אברהם יצחק שפרלינג שבתו הכלה נפצעה באורח קשה בתאונה אמש בקו 402, שוחח עם אבי מימרן ב"מהדורה המרכזית", ולצד העדכונים על מצבה של בתו, העביר שיחה מלאת ביטחון והודיה להשי"ת, גם ממעמקי הכאב והפציעה שהפכה את עולמו.

"בימים הבאים אנחנו נדע אם נצא מזה בצורה קלה יחסית – שזה אומר חודשים ארוכים של שיקום – או שחלילה לא נצא מזה כ"כ בקלות, עם היד וכל הבעיות". ביטא בפשטות את חשש הרופאים שגם לאחר שעות ניתוח ארוכות, לא בטוחים שהצליחו להציל ידה של הצעירה.

"התפילות של הציבור לא רק מצילות, אלא גם מחזקות את המשפחה", אמר שפרלינג, "אמרתי לציבור החילוני שאני מודה לקב"ה. בתפילת שמו"ע אנחנו אומרים 'מודים אנחנו לך – שאתה הוא ה'. הדבר הראשון עליו אנחנו מודים – עוד לפני הנשמה והחיים שיש לנו – זה שיש לנו את השי"ת. את האוזן של הקב"ה הקשובה שכולנו יכולים להיות דבקים בו ע"י התפילה והצעקות".

שפרלינג ביקש להביע הערכה לצוות בית החולים שלדבריו עשו כל שביכולתם למען בתו. "הם עושים כל מה שיכולים עכשיו הכל תלוי בתפילות". על אחותה שהייתה אף היא באוטובוס, ודווחה כפצועה, עדכן האב כי היא שוחררה כבר אמש, וכי לא נפצעה אפילו קלות, אלא הועברה לבדיקות בלבד. "נסי ניסים. היא הייתה כולה מכוסה זכוכיות, וכמעט ולא נשרטה".

במה שנשמע כמו חשיבה טבעית, ודברי אמונה הטבועים בעומק אישיותו, מצא אברהם יצחק נקודות של אור בסיטואציה הקשה: "אני רואה כ"כ הרבה טובות בתוך המכה הזאת. הבת השנייה הזעיקה אותי עוד מהאוטובוס, כך שהייתי בדרך לבית החולים עוד לפני שהתקשרו אליי ויכולתי להתחיל להתפלל. אני לא ביקשתי שיביאו אותה לבית החולים אסף הרופא, ואחר כך התברר שזה המקום שהכי טוב לה במצב הזה. יש לי אחות שגרה ברחובות, והגיעה מיד לקחת את הבת שהשתחררה, כך לא צריך להתרוצץ בין מחלקות".

כשנשאל האם המשפחה צריכה עזרה, ביקש הרב שפרלינג לפרוש למנוחה קצרה, ו"אח"כ אנסה להמשיך לדבר, לחזק ולהתחזק".

המשיכו להעתיר לרפואת שרה בת דינה לרפואה שלמה, בתוך שאר פצועי התאונה וחולי ישראל.