ישנם שתי דרכי חיים:

האחת, דרך חיים פסיבית, כזאת שהיא רק מגיבה לאירועים או עשיי. מעשים רבים שאינם קשורים זה לזה אלא רק לפי חשיבות הרגע של כאן ועכשיו.

השניה, חיי סדר,  כל מעשה ומעשה נוסף כנדבך ומשתלב בפספס החיים. כל מעשה נהפך לחלק מסיפור חייו של האדם עצמו, כאריח על גבי לבנה כל מעשה מקבל משמעות בחומת החיים. חיים מסודרים מקדמים את האדם ונתונים משמעות לכל פרט.

אגב, גם בדברי תורה יש ווארטים, הברקות שעומדים רק בינם לבין עצמם. ויש מערכות חידושי תורה בהלכה באגדה ותלמוד, כתיבת יסוד תורני המבוסס כל כמה מקורות ועובר כבריח התיכון בכמה סוגיות או פסוקי התורה.

עמלק ידע לתפוס את האדם ברגעים שמשהו לא החל כשורה, כאשר התוכניות השתבשו, ובשעת מהומה וצרה. 'אשר קרך בדרך' עמלק תפס אנשים ברגעי החולשה, ובכך ניסה להוציאם לגמרי מצד הקדושה.

זהו גם סיפורה של מגילת אסתר, פרט לפרט הצטרף לסיפור גדול, צירוף מקרים התברר כמהלך ניסי, וכך קורות טבעיים ונורמליים יצרו נס למעלה מן הטבע.

זהו גם מהותו של יום הפורים: אנחנו מראים להקב"ה כי גם בשיכרון החושים ואיבוד ההכרה השכלית אנחנו לא נותנים ליצר הרע לבלבל אותנו, 'עד דלא ידע' גם בזמן חוסר הידיעה אנחנו שמים מבטחנו על ואל ה'.

מצוות זכור וימי הפורים מלמדים אותנו להאמין בעצמנו ולא לתת לעמלקיות והחולשות לקחת אותנו למטה, אלא להישאר בצד הנכון.

שבת שלום ומבורך.

נכתב על פי משנתו של רבי צדוק הכהן מלובלין לפרשת זכור.