהוב ונערץ, שהלך בצדי דרכים ולא החזיק טיבותא לנפשיה.

לאחריו נשאו דברי פרידה הרבנים הגאונים, אחיו: רבי דוד שליט"א, בניו: רבי אברהם שליט"א, מחשובי המחנכים בירושלים, רבי יהושע צבי שליט"א, מראשי ישיבת "מאה שערים" בביתר, אחייניו: רבי אברהם יודלביץ שליט"א, ורבי נתן צבי פינקל שליט"א. כולם עמדו על אישיותו הנאצלת, שקידתו בתורה, דקדוק וחיבוב המצוות ועל הסברת פניו.

המנוח זצ"ל זכה לראות עולמו בחייו, בנין וחתנין ת"ח ומרביצי תורה, זרע ברך ד', הממשיכים דרכו הסלולה המפוארה.
ת.נ.צ.ב.ה.

(צילום: באדיבות המשפחה)