העימותים בשבוע האחרון בין חברי הכנסת החרדים לבין 'הבית היהודי' והתבטאויותיו של היו"ר ושר החינוך בנט בעד הרפורמים נגד דבריו של הרב הראשי הגר"ד לאו – החזירו את המאבק ההשקפתי לשדה הקרב. הבוקר, פרסם העיתון 'יתד נאמן' מאמר מערכת תקיף נגד השר בנט ונגד "השוליים ההזויים של הצבור הדת"לוני".

"הכתות החוץ-יהודיות הללו זכו ללגיטימציה לא רק מרובי ריבלין שהשתתף בהדלקת נרות ע"י "רבה" רפורמית. גם שר התפוצות נפתלי בנט, ביקר בבית ספר "סלומון שכטר" של התנועה הקונסרבטיבית. השר שמגדיר את עצמו דתי, העניק לגיטימציה לחינוך של כת ליברלית, בעת ביקורו בוושינגטון", נכתב במאמר.

כותב המאמר מצטט את דבריו של בנט בראיון ב'קול חי', "בנט עצמו הקפיד להבהיר באוזני התקשורת, שהוא אינו מתייעץ עם רבנים בעניינים לא הלכתיים. בעצם האמירה הזו הטיב להמחיש עד כמה גם חלקים נרחבים בצבור לו הוא משתייך, אינם מבינים כלל מהי פנימיות התורה, אלא מחזיקים בידם את "תרגום השבעים" המתורגם לעברית, ספר חוקים נטול רוח ונשמה".

בהמשך נכתב כי "אי אפשר להאשים שר לעניני תפוצות במתן לגיטימציה לקונסרבטיבים, אם הוא חי בתוך צבור שלא רחוק משם וחלקו כופר בסמכות הרבנים בחיי היומיום, מפרש את התורה כפי שהוא מבין, עוקר את רוח התורה ומשתמש במהדורה העברית של "תרגום השבעים", כדי לפרשן את התורה לפי הבנתו וצרכיו. נזקיו של תלמי, עודם מכים בנו. לקראת שמונה בטבת, חושך ירד לעולם".

לטובת קוראינו, אנו מביאים את המאמר בשלימותו:

"בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך בלשון יוונית, והחושך בא לעולם שלושה ימים". זה היה אחד האסונות הנוראים שארעו לישראל. תורת ישראל היתה מוגנת. למי שלא היה ראוי, לא היתה גישה אליה והוא לא היה יכול לפרשה לפי צרכיו. פרשנות התורה היתה רק בידי החכמים ועל פי הכלים שנמסרו מדור לדור. עד שבא תלמי המלך והושיב שבעים זקנים שיתרגמו את התורה. אפשר לתרגם מילים, אך אי אפשר לתרגם את רוחן ואת השבעים פנים שלהם. אין גזירה שווה ביוונית, ואין שלוש עשרה מידות שאפשר לדרוש. מאז, כל בעל תואר אקדמי יכול היה לפתוח את התרגום בספריה של אלכסנדריה, ולפרשנו כרצונו. מאותו רגע, כל מי שרצה, יכול היה להטות את התורה להשקפת עולמו. באותו רגע נפתחה הדרך לרפורמים ולקונסרבטיבים, וחושך ירד לעולם.

המהר"ל ב"נר חנוכה" מסביר את דברי הגמרא במגילה "רשב"ג אומר, אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. אמר רב אבהו אמר רבי יוחנן, הלכה כרשב"ג. ואמר רב אבהו אמר רבי יוחנן, מאי טעמא דרשב"ג? אמר קרא "יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם". ואימא גומר ומגוג (שגם הם מבני יפת ולמה התירו לכתוב דוקא בלשון יוונית?) אמר רבי חייא בר אבא, היינו טעמא דכתיב 'יפת אלוקים ליפת, יפיפיותו של יפת (לשון יוון שיפה יותר מלשון שאר בני יפת) יהא באהלי שם".

ליוון יש אחיזה מסוימת בתורה, אבל רק מצד לשונם היפה ולכן הם שוכנים באהלי שם. לשון יכולה לתרגם, להגדיר, אבל היא איננה הדבר עצמו. היא חיצונית. ליוון אין שום שייכות בקניין התורה, במהותה, ברוחה, אלא רק במעטפת. עם ישראל אינם רק לומדי תורה, אלא קיום התורה הופך אותם לתורה ממש, לחפצא של תורה, כי נגיעתם היא בפנימיות התורה. התורה משנה אנשים, יוצרת מציאויות בעולם, מורידה שפע, מגנא ומצלא. התורה אינה חוכמה גרידא, ספר חוקים אזרחיים. העולם מתנהל על פי מה שכתוב בתורה, והיא משנה סדרי טבע והופכת טבעים אנושיים.

זה היה אסונו של תרגום השבעים: לתורה ביוונית לא יכולה להיות פנימיות. היא הופכת ליצירה ספרותית, למסמך משפטי, לגולמו של ספר תוך עקירת רוחו ונשמתו. "חושך זה גלות יוון" וכשתורגמה התורה ליוונית, חושך ירד לעולם.

גם היום ישנם כתות הרסניות המתעקשות לדבר כביכול בשם היהדות, ש"בארון הקודש" שלהם מונח 'תרגום השבעים' שמתורגם בחזרה לעברית. ספר התורה ופנימיותו, מעולם לא חייב אותם ואין להם שום בעיה להזיד בו. הם מאמצים את החלק החיצוני, המתורגם ליוונית, לאנגלית ולעברית-ישראלית, ומפרשנים אותו ככל העולה על רוחם הנגופה. מאז יסודן הם התעקשו להחזיק בידם יריעות קלף גלולות שכתובות ב"יוונית", טקסט פולקלוריסטי נטול מחויבות וחסר פנימיות ורוח. יריעות הקלף הללו פרוצות לכל רוח, וכל מי שרוצה מפרש את הכתוב בהן לכל משמעות שירצה, בשם היהדות כמובן. שגריריו של תלמי המלך שהשפעתם רבה על רבדים רחבים של יהודים, מחוללים שמות ומבוללים המונים ברחבי תבל.

