טיסת בוקר לניו יורק. בהפתעה. לא מהסיבות הנכונות. לידי אישה נרגנת וזעופת פנים. לא נעים. היא מנמנמת. אני מתקשה להירדם. שעות הטיסה הארוכות עושות את שלהן ובסופו של דבר אנחנו מדברות.

מתברר שהיא מפיקת סרטים דוקומנטריים בדרכה לפסטיבל סרטים בניו-יורק. בסיומה של שיחה ארוכה שעוסקת איך לא, בנשים יהודיות, היכולות והבחירות שלהן, היא נכנעת. בדרכה לפסטיבל היא תעצור באוהל הקדוש. עוד נשמה יהודית מתחילה צעד ומי יודע היכן הוא יסתיים.

—
שעת ערב בבית רפואה בסטטן איילנד. רופאים, אחיות, מכשירים, בדיקות, אבחנות ובעיקר סבלנות. המצרך הנדרש ביותר בבית רפואה. אני מלווה חברה יקרה לטיפול רפואי שיסתיים באכזבה.

בתוך כל החושך הזה אני מוצאת קרן אור קטנה. נמוכת קומה ושמנמנה שקולטת את העברית שאנחנו מדברות ומגיעה להסביר לנו בטוב טעם את התהליך הרפואי. פתאום יש משמעות לסלוגן "טוב להיות בבית". נכון שהייתי יכולה להבין זאת באנגלית, אבל תודו שבעברית זה נשמע יותר טוב. יותר רך ומרגיע.

—
לבנות צלפחד היה ספק גדול לגבי חלקן בארץ ישראל ולכן פנו למשה רבנו בטענה שזכתה להסכמתו של הקב"ה. "כן בנות צלפחד דוברות". דבריהן נכונים. למרות שהן ידעו שנחלה בארץ ישראל דורשת עבודה, הרבה עבודה ויגיעה, הן לא ויתרו ויצאו מגדרן על מנת לקבל את אותה נחלה. "תנה לנו אחוזה" דרשו ובצדק.

בסופו של דבר הן זכו פעמיים. גם יצרו תקדים הלכתי וגם זכו להוסיף פרשה בתורה. תשוקתן של בנות צלפחד לנחלה בארץ ישראל הוכיחה שנשות הדור ההוא ביקשו לבצע את רצון ה', לכבוש את ארץ ישראל, וסללה לנו הנשים את הדרך ללכת במסירות נפש עם הרצון לבנות חיים יהודים בארץ.

ויש גם לקח. כך מסביר לנו הרבי. לכאורה על פניו נראה כאילו היה זה עניין פרטי שלהן. אך בפועל הפך העניין הפרטי הזה לתקדים שנוגע לכל אישה במצבן.

המסר ברור: אל לך לחשוב שכיוון שמדובר בעניין פרטי שלך זה לא משנה אם יקרה כך או אחרת. עליך לשאול ולברר עד שתגיעי להוראתו הברורה של רב מורה הוראה. בסופו של דבר אין עניין פרטי. כל עניין פרטי הוא עניין כללי של כלל ישראל ולכן ברור ש"עשה מצווה אחת, הכריע את העולם כולו לכף זכות".

בנות צלפחד הפכו לסמל אהבת הארץ של נשות עם ישראל. חכמינו זיכרונם לברכה מציבים אותן מול הגברים שאמרו "ניתנה ראש ונשובה מצרימה"… לעומתם, הנשים אמרו "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו". זו כוחה של אמונה תמימה בה'.