"הסתכל/י לי בעיניים כשאני מדבר/ת אליך" עולה הבקשה/טענה שוב ושוב. מדוע אנחנו רוצים שיביטו בנו? מדוע אנו רוצים לראות את עיני השני שאתו אנו בקשר? מה אנו מצפים לראות? מה אנו מייחלים שהשני יראה?

אומרים כי העיניים הן ראי הנפש, דרכן אנו רואים את מה שמתרחש בנפשו של האדם, או לפחות יכולים לנסות להציץ פנימה. אנשים מחפשים להתבונן בעיני השני כדי לגלות את נפשו, מחשבותיו, רגשותיו של השני בעיקר ביחסו אליהם. אנו רוצים לדעת לא רק מה הוא חושב אלא מה הוא חושב עלי? אנו כמהים לדעת לא רק מה הוא מרגיש אלא מה הוא מרגיש כלפי?

הסובייקטיביות שלנו תלויה לא רק במה שאנחנו רואים אלא בדרך שבה אנו נראים. מבטו של השני הופך אותנו להוויות נראות והדרך שבה אנו חווים היותנו נראים מגדירה את תפיסת העצמי שלנו.

המבט הראשון הוא מבטה של האם בתינוקה, אותו מבט שאומר לו: "זה אתה, ואתה מוצא חן בעיני". התינוק בתחילה אינו מכיר את עצמו וכל שכן את פניו עד השלב שהוא מתגלה לעצמו מול המראה. הפנים הראשונות שהוא פוגש הן של אמו. דרכן הוא מכיר את עצמו. אם עיני האם מלטפות, אוהבות, מחייכות, מתפעלות וכד' התינוק יחווה את עצמו כאדם אהוב, יפה, חכם ומעניין. אם חלילה עיני האם כבויות, מרוחקות או טרודות, התינוק עלול לחוות את עצמו כדחוי, מנוכר, זר לעצמו, מנותק, בודד וחרד.

ישנן אימהות יעילות שרואות את זמן האכלה של תינוקן כהזדמנות לניצול הזמן, וכך בזרוע אחת הן מאכילות וביד השניה הן משוחחות בטלפון, מנקות, אופות וכד'. אולם, דווקא בשעה זו התינוק זקוק למבטן עליו- למבט זמין ונגיש, כאשר ירים את ראשו או יפגוש את עיניה , הוא ימצא מבט אוהב וחם. במילים אחרות, ימצא את עצמו בתוך עיניה, אדם אהוב ורצוי מאד.
גם כשהתינוק גדל, והוא מנסה לבנות מגדל או לחבר חלקי פאזל הוא זקוק למבט הסביבה. למבט מתפעל, למבט מתרגש, למבט המשדר אמון בו ובמסוגלותו . דרך המבט ייבנה דימוי עצמי חיובי ושל בעל יכולות.
מבט זה המיוחס בכורה לאם מתרחב וכולל את מבטם של הסביבה, בעיקר זו הקרובה- מבטם של אבא, סבא וסבתא, של האחים והחברים וכן של המחנכים.
המבט מצדנו לתוך עיני התינוק, אל הילד, הנער והמבוגר צריך להיות רגיש, מאפשר ומכבד. יש מבט חודר ויציב שעשוי לעורר בשני תחושה טובה של בטחון ויש לעומת זאת, מבט חודרני ובוטה, שעלול לעורר תחושת בושה, חודרנות ומצוקה.
בבואנו להביט בעיני השני, חשוב שנכיר את האדם שלפנינו האם הוא רוצה במבטינו, כמה, עד כמה ומתי. חשוב גם שנתבונן פנימה לתוכנו ונבחן, האם אנו אוהבים להביט, מה מעורר בנו המבט שלנו , המבט של השני ושל המפגש בין שנינו . האם ההרגשה טובה ונעימה או לא. מה עושה לנו טוב ומה לא. במקביל, אפשרו לו את המרחב האישי והבינאישי להביט או לא להביט חזרה אלינו.
עם זאת, ילד או אף מבוגר שבאופן קבוע ולאורך זמן אינו מוכן או מסוגל להסתכל עליכם או לשני בעיניים, עשוי להצביע על מצוקה וצריך עזרה.

ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. קליניקה פרטית באלעד ובירושלים. מטפלת במבוגרים, נוער וילדים- טיפול אישי , זוגי והדרכת הורים. מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה ומנהלת את הפורום "פורטל הנפש".
לשאלות ותגובות ניתן לפנות לכתובת [email protected] או לנייד 052-6346334