פוסט פוסט פורים

אני ממש מתנצלת,
אבל דיברנו על פורים שבועיים לפני (עשיתי לכם הנחה….)

אז לונורא אם אדבר עליו כמה ימים אחרי…..

פורים השאיר אותי חולה ומותשת (טוב זה לא היה ממש הוא אבל תמיד כייפ להאשים) עייפה, ועם מצבורי ממתקים וחפצים בלתי מזוהים שמטיילים לי במטבח,

אה,
וגם כמה מסקנות/חוויות/תובנות, ורק עכשיו התפניתי להביט לאחור, אז קבלו:

דווקא בא לי להתחיל משבת זכור.

1.הצעידה הזו לבית הכנסת, לשמוע את קריאת "זכור", מא אגיד לכם, נכנסו לי כמה מחשבות זרות, נורא נחמד, ראשית האביב, לראות את כל נשות ישראל צועדות מעדנות במחלצות השבת לבתי הכנסיות, אחרי חורף שלם של מאחורי התריסים ועל כרכובי האח,זו חוויה בפני עצמה.

בטח שנזכור את עמלק,ובטח לרעה, השמלה משנה שעברה צפופה לי.(סתאאאאאם)

2. הקטע הזה שפסח, חג ה"אנטי חמץ" בא חודש אחרי פורים, חג "המאסטר מאקרו אוניברסל חמץ", מוכיח בבירור את הבעיה שלנו עם עמלק, עמלק לא טוב ליהודים.

3. אז ניסינו ללכת לקריאת מגילה בבית כנסת. ניסינו.

בפסוק השלישי, חוי, הנכדה שלי, ילדת הקצב וריקוד, לחשה לי משו נורא דחוף באוזן ובפסוק השביעי בערך הבנתי שהסיפור שלי עם אסתר בפורמט הזה, נגמר. ואני את המגילה כהלכה אשמע בבית.
תכלס היה כייף להתבונן מהצד בלי לחץ של להקשיב. היה יותר זמן איכות לקפצונים ול"המנים".
ותודה לאיש שלי שכבר שנים מסלסל לנו בבית בסלון את טעמי המגילה.(לנו, זה לעוד מיואשות שיש להם בלי עין הרע "חוי"תות בבית….)

4. את משלוחי המנות הפעם עשינו ביחד, בתי ואני. בהצעת ובהפקת בתי שתחיה. זה היה מגניב . כל אחת עבדה חצי, והיה נחמד להיות שותפות בהכנה. עוד פן להנאה. עבורי.

5. איכשהו הסתובב הפורים הזה סביב ברכות לנחת מהצאצאים. ממש מכל הכיוונים, ברכות שוות מאד,אפילו מאד מאד, מ"אינשיי בגילופיי" ומפיכחים.

הברכות היו מרגשות עבורי מאד. כל אחת בנפרד, וכולן יחד- עד דמעות, מהות היום בין השאר תפילה.

וכל הפושט יד, ומבטיחה לכם שפשטתי נותנים לו.

6. כיפורים כפורים.
והרגעים האלה בליל פורים, ובסעודה,שהשיכורים עד דלא ידע פותחים גמרא, אומרים ווארט לפורים, מתנצחים בלימוד, אלו הרגעים שהלב שלי מתרחב ומתרגש.

זו המהות בעיני ליום הזה.

ובסעודה, הרגע שהגיעו מבַּעַד למסך השכרות, לשיר את המנגינה שאבא שלי שיחי' שר, במעריב של יום כיפור לפיוט"יעלה תחנונינו מערב", היה מבחינתי רגעים של תפילת נעילה.

ככה הרגשתי.

ככה התפללתי.

ככה ביקשתי.

כמו במעריב של יום כיפור.

יעלה תחנונינו מערב.

תכלס רק עכשיו בערך אני מסיימת לשקם את הבית מחורבן פורים (הצום שעושים יום אחרי פורים, זה לא רק כדי לחזור לדיאטה, ולנקות את האלכוהול. זה זכר לעוד חורבן קטן)

ורק עכשיו מצליחה להבין את מצב הכמויות של הפחמימות שמטיילות חופשי במטבח, הסוכרים שמפוזרים בדם שלנו ובארונות, וכל מיני מוטציות עטופות בניירות מרשרשים שאני לא יודעת מאיזה חללית נחתו והאם שלום בפיהן.(או בפינו…)

טוב שיש ארגוני חסד שאוספים את סל הבריאות הזה כדי שלא אעבור על בל תשחית(מהתורה!!), לא לפח ,ולא לגוף שלי.

סחבו איתכם תשמחה הלאה. לימים הבאים. וגם את הילד הקטן שבכם שנתתם לו להציץ קצת בפורים, כל יום צריך חיוך.

וקחו משו חמוד, שאמר לי חבר מבריק:

יצא יין של פורים נכנס יין של פסח.

והביא לי השראה להמשך:

יצא יין של פורים נכנס סוד. (תכשירי ניקיון)

בהצלחות!!!!!

נ.ב.חשוב:
אל תטעו בי.

כשהיו הילדים קטנים יותר והסתובבו בבית ,היו הממתקים והשטויות חלק מהשגרה.

אבל היום ממרומי גילי המופלג, (טרום גיל הזהב) אני מסגלת לנו חשיבת בריאות, וזה -בלבד, המקום שהפחתתי בכבוד המזון "ההוא".

ואל תדאגו.

הבוקר עם הקפה אירחה לי לחברה עוגת פרג מעלפת, על טהרת הסוכר והפחמימות