אין אדם בעולם שלא רוצה להיות כל ימיו שמח..

שמחה כזו שתרנין את הלב תמיד תעלה אותו לגבהים, ותסיר מעליו כל מיני יגון ודאגה מיותרים..

אך דומה שהמעלה הזו של מידת השמחה, מלווה אותנו בכל השנה, בקללות נאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקים בשמחה ובטוב לבב מרוב כל", אם זה בחגי ישראל, "ושמחת בחגך והיית אך שמח", במועדים, בכל השנה כולה הקב"ה מצווה אותנו להרנין את הלב ופעמים אפילו לעלות ולא להתבייש טפח מעל הקרקע, לרקוד ולשמוח עד בלי די..

אך בכל שנה ושנה, הטפח מעל הקרקע מקבל משמעות אחרת, כשמגיע ל"ג בעומר מכל סוגי הקהילות, מכל העדות ומכל החוגים, חרדים ושאינם חרדים, דתיים ושאינם, חשים שביום הזה העולם מקבל אויר אחר, יותר נקי, רוחנית [לא מהריח של המדורות].

כשהיינו ילדים, גרנו בשכונה שברובה הייתה חילונית, באחד מהרובעים באשדוד, ומול הבית שלנו שכן לו מגרש חול מאוד מאוד גדול, ושם היינו יושבים עד שעה מאוחרת, ונהנים עד כמה שיכולנו מהמדורות שצצו להם מתחת לביתנו…

ואכן בכל שנה ושנה השאלה הזו עולה וצצה מאליה מה המיוחדות הגדולה ביום זה?

ומדוע כשאנחנו מגיעים ליום הזה סוג של "השמחה חוזרת", הכל חוזר חזרה עד לחג השבועות ואילך?

ראיתי בס"ד בספר "שם משמואל" לאדמו"ר מסוכטשוב זצוק"ל (שיחות תרע"א) שכתב וזה לשונו:

"איתא בספקים שעיקר הספירה הוא עד ל"ג בעומר, ונראה ליתן טעם, דהנה ידוע שספירת העומר הוא לזכך את הנפש הבהמית, היינו טבע האדם ומידותיו, להיות נמשך אחר השם יתברך אף בעת הזמן שאין השכל בהיר ומאיר, ועל כן התחלת הספירה היא ממחרת השבת, ולא ביו"ט ראשון של פסח, כי אז באין כל האורות העליונים, וממילא כלל הרצונות והמידות בטלין להשי"ת, ורק אחר יו"ט הראשון האורות הגדולים שהיו מאירים הסתלקו ושבו לקטנות הדעת וכו', רק אז הוא זמן הספירה וכו', להיות נמשך אחר השי"ת בעודו בקטנות השכל והדעת".

כשמתחילים את ספירת העומר, מבינים שזה לא עוד סתם ספירה, סופרים "היום כך וכך לעומר", "היום כך וכך לעומר", זה ספירה שהאדם עוד לא מקבל את החכמה האמיתית שהוא צריך, את האורות הרוחניים ואת השפע הגדול אדם מקבל בימי חג הפסח.

אז מה עם ל"ג בעומר?

ממשיך הרב וכותב:

"והנה כמו ששלוש משמרות הוי הלילה, ובאשמורה השלישית מתנוצץ אור החוזר מאותו היום, כן ברוחניות השליש האחרון של ימי הספירה שהם בכינוי ימי חושך ולילה מתחיל להתנוצץ אור החוזר מחג השבועות והוא מל"ג בעומר ואילך, ועל כן שוב אינו נקרא ימי חושך ולילה שיהיה כל כך בקטנות, ועל כן עיקר הספירה היא רק עד ל"ג בעומר".

ועתה הדברים מובנים – מדוע שמחים ביום זה?

מדוע רוקדים טפח וטפחיים מעל הקרקע?

כי ביום זה לא היה רק את העניין שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, אלא האור של חג השבועות כבר הולך ומאיר על האדם, וכמו שאנו יודעים ששפע כזה לא יכול לבוא על האדם אם אין כלי..

ולכן אנו מצווים לשמוח ביום זה..

ומצאתי מעשה בשם הספר הנפלא תנא דבי אליהו אשר אותו חיבר רב ענן שהיה אחד מראשוני האמוראים ובו כתב חידושים וסיפורים ששמע מאליהו הנביא (מידות טיש, ענין השמחה)

פעם שאל רב ענן את אליהו:

"מדוע השתנה הנביא ישעיהו בן אמוץ מכל הנביאים שהוא היה מתנבא על הטובות וכל הנחמות שנעשו לישראל יותר משאר הנביאים? 

ענה לו אליהו:

"ישעיהו היה מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה יותר משאר כל הנביאים שנאמר "ואשמע את קול ה' אמר מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני", ובזכות השמחה זכה להיות נביא שמליץ יושר ומתנבא על ישראל.

והלוואי שזכותו של התנא האלוקי ר' שמעון בר יוחאי זיע"א, תתן לנו בוסט של שמחה לכל השנה כולה!

ל"ג שמח לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לרפואת הילד רועי בן איילת הי"ו

בתושח"י.