שלום לך רות המואביה, אמה של מלכות
ושלום לך נעמי, סבתא של מלכות.

את יודעת רות, רציתי לכתוב לך מכתב, כי אני מרגישה קצת קצת הבת שלך. ופתאום הרגשתי שאני כותבת גם לנעמי.
כי יש רגעים שאני את, ולפעמים אני היא.

אני מעריכה אתכן. כלכך.
נשים כלכך עתיקות. וכלכך סמל דוגמא ומופת לנו, לדור שהוא מרגיש שכובש את העולם כל יום מחדש.
כבר שנים שאני קוראת את המדרשים על המגילה שנקרא בשבועות, וכל פעם מתפעלת מחדש, ומנסה להיות קצת מכן.
אז לפעמים אני נעמי שמביטה עמוק לתוך חייה ומבקשת "קראינה לי מרה", ולפעמים אני נעמי שבוחרת לעשות סיבוב פרסה ולחזור הביתה, לשורשים, למקום הבטוח.

לפעמים אני רות שאומרת לחמותה "באשר תלכי אלך" ומצטרפת, ולפעמים אני נעמי שנותנת לדור הבא את החופש לבחור, ומביטה בגעגועים אחרי ערפה, שבוחרת בדרך האחרת ממני, ונפרדת ממנה באהבה ובלי כעס על הבחירה.

לפעמים אני נעמי, שמעניקה את הכח לצעירים, כדי לעשות מעשים שצריך כח ואומץ בשבילם, כמו ללכת ללקט שיבולים בשדה, שתיים שתיים בעדינות ובצניעות פשוט כי צריך, ויש פעמים שאני רות עצמה, בת תפנוקים שמתכופפת בשדה ובחום, בין המון העם, ללקט צרכים בסיסיים, ואין מקום לבושה, כי זה הקיום, כפשוטו.

לפעמים אני נעמי.
מסתכלת על סביבותי, בוחנת, מה וכמה השקעתי בחיי ובביתי, ואיך החיים שלי לא הלכו בדיוק כמו שרציתי, אלא במסלול משלהם, שנקבע עבורי מלמעלה.
ויש זמנים שאני רות. חיה את ההווה. את עכשיו. בלי לחשוב מה יהיה הלאה. עכשיו מתמודדים עם עכשיו. מחר יהיה מחר.

יש ימים שאני נעמי .
מביטה על רות הצעירה, ומהרהרת איך להקל על מסלול חייה הנפתל, יודעת שגם לה, לגיורת העדינה הזו יש את מ"ב המסעות שלה, ואני אוכל רק לשמש כתף ויד כשצריך. מטכסת עצה עם עצמי ושולחת אותה לבועז, הזקן הצדיק, אפילו שזה לא הגיוני, אבל עדיין מנסה להשפיע ולנטוע, לכוון ולעזור. משכנעת אותה שאולי ייצא מזה טוב.

ולעתים אני רות.
השקטה, הכנועה משהו, המקשיבה, זו שיודעת שאולי היא לא יודעת ושמוכנה לעשות את הלא הגיוני, ולהשקיע מכל הלב, בלי לדעת מה יהיו התוצאות. רק כי נעמי אמרה לי. רק כי ככה נכון. כי ככה צריך.

ואולי
כל הזמן הזה אני גם נעמי, וגם רות.

אמא שאיפשהו בפנים מאמינה ויודעת שהעתיד צופן לנו עוד כל כך הרבה הפתעות טובות שגדולות מהדמיון העכשווי שלי. ושבעצם, כל אחת מאיתנו היא אמה של מלכות, וכל צאצא שלה יכול להיות בעצם ה"דוד" הבא, ולכן היא מוכנה לעשות הכל הכל למען הממלכה הקטנה שלה.
גם כשזה מתנגש עם רגשות. גם כשזה נוגד את דרך הטבע. וגם כשזה "נעשה ונשמע". קודם נעשה, ואז ננסה להבין אם בכלל.

מאחלת לכולנו לזכות להגשים את הנעמי והרות השוכנות בתוכינו ולהיות אמהות של מלכות.
תהיו נעמי.
תהיו רות.
תהיו אתן.

חג מלכות שמח