אבל הכתות החוץ-יהודיות הללו זכו ללגיטימציה לא רק מרובי ריבלין שהשתתף בהדלקת נרות ע"י "רבה" רפורמית. גם שר התפוצות נפתלי בנט, ביקר בבית ספר "סלומון שכטר" של התנועה הקונסרבטיבית. השר שמגדיר את עצמו דתי, העניק לגיטימציה לחינוך של כת ליברלית, בעת ביקורו בוושינגטון. בנט עצמו הקפיד להבהיר באוזני התקשורת, שהוא אינו מתייעץ עם רבנים בעניינים לא הלכתיים. בעצם האמירה הזו הטיב להמחיש עד כמה גם חלקים נרחבים בצבור לו הוא משתייך, אינם מבינים כלל מהי פנימיות התורה, אלא מחזיקים בידם את "תרגום השבעים" המתורגם לעברית, ספר חוקים נטול רוח ונשמה.

קו הגבול כבר מזמן אינו עובר בין רפורמים וקונסרבטיבים לאורטודוקסים. ישנו צבור 'רפורמו-אורטודוכסי', שכבר הידרדר במורד המדרון החלקלק. בתחילה התרחשו הדברים הרחק מעיני התקשורת, אולי אפילו בהחבא, עד שלא מזמן קבלו כמה נשים "סמיכה לרבנות" והן מכונות בתואר הרפורמי והקונסרבטיבי "רבה". על כך יצאה מחאתה של אגודת ישראל דאמריקה, הסתדרות הרבנים וועידת רבני אירופה. תהום רבה.

בקרב צבור "מודרני" זה, קו הגבול הפך להיות אלסטי וגמיש. מי שיטה אוזן יזהה קולות נוראים שעולים משולי המחנה ההוא ויריח את צחנתם של האדים הרעילים שעולים מהתבשיל שרוקחים שם. השאלה כבר מזמן איננה רק הלכתית, אלא לאן הם חותרים להגיע ולאן זה מוליך. כאשר ראש 'בית המדרש' שהסמיך את הנשים צוטט בתקשורת בדברי בלע מזעזעים ש"אם התורה לא תתקדם עם האנשים, אז היא תשאר במדבר וזה יהיה אסון", הוא יכול היה להיות נציג מובהק של תלמי ודובר מובהק של כל טמפל רפורמי.

נכון, בישראל עדיין מדובר בשוליים הזויים של הצבור הדת"לוני, אבל השוליים האלה הולכים ומתרחבים למכלול לא מבוטל של התארגנויות ו"גופים רבניים" שמנסים לסייע לתורה "להתקדם" ולייצר "יהדות מסבירת פנים", כהגדרתם. גם בארץ ישראל מתבצע נסיון "רבני" רחב היקף לשנות את היהדות, להזיד בהלכה, ולהמטיר דעות כפרניות. סדנא דארעא חד הוא. המאבק הניטש בארץ ישראל הוא לא רק על שאלות מעשיות כמו גיור, אלא בין רבנות שורשית ל"רבנות הקשובה לבעיות השעה".

אין הכוונה להאשים ולהכליל כאן את הצבור הדת"ל ברפורמה כפשוטה, אבל הדרך ש"מתאימי היהדות" צועדים בה כשבפיהם סברות רפורמיות, מובילות בבטחה לזרועות הרפורמה. באמריקה הוצרכו להוציא את אזמל הניתוח. זה עלול להגיע גם לכאן ואולי זה לא רחוק. בתוך הצבור הדת"ל נרשמים מעשים חמורים ביותר. עיתונים שיוצאים בקרב צבור זה, דיווחו על תופעה, כן תופעה, של קבוצות שלמות שמסמסות בשבת, ר"ל. בקרב הצבור הזה ניטש בימים אלו ויכוח סוער בין "קבוצות רבנים", האם להתיר גיוס בנות לצבא, מה שרבותינו כבר קבעו כ"יהרג ואל יעבור". מה שהחל ב"היתרים ציוניים", היינו אם למדינה יש צורך, צריך למכור את שטחי ארץ ישראל לגויים בשמיטה ואם למדינה יש בעיה עם ריבוי הנוכרים שהיא העלתה, אז צריך לבולל אותם ע"י סרט נע ומיקל של גיורים – ולפתור את הבעיה האזרחית ע"י פרשנות עצמית של התורה, הולך ומידרדר. בעתון "מקור ראשון" צוטטו זכרונותיו של חנן פורת מימי העליה לסבסטיה: "אחד הדברים המדהימים שצריך לספר הוא שהרב… (מחשובי רבני גוש אמונים) מתוך רצון למנוע עימות נורא, התקשר בשבת לאריק שרון כדי לנסות לגבש פשרה". האם בשו"ע "אורטודוקסי", עליה לסבסטיה דוחה שבת?

אי אפשר להאשים שר לעניני תפוצות במתן לגיטימציה לקונסרבטיבים, אם הוא חי בתוך צבור שלא רחוק משם וחלקו כופר בסמכות הרבנים בחיי היומיום, מפרש את התורה כפי שהוא מבין, עוקר את רוח התורה ומשתמש במהדורה העברית של "תרגום השבעים", כדי לפרשן את התורה לפי הבנתו וצרכיו. נזקיו של תלמי, עודם מכים בנו. לקראת שמונה בטבת, חושך ירד לעולם.