לא פעם הורים נאלצים להתמודד עם החלטות מהירות במצבים מלחיצים, האם לתת לילדים לשכב עוד כמה דקות במיטה, האם לתת להם למרוח את הזמן כשהם אוכלים או לזרז אותם כי הם זזים לאט כל בוקר, ואז ההורים הם במצב אמביוולנטי – מצד אחד הם רוצים להיות נחושים בהחלטות שלהם, מצד שני הם רוצים לתת לילד לעשות את הדברים בקצב שלו, מה שמוביל בסוף למצב שבו ההורים מעירים את הילד אבל לא בנחישות, מזרזים את הילד אבל לא מספיק ברצינות, ואז הילד קם אבל לאט, אוכל בקצב איטי ואז ההורים רואים שהזמן אוזל והם לחוצים כועסים על הילדים ולא פעם נשארים עם מצב רוח רע והרבה רגשות אשמה…
לכן חשוב לא להחליט בבוקר מה לעשות, את כל ההחלטות שאנחנו מתמודדים אתם יום יום לא להחליט בזמן לחץ בבוקר, אלא בערב שלפני, אם ניתן לילד לישון עוד או שנעיר אותו – זו התלבטות שנכריע אותה בערב! לא בבוקר כשאנחנו בתוך מוערבות רגשית רבה מדי שמשפיע על איך שאנחנו מביעים את הבקשות שלנו.
מראש נחליט ונאמר לילדים לפני שינה, מחר בבוקר אנחנו קמים בשעה 07.00, אנחנו לובשים את הבגדים האלה, אנחנו אוכלים לארוחת בוקר את זה ואת זה, אנחנו יושבים סביב השולחן כך וכך ויוצאים מהבית בשעה 07:45 ואז למחרת רק לפעול לפי מה שהחלטנו, כמובן יש מקרים הילד חולה לא מרגיש טוב נתגמש אבל רוב הבקרים חשוב שיתנהלו כמו שציינו.
ברוב המקרים דיון בערב על נושאים אלה ואחרים יתבצע באווירה רגועה יחסית, ולכן ההחלטות שתתקבלנה תהיינה שקולות יותר. ההורים יוכלו לתאם עמדות ולחלק ביניהם תפקידים, להסכים על דרכי פעולה, ובקיצור – לפעול מתוך שותפות הורית, שזה אחד הכלים החשובים ביותר בשביל להנהיג את הילדים למקום טוב יותר.
אפשר גם לשתף את הילדים בדיון בערב מה נעשה, לדוגמא נשאל אותם איזה בגדים הם רוצים ללבוש, או שאנחנו נבחר סוג בגדים ונאמר להם שייבחרו מתוך מה שאנחנו מציעים להם, אפשר לשאול אותם מה לאכול לארוחת בוקר, יש ערך חשוב בכך שאנחנו משתפים את הילדים שלנו כי כשהילד משתף פעולה הוא מרגיש יותר מוערך יותר פעיל יותר מועצם ויותר חלק מהתוכנית, בבוקר הילד יקום והוא יודע בדיוק מה מצפים ממנו, מהמקום הזה יהיו הרבה פחות עימותים ותסכולים ויותר שותפות בין כל בני הבית.

נקיטת גישה הורית מקיפה כזו היא לא תמיד קלה. היא דורשת מההורים לא להגיב בצורה אימפולסיבית, לתכנן, לפנות זמן למחשבה ולדיון, ליזום שיחה על נושאים קשים, להתחייב להסכמים ולבצעם בעקביות. זו ראייה הורית לטווח ארוך, כזו ש"אינה מחביאה את הראש בחול", אלא היא אקטיבית, יוזמת, מעצבת. בעזרת גישה כזו ההורים יצליחו לנהל את הילדים שלהם בצורה בריאה ונכונה וגם ילמדו את הילדים שלהם כלים איך מארגנים את החיים ואיך לא מגיבים מתוך אימפולסיביות, לא רק ההורים אלא גם הילדים ילמדו לנהל את האירועים בחיים שלהם, במיוחד את אירועי הלחץ היומיומיים, במקום שהאירועים האלה ינהלו אותם.