מעבר לאתר המותאם



    שבע יפול צדיק וקם: פרשת תרומה \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    הרב נהוראי משה אלביליה No Comments on שבע יפול צדיק וקם: פרשת תרומה \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    מאיזה רגעים בחיים אדם בונה את אישיותו… לכל החיים?

    22:16
    03.03.21
    אסתי פלד No Comments on פרופ' גרוטו בריאיון לאחר הפרישה: "לא חושש מהמוטציה החדשה"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות מוקלטות

    גם בפייסבוק

    היום ברדיו

    [daily-schedule schedule=1]

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    הוא היה המנהל עבודה הכי מקצועי שהוא יכל להשיג…

    כריזמטי, דייקן, מפרגן לעובדים אפילו על הפיגום בקומה השמינית..

    אבל משהו אצלו בפנים לא הלך, הרגיש חסר וחסר..

    בצר לו פנה אל רבו, רב השכונה בה היה מתגורר..

    הרב שמואל שהכיר את רפי כאחד מאיר פנים, וסובלני במיוחד, לא הבין פתאום מה קרה??.

    "רפי, הכל בסדר יקירי??".

    "איך העסקים, העבודה, המשפחה, הכל זורם?".

    "ודאי כבודו", אך יש משהו שמאוד מעיק עלי..

    "ספר לי יקירי, כיצד אוכל לעזור לך"?

    רפי החל לספר לרב, על המועקה שהוא סוחב איתו כשהוא עולה על כל פיגום ועל כל מדרגה, כשבראשו חולפת מחשבה: "מה יהיה עם הילדים שלי, האם גם הם ייצאו כמוני? עוסקים בבניה, בטיט, בפיגומים?

    "רפי היקר", אמר הרב והחל לנחמו בטללי רוגע, "אני מציע שתעביר את הילדים לחינוך תורני, ואני מבטיח לך שאת כל הקושי והדאגות שאתה עובר עכשיו עוד תשכח מזה לגמרי, ולא תחלום שאי פעם הדאגות הללו היו מנת חלקך".

    "באמת"?!, אמר רפי, מוחה דמעה סוררת…

    ואכן, כמה שנים אחרי כן, אחר שרפי העביר את ילדיו לחינוך תורני, זכה וראה פירות מעמלו מדאגותיו, מהקשיים שלו, בדמות שידוכים טובים של שלושת ילדיו עם משפחות טובות של תלמידי חכמים, אשר זכו להקים יחד בית נאמן בישראל..

    ובאמת כשחושבים על זה שיש לאדם קושי מסויים בחיים כלכלית, משפחתית, חברתית, והוא מתמודד איתו בגאון ואחרי כן זוכה לראות פירות מהתמודדתו שלו, שלא הייתה לחינם… 

    מהיכן מגיע הכוח להתמודד??

     האם מבנייה אישית של האדם במהלך שנות חייו?

    אולי…

    אך כשמתבוננים בפרשת השבוע אנו מוצאים את התשובה הנפלאה לכך:

    אומרת התורה (כה,י): "ועשו ארון עצי שיטים אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו".

    הארון עצמו (ב"ב יד:) היה בבית המקדש ובקודש הקודשים, ובו היו לוחות הברית והיו עוד גם את השברי לוחות הראשונים שנשברו. וכשבני ישראל היו יוצאים למלחמה היו לוקחים איתם למלחמה את השברי לוחות.

    ואם כן, מקשה הגאון ראב"ד מרוקו ר' יאשיהו יוסף פינטו שליט"א (תורת הרי"ף, ח"א, עמוד רכח'):

    הגמ' אומרת (ראש השנה כו.) שכהן גדול לובש ביום הכיפורים בגדי לבן ולא בגדי זהב בשביל לא להזכיר את חטא העגל, שברי לוחות הראשונות נשברו בגלל חטא העגל ואת זה לוקחים למלחמה?!, לזמן של סכנות, בנפש ברכוש וכדו'!? שזה ישמור ויציל את חיילי המלחמה? 

    אלא מתרץ הרב דבר נפלא, וזה לשונו:

    "אלא צריכים ללמוד יסוד גדול, גם את הרגעים הקשים, הרגעים הנמוכים והשפלים של הבן אדם, הוא צריך לקחת אותם ולזכור אותם, לרומם אותם ולחזק אותם שהם יהיו בנין הנפש שלו להתרומם לעלות ולהתעלות.

