כשבועיים בדיוק לאחר השבעתו של נשיא ארה"ב החדש ג'ו ביידן וראש הממשלה בנימין נתניהו – אחד המדינאים המוערכים, הוותיקים והבולטים בעולם ומי שנחשב אולי לבן הברית הגדול ביותר של הממשל האמריקאי היוצא – עדיין לא קיבל ממנו שיחת טלפון ראשונית.

כמה ימים אחרי בחירתו של ביידן הוא ערך סבב טלפוני שאותו עורכים תמיד נשיאי ארה"ב לפי סדר קבוע – עם מנהיגי קנדה ומקסיקו הגובלות בארה"ב מצפון ומדרום ועם מנהיגי מעצמות אירופה, יפן ודרום קוריאה, אבל נתניהו שהשיחה אליו הייתה אמורה להיות מיד אחר כך, עדיין מיובש. במכוון כמובן.

דוברת הבית הלבן, ג'ן סאקי, בתשובה לשאלה מדוע הנשיא ביידן טרם שוחח עם רה"מ נתניהו: "עברו רק שבועיים מאז שהנשיא נכנס לתפקיד, לא דיבר עם כל המנהיגים עדיין".
הרבה מזה תלוי ככל הנראה בכוורת סביב ביידן שמאיישת את התקפידים הבכירים, אבל לפני שנמשיך הנה נתניהו מברך את ביידן וסגניתו האריס על כניסתם לבית הלבן.

"הנשיא ביידן" אומר נתניהו "יש בינינו ידידות אישית חמה במשך עשרות רבות של שנים. אני מצפה לעבוד איתך כדי לחזק עוד יותר את הברית בין ארצות הברית לישראל, להמשיך ולהרחיב את השלום בין ישראל לעולם הערבי ולהתמודד עם האתגרים המשותפים, בראשם האיום האיראני".

הברכה הזו, כפי שהבנתם, לא סייעה לממשל האמריקאי החדש לראות בישראל בת ברית טבעית. אם תרצו ביטוי חריף אבל כזה מתאים לימים אלו: ממשל אובמה העויין חוזר במוטציה שונה.

בשבוע שעבר אף נפוצו דיווחים שנתניהו ניסה ליזום מעצמו שיחה עם ביידן, אבל לא נענה. ביידן שהכריז בעבר על נתניהו כאחד מחבריו הקרובים ביותר, מפנה גב למנהיג הישראלי דווקא באחת התקופות הקריטיות ביותר עבור ישראל בעשרות השנים האחרונות, כשהאיראנים דוהרים במהירות אדירה אל הפצצה הגרעינית הראשונה. למעשה הם קרובים אליה יותר מאי-פעם ורק השבוע אמר שר החוץ האמריקאי החדש, היהודי אנתוני בלינקן כי ההערכה היא שהם נמצאים במרחק של שלשה או ארבעה חודשים בלבד ממנה.

הזלזול המופגן בנתניהו מגיע בד בבד עם כמה צעדים דרקוניים שביצע ביידן בשבוע האחרון – שורה של מינויים, חלקם בכירים ורגישים, שבישראל נאלצו לבלוע מולם את הרוק ולהבין שעידן אובמה הולך לחזור כנראה בצורה כזו או אחרת. בכלל, ההערכה היא כי לא פחות מ-80% מאנשי הממשל החדש הם בוגרי ממשל אובמה לצד מי שהיו מסביבתו של ביידן הן בתקופתו כסגנו והן מהמרוץ שלו לבית הלבן שעזרו לו בגיבוש המדיניות. המשותף לכל אלו היא החתירה שלהם לחזרה להסכם הגרעין עם איראן ולמניעת כל אופציה צבאית בהתמודדות מולה.

לפני שניגע במקצת באותה שורת מינויים, כדאי להזכיר ששר החוץ האמריקאי החדש שעליו דיברנו קודם, נחשב כבעל קו ניצי יותר ביחסו לאיראן.

אך מלבד זאת שגם הוא תומך במשא ומתן דיפלומטי מולה והיה שותף להסכם שנחתם עמה בשנת 2015 למניינם, הרי שהוא נמצא בעמדת מיעוט.

