האזינו>>>

בפרשת השבוע התורה מלמדת אותנו על מצות השמיטה והיובל.
מיד בתחילת הפרשה מתארת התורה לאורך פסוקים רבים את מצוות שנת השמיטה ודיני היובל.

כשעברתי השבוע על הפסוקים,שמתי לב למשהו שעורר אצלי תמיהה.

באמצע העניין,ממש תוך כדי פרוט דיני השמיטה והיובל,
עוצרת התורה מלעסוק בעניין השמיטה והיובל,
ובמשך ארבעה פסוקים עוברת לעניין שאינו קשור באופן ישיר לשמיטה וליובל,
ןמיד אח"כ חוזרת שוב לעסוק במה שעסקה קודם – בדיני השמיטה והיובל.

הנה לפניכם אותם ארבעת הפסוקים:

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו,במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואות ימכרו לך,לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט משנתו כי מספר תבואת הוא מוכר לך,ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך כי אני ה' אלוקיכם".

כאשר אדם מוכר את שדהו ,צריכים הצדדים הנוגעים בעסקה לחשב כמה שנים נותרו עד שנת היובל,
כי הרי ביובל תשוב השדה אל המוכר.
אין דומה מחירה של שדה שנמכרת 30 שנים לפני היובל,למחירה של שדה שנמכרת 10 שנים לפני היובל.

מפסיקה התורה באמצע דיני השמיטה והיובל ומזהירה את המוכר והקונה שלא ירמו האחד את השני, "אל תונו איש את עמיתו"
שיחשבו בדיוק כמה שנים נותרו עד היובל ולפי זה יגזר מחירה של השדה.

אינני מבין,
מדוע עוצרת התורה באמצע העניין ומתחילה לעסוק באיסור הונאה,
האם איסור הונאה שייך ואפשרי דוקא בצורה המסוימת הזאת ??
הרי ניתן להביא אין ספור דוגמאות לאיסור הונאה שאינן קשורות כלל לדין היובל ??
מדוע יש צורך להפסיק באמצע העניין כדי להזכיר את איסור ההונאה ??
מה יש צורך לשלב את אותו איסור בתוך דיני היובל ??

ובכלל .. הרי מצות שמיטה והיובל הן מהמצוות שמטרתן לחבר את האדם אל בורא עולם.
להזכיר לנו כי הכל שלו ומאיתו יתברך,
זהו סוג של מצוה שעוסקת ברוממות האדם,
האם כאן המקום למקם את איסור הונאה,
האם כאן המקום להזכיר את האדם הירוד שעסוק בלגנוב מהזולת ???

סיפר לי מישהו על הבן שלו,ילד בכיתה ה' רק בן תשע ,שהחל לפתע לחפש אמתלות שונות ומשונות מדוע לא ללכת לחיידר.
ההורים ששמו לכך לב,ניסו לדובב אותו לפשר העניין,אך הוא התחמק.
לאחר מספר ימים התבררה הסיבה.
המלמד של אותו הילד חשד בו במעשה מסויים,
וכדי "לחנכו" הוא העמיד אותו מול כל ילדי הכיתה והטיח בו בו מילים קשות "למען יראו ויראו".
השיעור הסתיים, אך ילדי הכיתה שנחשפו ל"שיעור בחינוך" גם הם החרו אחר "רבם" והמשיכו להשפיל אותו ולכנותו בכינויי גנאי.

הילד כפי שהתברר לא עשה את אותו המעשה שבו נחשד,וההשפלה שחווה חרצה כל כך נשמתו שהוא לא היה מסוגל אפילו לספר על כך להוריו.

כשאותו אבא סיפר לי את הסיפור אמרתי לו שאותו מלמד מתרץ לי קושיא שהיתה קשה לי הרבה זמן.

כשעם ישראל מקבל את התורה הוא מקבל ראשית את עשרת הדיברות
חמש הדיברות הראשונות הן ;
"אנכי ה' אלוקיך…", "לא יהיה לך אלוקים אחרים..", "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא",
"זכור את יום השבת..", "כבד את אביך ואת אמך".
חמש הדיברות הראשונות עסוקות בציווים מרוממים.
ההכרה המוחלטת בבורא עולם,שבת,וכיבוד הורים.
מיד לאחריהן מופיעות חמש הדיברות הנוספות :
"לא תרצח", " לא תגנוב", "לא תנאף", "לא תענה", לא תחמד".
איסורים הנוגעים באדם העסוק במעשים ירודים.

מדוע להצמיד את שני החלקים יחדיו ??
כיצד ניתן לקוראם בנשימה אחת ??
האם מי שעסוק בחמש הדיברות הראשונות שייך בכלל בחמש הדיברות האחרות ???

התשובה היא שאכן יתכן שגם מי שעסוק בחמש הדיברות הראשונות יהיה שייך בחמש הנוספות.
ישנה אפשרות שאדם יעסוק ב"אנכי ה' אלוקיך" וממש עם הדיבר הזה יעבור על "לא תרצח".

אותו מלמד מגלה לי, שתחת הכותרת חינוך לתורה וירא"ש יכול להסתתר רוצח.
אפשר לקחת את "אנכי ה' אלוקיך" שהרי זה הבסיס לכל החינוך, ואיתו ממש לרצוח,

זוכרים עדיין את הקושיות איתן פתחנו ?

התורה מכניסה את איסור הונאה בתוך דיני היובל משום שהתורה רוצה ללמד אותנו שיכול מישהו ללמוד בעיון רב את דיני השמיטה והיובל, אבל מה שזה פועל אצלו, זה כלים נוספים כיצד להונות את אנשים.

דוקא משום שהשמיטה והיובל הם ענינים מרוממים שעסוקים בחיבור הגבוה בין האדם לבוראו,
דוקא משום כך בוחרת התורה להכניס שם את את איסור הונאה.
דוקא מתוך אותו ניגוד חריף,ניתן להעביר את אותו המסר.

"הילכו שניהם יחדיו ?"- כן !!! זה אפשרי.
מי שמידותיו מקולקלות יכול לפגוע,לגנוב, לדרוס ולהשפיל , והכל לכאורה "בשם ה' ".

"דרך ארץ קדמה לתורה" ,יכול להיות ההבדל בין מי שהתורה היא עבורו סם חיים לבין מי שעבורו היא סם המוות.

להערות והארות אפשר במייל
[email protected]