בתחילת הפרשה,
" אתם נצבים היום כולכם לפני ה אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם….מחטב עציך עד שאב מימך ".

משה מונה את הקבוצות המצויות בעם ישראל ומכריז כי כולם נצבים היום לפני ה .

מדוע נוקט משה במילים " זקניכם, שוטריכם ,חוטב עציך ,ששואב מימך" ,
מדוע שלא ינקוט " הזקנים ,השוטרים,חוטבי העצים ושואבי המים " ??
מדוע במקום "השוטרים "הוא מתנסח "שוטריך" ובאופן דומה כלפי כולם ??

כדי לענות ולבאר,אבקש לחזור אחורה בפרשיות ובחומשים אל פרשת העקידה.

בסיום פרשת העקידה מספרת התורה ,
" וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע ".
על הפסוק הזה מעיר הרש"ר הירש הערה נפלאה.

מדוע מדגישה התורה שאברהם כששב ממעשה העקידה ,שב אל נעריו והולך איתם ביחד אל באר שבע ?
מה כ"כ חשוב לנו לדעת שאברהם הולך בצותא עם נעריו ??

וכך עונה על זה הרש"ר הירש,
' בכל שאר חוגי אנשים ,היו נוהגים אחרת.
אחרי התעלות כזו…אחרי התרוממות כזאת מעל לכל תחום ארצי….היו מתמלאים עד כדי כך מחשיבות עצמם עד שלא היה להם עניין בבני אדם ארציים רגילים..
..היו מביטים בגאוה אל שפל מדרגתם של שאר בני האדם…
שונה בתכלית היא הרוח של אברהם ויצחק…
הנה שבים הם אל האנשים אשר השאירום לרגלי הר המוריה ,והולכים עימם יחדיו,
…בעיני בן אברהם נחשבים כל בני האדם שווים במשלוחי ידם ,ואין הוא עושה הבדלה בין עצמו ובין חוטבי עצים או משרתים נמוכי דרגא,
ככל שהוא מתעלה עילוי רוחני או מוסרי,כן ימעט להתנשא על אחרים.. '.

הרש"ר הירש מניח בפנינו הבחנה עמוקה בכוחות נפשו של האדם.

תתארו לכם אדם ששוחה להנאתו בים ולפתע הוא מרגיש שכוחותיו אוזלים.
הוא מנסה להמשיך ולהשאיר את עצמו מחוץ למים , אבל…ללא הועיל, הוא מנסה להדוף את עצמו מחוץ למים,מכה במים בידיו וברגליו ,
אבל..ממשיך לשקוע
לפתע הוא מבחין באדם אחר שנמצא לידו.
קרוב לודאי שינסה לאחוז באדם שלידו ולהיסמך עליו כמצוף אנושי כדי שיוכל להשאיר את ראשו מחוץ למים.
מה יקרה אם אותו אדם שמשמש כמצוף חי,לא יעמוד במעמסה ויתחיל לשקוע בעצמו,האם זה שנאחז בו ישחרר את אחיזתו ??
האם האינסטינקט העמוק שטבוע בו,האינסטינקט של הרצון להחדיר אויר לראותיו ,יפנה את מקומו לטובת הצלתו של האחר ??

קרוב לודאי שידרש ממנו מאמץ נפשי אדיר כדי לשחרר את אחיזתו.

אותו הדבר בדיוק,כך מגלה לנו הרש"ר הירש,מתחולל אצלנו בנפש פנימה.

בתוך הנפש פנימה מתחוללת סערה.
הנפילות והכשלונות,הדברים הלא טובים אצלנו,
ההרגשות של אני לא שווה ולא ראוי,
כל אלו מאיימים להטביע אותנו בתוכם.

מי שיודע לשחות בתוך נפשו,מי שיודע לקבל ולהכיל את עצמו,
יכול להתמודד עם הים הסוער.

אבל..מי שלא,ינסה להאחז באחר כדי להציל את עצמו,ואפילו אם המחיר יהיה טביעה של האחר.

מי שדרכו הוא לראות את הפגמים באחר,ככל הנראה אותם פגמים בדיוק נמצאים אצלו, מנסים להטביע אותו.
הוא רואה את אותם פגמים אצל האחר כדי להציל את עצמו מטביעה.
אם האחר הוא פגום,אם האחר הוא כעסן,גאותן,לא מקפיד על המצוות…אז אני בסדר.
אם יש יותר גרועים אז אני רגוע.
הוא משליך את הפגמים שלו על חברו כדי להציל את עצמו.

מי שמתגאה על חברו,זה סימן שרואה בו פגמים,
ואם רואה בו פגמים אז ככל הנראה הם נמצאים אצלו.
במקום להכיל את עצמו ולנסות ללמוד לשחות ולתקן,הוא מעדיף להאחז באותם פגמים אצל חברו, ובכך להציל את עצמו,
הוא מאפשר לעצמו להתעלם מעצמו.

ישנו מושג בפסיכולוגיה שנקרא 'היפוך'.
מי שאומר ' אני לא שקרן ' ,ככל הנראה המושג שקרן מפעפע בו מבפנים והוא חווה את עצמו הרבה פעמים כשקרן.
מי שזקוק לומר לעצמו שהוא ' לא פחדן ', ככל הנראה החויה שהוא פחדן מנהלת אותו.