מולו ניצבים אישים רבי עוצמה, רבים במספר, שטוענים כי על ארה"ב לחזור לשולחן המשא ומתן ללא כל תנאים מוקדמים. לטענתם, ארה"ב של טראמפ יצאה מההסכם באופן חד צדדי תוך שהיא מאכזבת את האיראנים ולכן עליה לחזור לדיונים ללא כל תנאים מוקדמים. בין אלו שמקדמים את העמדה הזו ניתן למנות את וונדי שרמן שאמורה להיות סגניתו של בלינקן ומי שזכורה בישראל כעושה דברו של אובמה וכמי שפעלה נגד נתניהו במירוץ להסכם הגרעין מול איראן. העובדה ששרמן היא יהודייה אינה הופכת אותה לאוהבת ישראל. נהפוכו.

באותה סירה עמה נמצא גם היועץ החדש לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן שהיה יועצו המדיני של אובמה ונחשב כאדריכל של ההסכם מול האיראנים. סאליבן, למרות גילו הצעיר חי בקונספציה שגויה של הפוליטיקה האירופית-אמריקאית הוותיקה שנכשלה לאורך כל הדרך, הרואה את ישראל כחלק מהבעיות המרכזיות של המזרח התיכון, של איראן כמי שיש להשקיט אותה גם בתמורה לוויתורים מרחיקי לכת, ובאותה נשימה הוא גם רואה בסעודיה ובמצרים – ידידותיה החשאיות של ישראל במזרח התיכון מול איראן – כמקור של רוע שמאפיל על הדמוקרטיה. איראן, המדינה שתולה מהפכנים פוליטיים בחוצות הערים ומוציאה להורג אלפים בירי חי בהפגנות ועינויים, לא זוכה אצלו למנת קיטורים וגינויים כמו שתי האחרונות.

מינוי נוסף שמעורר דאגה בישראל, של אישיות בכירה שנמצאת עמם באותה הסירה הוא ראש סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב ה-CIA החדש ביל ברנס הידוע גם הוא בעמדותיו האנטי-ישראליות והפרו-איראניות. וכאילו לא די באלו יש גם את אווריל היינס, שתפקידה יהיה לתאם פעילות של 17 סוכנויות מודיעין, תהייה חברת קבינט, ותניח על שולחן הנשיא דו"חות מודיעין יומיים".

היינס תומכת באיראן בעיניים עצומות ובחזרה ללא תנאי לשולחן המשא ומתן. היא התנגדה לממשל טראמפ שהחליט להטיל סנקציות על איראן וביקרה בפומבי את חיסולו של קאסם סולימאני, למרות שהיה המעצב והמוציא-לפועל המרכזי של פעילות הטרור והחתרנות של משטר האייתולות.

לפני שנה בדיוק אמרה היינס לחברי וועדת חוץ של בית הנבחרים בוושינגטון: "נטישת הסכם הגרעין על ידי ארה"ב גרמה למחלוקת קשה עם בעלות בריתנו האירופאיות…. כל מומחה לאיראן יסכים שלסנקציות כלכליות על איראן אין השפעה רבה על יכולת המשטר האיראני לערער את יציבות האזור…. השאלה היא לא אם היה מגיע לסוליימאני להיהרג, אלא האם הריגתו קידמה את ביטחונה הלאומי של ארה"ב…. בעלות בריתנו [האירופאיות] ראו בהריגתו הפרה של החוק הבינלאומי…. אי אפשר להבין מדוע הנשיא טראמפ לא התייעץ עם הקונגרס, בעלות בריתנו ועיראק – שעל אדמתה חוסל סוליימאני – לפני חיסולו…. כדי לקדם יציבות, ביטחון וזכויות אדם יש להגביר את שיתוף הפעולה עם בעלות בריתנו במזרח התיכון ובעולם הרחב"…

בו בזמן, בקצה השני של העולם, הנה המבחן הראשון של ביידן שרוצה לוותר על ה-"אמריקה לפני הכל" של טראמפ ולחזור להיות השוטר של העולם. במינאמר, הלא היא בורמה נערכה הפיכה צבאית מסוכנת. ביידן הזהיר כי הוא פוקח עיניים ולא ייתן להפיכה הזו לקרות. מתוך הנחה שהוא לא ישוש לעימות צבאי, המילים שלו שסביר להניח שישארו באוויר, יגרמו לעולם לזלזל בו, ולאיראן, להבין שהנשיא האמריקאי הוא בובה שניתן לשחק איתה.