פרשת השבוע עוסקת בעיניני בנית המשכן.

מיד בתחילת הפרשה אומר הקב"ה למשה לקחת את תרומות בני ישראל.
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי".

הקב"ה אומר למשה לקחת תרומות מאת בני ישראל לבנית המשכן,אבל…רק ממי שידבנו ליבו.

אינני מבין.
בניית המשכן היא מצוה בדיוק כמו שאר המצוות בתורה.
א"כ היכן מצינו ציווי שמסור לנדבת הלב ?
וכי מצות תפילין מסורה לרצונו של האדם ?
וכי מצות שבת מסורה לרצונו של האדם ?
וכי האדם מחליט לפי רוחב ליבו האם לקיים את המצוה ??
מדוע שונה מצוות הבאת הדברים לבנית המשכן מכל המצוות כולן ??

האם מס הכנסה משאיר את חובת התשלום לשיקול דעתו של החייב ??

ושאלה נוספת,

מיד בהמשך מביאה התורה את רשימת התרומות,
"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים וערת אילים מאדמים וערת תחשים ועצי שיטים"

זהב,כסף ונחשת…אכן היו רכושם של האנשים והם התבקשו לתת תרומה
אבל מדוע עצי השיטים נכנסו לרשימה ?
הרי לפי מה שמביא רש"י,עצי השיטים היו עצים שנטע יעקב אבינו לפני למעלה ממאתיים שנה קודם בשביל המשכן והוא ביקש מבניו לטלם עמהם כשיצאו ממצרים לצורך המשכן.
א"כ אותם עצי שיטים לא היו שייכים לאיש,
הם היו סוג של פיקדון בידי בני ישראל להביאם לצורך בנית המשכן
אם כך מדוע נמנו ברשימת התרומות ??

גדולי ישראל דיברו בהזדמנויות שונות על כך שחינוך אינו יכול לבוא בכפיה אלא רק בידידות ואהבה.

פעם הגיע אדם לגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, והתלונן על מעשיו של בנו.
הרב אוירבך בפקחותו הבין מתוך דבריו שהאב מעיר לבנו ללא הרף בחריפות רבה.

הציע לו הרב אוירבך: "תסתכל על בנך כאילו הוא אורח. אילו היה אורח היית מעיר לו?",
השיב האב: "אבל אני אביו, ועלי לחנכו",
השיב לו הרב אוירבך: "אני מוכן לתת לך דף כתוב וחתום, שאתה פטור מלחנך".
הרב אוירבך הוציא מכיסו דף ועט ורשם בו: "פטור מלחנך".
השואל נטל את הפתק ופנה לצאת מהבית.
מיד קרא לו הרב אוירבך לשוב על עקבותיו. הוא לקח את הפתק מידו, מחק את המילים שכתב מקודם, ורשם במקומם: "אסור לחנך".

כפיה – אוירה רעילה,אוטמת את הלב.
וכשהלב נאטם או גרוע מכך..
קיום המצוות ושמירת התורה נעשים לעבודה קשה מנשוא.
ככל שאנחנו גדלים,אנחנו זוכרים בעיקר את האוירה בה גדלנו,את התחושות שהקיפו אותנו
אנחנו נמשכים אל האור ובורחים מהחושך…

זלדה המשוררת היטיבה להגדיר :
"אחרי הרבה, הרבה שנים נשכח בוודאי את 'הדברים החשובים' ונזכור אולי רק את הניחוח הדבשי הדק של ענף פורח, שהיה פעם ביום גשם בכיתתנו"

ואם כבר הזכרנו אותה ,אז אניח לפניכם עוד ציטוט מופלא משיריה :
"פעמים אני חושבת שהמחנך הנפלא ביותר הוא השמש…ללא רוגז וקוצר רוח…,
הוא מאיר,מאיר ומחמם הכל ".

מטרת המשכן כפי שמעידה התורה,
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
דרשו חז"ל 'בתוך כל אחד ואחד מישראל '.

מה נדרש מעבר לקיום המצוות ?
מה הכוונה לעשות ממקדש בתוך כל אחד מישראל ?

רצונו של בורא עולם הוא שכל אחד מישראל יפנה לו מקום בליבו.
לא מספיק לקיים את המצוות ,צריך גם לחיות עם בורא עולם.

ידועה האימרה בשם הרבי מקוצק
'שאלוקים נמצא בכל מקום שנותנים לו להיכנס'

זהו דבר שלא אפשרי לצוות אותו כשאר המצוות כצווי וחובה לעשותו.
כאן מדובר על ליבו של האדם.
לפתוח את הלב ולתת שם מקום לבורא עולם.
זה אפשרי רק בהפעלת הלב מתוך ידידות ואהבה.
לכך פונה הקב"ה אל משה,
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי".
כאן זקוקים שיבוא הדבר דרך נדיבות הלב.

הקב"ה אינו זקוק לתרומות כדי לבנות משכן.
הוא אינו זקוק לכספם וזהבם של בני ישראל כדי לבנות משכן.
הקב"ה רוצה את ליבם.
לכך עצי השיטים מנויים ברשימת התרומות.
לומר כי בדיוק כמו עצי השיטים שאינם שייכים למישהו מבני ישראל
כך גם אין צורך לקב"ה גם בזהבם וכספם
הציווי אינו מכוון לכספם אלא לליבם.

שבת שלום
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אפשר במייל
a0527632660 @gmail.com