הגלים- החוויות הפנימיות שמוטבעים אצלנו עמוק בפנים ,שמאיימים להטביע אותנו ,
דורשים את שלהם.
אנחנו מנסים לשחות בינהם.

לכך ככל שהאדם מזהה פגם אצל חברו,משהו שמפריע לו
ככל הנראה אותו פגם קיים אצלו.
הפגם הזה מנהל את חייו,מאיים להטביע אותו,
ממילא הוא יזהה אותו אצל חברו,
צרת רבים נחמת….
האדם מפרש התנהגות בעייתית אצל האחר לפי הפגמים שקיימים אצלו.

אברהם אבינו,כך מבאר הרש"ר הירש כשחוזר ממעשה העקידה הולך יחד עם נעריו -חוטבי העצים,
אין בו שמץ של גאווה כלפיהם,הוא לא זקוק ל"האחז" בהם – להנמיך אותם.
אברהם אבינו שלם במהותו הפנימית.

"..אין הוא עושה הבדלה בין עצמו ובין חוטבי עצים או משרתים נמוכי דרגא.."
אין לו שום צורך לעשות הבדלה בין עצמו ובין חוטבי עצים.
הוא אינו זקוק " לדרוך" עליהם כדי להגביה את עצמו.

כשמשה רבינו פונה לבני ישראל בקריאה,
"אתם נצבים היום כולכם לפני ה אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם….מחטב עציך עד שאב מימך ".
הוא מציב בפניהם את המקום בו אם הם יעמדו ,אזי הם יהיו ראויים להגדרה "נצבים".

מי שמחלק את העומדים לידו לקבוצות של שווים יותר ושווים פחות : קבוצה של זקנים,של שוטרים,חוטבי עצים,שואבי מים
זה אות וסימן כי הוא עצמו אינו ניצב.
הוא עצמו בסכנת טביעה.
הוא מנסה להמשיך ולצוף על חשבון האחר.

ישנם קבוצות וישנם אפילו דרגות
אבל "חוטב עציך,שואב מימך"
מבחינת ההסתכלות שלנו הוא אינו מתחתינו,אסור לנו להגדיר את מהותו כ"חוטב עצים"
הוא שווה ערך גם אם יש לו דברים שהוא צריך לתקן,אף אחד לא מינה אותנו לשפוט אותו,

הוא "חוטב עציך",הוא " שואב מימך",
הוא זה שחוטב את העצים או שואב את המים,
זה מה שהוא עושה,אבל זה לא מה שמגדיר את זהותו.
מי שכך מתבונן על האחר ללא שיפוטיות,
אזי הוא עצמו מוגדר כ"ניצב".
הוא לא זקוק ל"הטביע" את השני כדי לצוף בעצמו.
הוא יודע ל"שחות" בגלי הנפש שלו.
ה"פגמים" והחוויות השליליות שלו אינם מאיימים להטביע אותו.

את הפסוק "אתם נצבים היום…", דרשו חז"ל על ראש השנה.
כדי להצליח ולזכות בשפע הגדול שמושפע בראש השנה, צריכים להיות "נצבים".
צריכים לבוא עם האמונה והחוזק כי
"ודאי יצא זכאי בדין".
יתירה מכך,
בעל הנתיבות שלום מסלונים התבטא,
כי מי שבטוח שיוציא ה' דינו לזכות,אזי בטחון זה בקב"ה גורם לכך שיצא זכאי בדין.

אבל מי שנותן לרגשות השליליים להטביע אותו,
כיצד יוכל לבטוח בקב"ה שיוציאו זכאי ?
מי שאינו מצליח להיות "ניצב" ,מה יעשה ??

" אתם נצבים היום כולכם…"
מי שרוצה להיות " ניצב " ,העצה היא "כולכם"
להיות מאוחדים.
לקבל את האחר מבלי לשפוט אותו,מבלי להרגיש מעליו.
כי מי שאינו דורך על האחר כדי להשתיק את הקולות הפנימיים שלו ,המאיימים להטביעו,
אזי לומד לשחות בנפש של עצמו.

מי שמלמד את עצמו להתבונן על האחר מבלי לשפוט אותו, מי שמלמד את עצמו לראות רק זכות לחברו ,
מי שמסרב להשליך את הפגמים של עצמו על האחר,
ידע באותה הדרך גם להתבונן אל עצמו פנימה,ולהשתיק את אותם הקולות המאיימים.
הוא לא יתעלם מהחסרונות,הוא יקבל גם אותם,ויקח עליהם אחריות מבלי לתת להם להוביל,
הוא יהפך ל"ניצב".

אנחנו לא צריכים להתעלם מההרגשות השליליות שמושכות אותנו פנימה אליהם.
כי התעלמות משולה לבריחה שרק נותנת כח לרודף
אנחנו צריכים לתת להם מקום,
להתבונן בפנים בלי פחד,
אכן יתכן שעברנו או עשינו דברים שאינם נכונים לנו
אבל.. הם לא מגדירים אותנו,אנחנו לא נסכים שהם ,אותם הדברים יקבעו את הגדרת המהות שלנו,
גם עם אנחנו "חוטב עציך",עדיין זה רק מעשים שעשינו ולא הגדרת מהותינו,
לא נהפכנו ולא נהפך למי שהגדרת מהותו היא "חוטב עצים".

שבת שלום
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה. (תאמינו בזה בכל הכח)

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]