    "שברי הלוחות מראים לנו שלא התנהגנו טוב נפלנו והתדרדרנו, נשברו הלוחות ונחרב לנו חורבן גדול, אז בזמן המלחמה שצריכים הרהורי תשובה, צריכים להיות קרובים להשם, לוקחים את השברי לוחות שיזכירו לנו את רום המעלה שהיינו במתן תורה "נפשי יצאה בדברו" (שה"ש ה,ו) שהגענו לדברים הגדולים ביותר ואיבדנו את המעלות הגדולות בגלל טפשות שנכנסה בעם ישראל. לכן לוקחים את השברי לוחות שהם יזכירו ל ברגעים הקריטיים של המלחמה, בכמה דבקות בכמה קדושה ובכמה רוממות יהודי צריך להיות עם הקב"ה.

    אדם צריך לקחת את הרגעים הקשים שלו, את הרגעים השפלים שלו, הרגעים שיש לו זכרונות קשים מהם, לבנות אותם שהם יהיו הסולם לטפס ולהתעלות, להתרומם ברגעים הקשים לדברים גדולים ונשגבים".

    קורה ואדם פיתה אותו היצר הרע…

    מרגיש שעולמו חרב בעדו, אין לו תיקון, מה יהיה איתו, האם הקב"ה ירצה בכלל להסתכל עליו?

    בוודאי שכן…

    מהקשיים שלך את רואה את האור, מהקשיים שלך אתה רואה הפתרונות לכל דבר ועניין בחיים ולו הקטן ביותר, וכך אתה מתחמם בעבודת ה', שאתה מבין שהכל ממלך מלכי המלכים, אז אתה מנהל את החיים שלך, אחרת ממה שאתה מכיר..

    ונחזור לרפי שלנו…

    מה רומם אותו? מה הכניס לו "רוח במפרשים"?

    הידיעה שה' לא יעזוב אותי, ככה גדלתי וככה חינכוני הורי, וגם ילדי עוד ייצא מהם משהו, מלך מלכי המלכים גרם לי לזה, והוא גם ייתן לי את הפתרונות…

    זה אולי קשה בחיי היום יום לביצוע, אך עם עבודה ורצון גם לכבוש את האוורסט יהיה אפשרי..

    וכשנקרא השבוע את פרשת זכור, אי אפשר שלא להיזכר במה שאמרו רבותינו: "אין השם שלם ואין הכסא שלם, עד שימחה זרעו של עמלק מן העולם".

    למה? עונש חמור כל כך?

    הדבר פשוט מאוד, "מי שמקרר את האמבטי", את ה"ריתחא" של העבודת ה', את הידיעה שה' הוא מנהל את העולם, והוא ברא ומחייה את כל הברואים..

    כנראה שאם הקב"ה החליט שזה עונשו, אז זה עונשו…

    ואמרה מתוקה עד מאוד העיד על עצמו ר' יצחק אייזיק מקומרנא זצוק"ל (זוהר חי, וארא):

    "האמינו לי אחי אם לא ידיעה זו שבכל תנועה שבעולם נמצא ה' והשגחתו יתברך היא על כל פרט ופרט, כבר מימים רבים הייתי אבד מהעולם ע"י מה שעובר עלי, מהדוחק והעוני והצער והגלות והבזיונות, ואחרון הכביד חלישות הדעת, וה' עוזר לי שאינני מרגיש בזה, כי בכל תנועה ותנועה ה' מחיה אותי שלא ארגיש כלל לא מהם ולא מהמונם. וכאשר האדם מאמין באמת שאין שום מציאות חוץ מה' יתברך אז כל הדינים נמתקים בחסד ע"י האמונה, ואינו צריך לצעקה  ותפילה, אלא ע"י בטחון ואמונה מיד נהיה חסד ה' ואינו מרגיש צער ויסורים כלל".

    שנזכה להגיע בעז"ה יתברך ובישועתו, לדרגות אלו!!!

    המאמר מוקדש לרפואת: 

    בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

    ישראל בן תהילה נ"י.

    וכן לרפואת כל חולי הקורונה בארץ ובעולם שיזכו להתרפאות מלא קומתם עוד היום בקרוב ממש…



    0 תגובות