אז זהו? חוזרים לשיגרה?

לא כל כך מהר. אנחנו לא ממוחשבים שבאמצעות Delete אפשר למחוק כל מה שהיה עד כה ולחזור לחיי שיגרה נורמליים.

אזעקות הצבע האדום, נפילות הפצמ"רים, הבומים, שברירי הרגעים שבהם הלבבות מתמלאים חששות מפני הלא נודע, שלא לדבר על החדשות והדיווחים שמילאו את ימינו בעשרה הימים האחרונים.

לא פחות מימי ה'צבע האדום' – יש פחד בימים הראשונים שלאחר הפסקת האש והחזרה לשגרה. בעוד שבזמן לחימה, אנשים חיים מתוך ציפייה ודריכות תמידית. הילדים לא לומדים ונשארים ליד מרחב מוגן. כך שבכל זאת יש מסגרת חיים כלשהי. דווקא כעת, כשהכול חוזרים לשגרה, עדיין מקנן הפחד ומרחף מעל, של 'מה יקרה אם פתאום בכל זאת יפול כאן טיל', וזה יתפוס אותנו לא מוכנים.

עולם האימון לא יכול לאמן על בניית רגש או תחושה. זה שייך יותר לעולם הפסיכולוגיה. אבל עולם האימון (שנושק בכמה רבדים לעולם הפסיכולוגיה) בהחלט יכול לאמן קודי התנהגות וביצוע פעולות המביאות את האדם לרגש שונה או לתחושה אחרת – ובכך להרחיק אותו מתחושת הפחד והחרדה, שכן רגשות ותחושות מעין אלה, הן שגורמות לנו כיצד לפעול ולהגיב נוכח המציאות שסביבנו.

כיצד למתן את תחושות הפחד, הדאגה והכאב?

1. בראש ובראשונה להיות קשובים לילדים. לא רק לשמוע אותם, אלא להיות קשובים להם. לעודד אותם להביע את רגשותיהם נוכח המצב. ניתן לעשות זאת בשיחה, אפשר גם באמצעים אחרים, תוך כדי משחק, ציור או אפילו הצגה מאולתרת.

יש ילדים שקל להם יותר להביע רגש ויש ילדים שזה בא להם בקושי רב. הם מופנים יותר. אין ספק שכל הורה מכיר את הילד שלו ויודע למצוא את הדרך הטובה ביותר לדובב את הילד. קצת מחשבה, סבלנות ויצירתיות, יסייעו לכם לפתוח את סגור לבו.

2. להביע השתתפות ברגשות הילד, כדי שיראה שהוא לא לבד עם התחושה שלו. ניתן להסביר לו כי הפחד היא מידה אנושית טבעית, אבל אסור לה שתפיל אותנו לדכדוך. אפשר בהחלט להתמודד עם הפחד.

3. זו הזדמנות להסתכל על המשבר שסביבנו בראייה חיובית. לשבת עם הילדים ולמצוא ביחד את הנקודה – כיצד זה ש"מה' לא תצא הרעה", ו"אין רע יורד מלמעלה". איך מוצאים את הטוב במלחמה הזאת שנכפתה עלינו?! זה כמובן יכול להפוך גם לסוג של משחק – מי ימצא יותר צדדים חיוביים.

כאלה יש לרוב:

הניסים הגלויים שהקב"ה הראה לנו.

ההשגחה הפרטית שהתגלתה לעינינו בכל עת ובכל שעה.

חיזוק האמונה שלנו בקב"ה בהראותו לנו את ידו הגדולה והאוהבת.

בתקופה זו ניתן לזהות בקלות את הדאגה ההדדית, העזרה והתמיכה שקיבלו ערך מוסף בימים האחרונים. ניתן לספר סיפורים מהשטח כפי ששמענו, קראנו או ראינו, על עזרה הדדית, אכפתיות ותמיכה. כל אלה אינם מובנים מאליהם.

ההזדמנות שלנו להודות ולהלל את הקב"ה, לשבח אותו על הניסים הגלויים שעשה עמנו בתקופה זו. עם קצת מחשבה אפשר לחבר זאת גם לימי החנוכה הקרבים ובאים.

החיפוש אחר הצדדים הטובים – מחנכים אותנו, ואת הילדים, למקום פנימי שבו העולם מצד עצמו הוא טוב ושלם, בכל תנאי של מציאות, רק שצריך למצוא את הטוב. בדרך כלל, בימים רגילים, קשה יותר להעלות על השולחן שיחות ("שמיימיות") מעין אלו. זו הזדמנות להחדיר בהם דרך האקטואליה את האמונה בבורא העולם והשגחתו על כל יצור וכל נברא בעולם.

אם נפעל בדרך זו, הפכנו את המשבר ליתרון והזדמנות שאין לנו אותה בכל ימות השנה השקטים.

לסיום, חשוב לציין: אם ילד במצב היסטרי קיצוני וגם הימים שחולפים לא מראים כי הוא מצליח לחזור לשגרה – יש לפנות לעזרה מקצועית כדי לוודא שאין כאן ׳פגיעת חרדה׳. לא להסתמך על כך ש"הזמן יעשה את שלו".

מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה

לשאלות, הערות בונות והארות: [email protected]