האזינו

לפני כמה שנים הכרתי מישהו,ידיד יקר שחלה במחלת הסרטן.
מצבו לא היה טוב והרופאים אמרו נואש.

אבל הוא,אותו ידיד לא התרשם.
הוא היה מלא באמונה ותקוה,הוא התהלך בשמחה ובחיוך כאדם המאושר בעולם.
וכן…אני לא מגזים בכלל,כאדם המאושר בעולם.

אני.. נסיתי להבין מהיכן הוא שואב את הכוחות,
כיצד הוא מצליח לראות תקוה כשכל המציאות מראה את ההפך ?
על איזה "כפתור" הוא לוחץ ??

פעם אחת נסעתי לבקר אותו בביתו שבירושלים.
כשהגעתי הוא פתח בפני את הדלת ,הצביע על כסא בסלון ומיד פנה לעבר המטבח.

אני שהתיישבתי על הכסא שמעתי כיצד הוא מקרקש בכוסות ,הנחתי שהוא הלך להכין קפה.
לאחר מספר דקות הוא יצא מהמטבח כשהוא אוחז בידיו שתי כוסות קפה.
לא היה לי ספק שכוס אחת מיועדת בשבילו והכוס השניה בשבילי,
לא היה בבית איש מלבד שנינו.

הוא הניח כוס אחת מעבר לשולחן ,..הנחתי שזה בשבילו
ואת הכוס השניה הניח על השולחן בסמוך אלי.
היה ברור לי שהכוס הזו מיועדת בשבילי.

ואז…התרחש משהו מוזר,
הוא פנה אלי וביקש שאזוז לאחור עם הכיסא,
לקח כיסא נוסף שעמד בצד והכניס אותו ביני ובין השולחן ,ו…התיישב עליו.
הוא אחז בידו את כוס הקפה שהיה ברור לי שמיועדת אלי והתחיל ללגום ממנה.
ישבתי על כסא מאחוריו כשהוא סמוך לשולחן ורק גבו מופנה אלי.

הסיטאוציה היתה מוזרה
למה שיפנה אלי את הגב ???
ובכלל למי מיועדת הכוס קפה שנמצאת בצד השני של השולחן ??

לפתע שמעתי אותו שואל,
'מה שלומך הבוקר,איך אתה מרגיש ?'
זה הרגיש ממש מוזר,הוא פונה אלי ??
כשרק גבו מופנה אלי ?

ואז..חלפו להם שתי שניות והבנתי את הכל.
הוא המשיך ושאל,
'מה שלומך סרטן,איך אתה היום??'
הייתי המום !!!
הבנתי שהכוס קפה לא היתה מיועדת אלי.
הוא ישב מול השולחן כשמולו ( כך לפי דעתו) יושב הסרטן שמקונן בגופו.

והוא המשיך
'תראה…אם בורא עולם חיבר אותנו יחד אז כנראה שיש משהו שאני לא יכול לעשות לבד ,ואתה לא יכול לעשות לבד
רק שנינו ביחד,
מה נראה לך ?? למה חיבר אותנו בורא עולם יחד ??
הוא לא חיכה הרבה ומיד המשיך
'ליד הבית שלי יש בית חולים לתשושי נפש,עוד הרבה לפני שהגעת אלי הייתי הולך לבקר אותם כדי להביא להם קצת שמחה ותקוה
אבל הם היו אומרים לי ' אתה שמח כי מה רע לך בחיים,אבל לנו רע'
ולא היה לי מה לענות להם
עכשיו שבורא עולם חיבר אותנו יחד יש לי מה לענות להם
כי אצלי המצב לא משהו עם החבר החדש שלי, ובכל זאת אני מלא באמונה ותקוה
אתה רוצה לבוא איתי ???

הוא ככל הנראה שמע תשובה חיובית מאותה ישות ,כי הוא קם ופנה לעבר הדלת.

לפני שיצא הוא הסתובב אלי ושאל
'אתה בא איתנו ??'

הייתי בהלם מוחלט
קמתי והצטרפתי אליו (או אליהם).
כשהגענו לאותו מוסד הוא פנה אל אותם חוסים עם חיוך גדול
'תכירו את החבר החדש שלי'
הם..הסתכלו לכיווני ואמרו לי שלום
והוא מיד הזדעק ואמר,
'לאאא,לא הוא,והצביע אל תוך גופו תוך שהוא מראה להם את החומר הרפואי
אתם רואים,הוא אמר בחיוך גדול,תראו את החבר החדש שלי ואני עדיין מלא בשמחה ותקוה
גם אתם יכולים'.

אז הבנתי מהיכן הוא שואב את הכוחות,
אז הבנתי איך הוא עושה את זה.
כשאנחנו שומעים רעיון מוסרי או דברי אמונה ותקוה
גם כשהדברים מדברים אלינו,אנחנו מאחסנים אותם "במגירת הרעיונות".
זוהי "מגירה" שמלאה ברעיונות נפלאים.
אבל עדיין.. הם במגירה.
אנחנו לא מוציאים אותם ומניחים אותם בעולם המעשה.
אנחנו לא באמת מחברים אותם אל המציאות. היום יומית שלנו.
לפעמים כשקשה,אנחנו פותחים את אותה מגירה,מציצים,מתבשמים לכמה רגעים ושוב סוגרים.

הוא הבין את זה.
הוא סרב להשאיר את דברי האמונה והתקוה במגירה.
הוא הוציא אותם משם והכניס אותם ,ממש בחוש לתוך חיי היום יום.
אם יש לאדם שליחות כאן בעולם,הוא התעקש לחיות את אותה שליחות.
ואם צריך..מותר גם לבזבז על כך כוס קפה.
זה מה שעשה את ההבדל.
לכן למרות הכל הוא התהלך בשמחה ובחיוך כאדם המאושר בעולם.

והדברים מופיעים כבר בפרשת השבוע.
התורה מספרת שלאחר שעם ישראל רואה את המצרים טובעים בים הוא אומר שירה.
במשך 19 פסוקים התורה מביאה את אותה שירה.
מיד אח"כ אומרת התורה,
"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת"

מהיכן היו להם תופים ??
אומר על כך רש"י
"מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים,והוציאו תופים ממצרים ".

מדוע התורה צריכה לציין שהיו להן תופים ?
מדוע הפרט הזה כ"כ חשוב שיש צורך לציינו במפורש ??

התורה רוצה ללמדנו כיצד מפעילים את הכפתור של האמונה והתקוה.
בזמן שארבע חמישיות מהעם מתים במכת חושך.
בזמן שאלו שנותרו מתחמשים בכלי מלחמה מפני הפחד מהמלחמות שיתרגשו ויגיעו אליהם.
(שני הפרושים על "..וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ")
עומדות להן מרים והנשים שאיתה,ואוספות כלי נגינה.
מי שהיה צופה באותו מחזה היה מביט בפליאה.
זה מה שיש לעשות עכשיו ??
אמונה ותקוה הם מחזקים,אבל לאסוף תופים ??

אבל כן…מרים והנשים שאיתה לא משאירות את הרעיונות הגדולים בתוך "מגירת הרעיונות".
הן מתעקשות להכניס אותם לתוך המציאות שלהם ממש.
ואם האמונה והתקוה אומרים שיהיה להם ניסים,אז יש צורך כאן ועכשיו לחיות את זה בפועל.
הן הולכות ואוספות את כלי הנגינה.

להערות והארות אפשר במייל
[email protected]