מעבר לאתר המותאם




1

מצמרר: "תוך כדי עצירת הדימום אמרתי לעצמי – אני חייב להציל את הילדה הזו"

בנצי לייזרוביץ 4 Comment on מצמרר: "תוך כדי עצירת הדימום אמרתי לעצמי – אני חייב להציל את הילדה הזו"

עדות בלעדית ומצמררת • הסיפור המופלא והמלא של הצלת החיים הנדירה של נועה, ילדה קטנה בת שנתיים. בעדות מכלי ראשון משתפים אותנו בתחושות, יצחק רייכמן ומאיר גרינוולד, חובשי ארגון הצלה במד"א, ומספרים על מה שקרה באותם רגעים מפחידים ועל המפגש המרגש עד דמעות • ממוות לחיים

המתנדבים עם הפעוטה צילום: ארגון הצלה

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

"זה נס של אחד למיליון. מעודנו לא ראינו כדבר הזה". כך, במשפט קצר, חד ותמציתי שכזה, סיכמו רופאי יחידת הטראומה בבית החולים שניידר את האירוע המופלא ואת נס ההצלה של נועה הקטנה בת השנתיים מבני ברק. אמנם את הסיפור הזה קשה לתאר במילים, הוא צריך להתנגן על גבי מיתרי הרגש, אך יצחק ומאיר, משתפים אותנו בקול רועד בנס שקרה.

דם, יזע ודמעות • הרבה דם, יזע ותושייה היו מנת חלקם של המלאכים בצהוב, חובשי רפואת החירום של ארגון הצלה-מד"א שהיו שותפים להצלת חיים נדירה ביותר. כעבור שלושה שבועות דמעות הפחד והתפילה הפכו לדמעות הודיה והתרגשות.

השניצל נזרק מהיד, שלושים שניות הגעה למקום

נחזור שלושה שבועות אחורה, ליום ראשון של חול המועד סוכות. שעת צהריים והעיר בני ברק ריקנית משהו בעקבות הסגר הארצי. אנשים ממעטים לצאת לרחוב ורובם ככולם נמצאים בבתיהם או בסוכותיהם עם המשפחה. גם יצחק רייכמן, חובש בכיר וותיק בארגון הצלה-מד"א, סעד עם משפחתו את ארוחת הצהריים החגיגית בסוכה. בעודו מאכיל את הילדים, הרעיש צפצוף מכשיר הקשר שברשותו את חלל הסוכה. קריאת חירום רפואית התקבלה ממוקד 101 של מד"א. הילדים כבר רגילים שאבא מקבל קריאות חירום ומקבלים בהבנה את הצורך, החובה והזכות שלו להציל חיים. יצחק הסתכל על הצג והאותיות קפצו לו מול העיניים: 'שוק השומר, בכניסה לחנות. ילדה, פציעה קשה'. יצחק זרק את השניצל מידיו ורץ במהירות אל הבימבולנס של מד"א שחנה תחת ביתו. הוא שאט במהירות אל הכתובת שצוינה ובתוך שלושים שניות על השעון הגיע למקום.

עשרות אנשים צעקו לחובש "תציל אותה, היא מתה!"

"מחזה כזה מעולם לא ראיתי" משתף יצחק במראה שנגלה לנגד עיניו. "אני חובש ותיק וראיתי מראות קשים אבל אין ספק שזה אחד מאלו שאזכור כל חיי. בפתח החנות ראיתי אבא מחזיק ילדה קטנה. ילדה? בקושי היה ניתן לזהות שמדובר בילדה. היא הייתה כולה אדומה מדם, האבא שהחזיק אותה היה אף הוא כולו אדום. עשרות אנשים עמדו מסביב וצעקו לי 'תציל אותה, היא מתה'. זה היה מפחיד".

כשהתקרב אליהם יצחק הוא הצליח לראות שלילדה יש חתך עמוק מאוד בצוואר שנגרם מזכוכית. הוא הבחין כי מדובר בדימום עורקי עמוק דבר שגרם לפרץ דם מהיר ולאיבוד דם רב של הילדה. "עשיתי חישוב מהיר" משחזר יצחק את השניות הקצרות שנדמו כנצח. "בגוף של ילדה בגיל הזה יש כליטר וחצי דם. בשלושים שניות מרגע שהיא נחתכה, בדימום פורץ שכזה, יצאה בוודאות כמות דם מרוב גופה. ואכן, הילדה כבר הייתה מעורפלת וכמעט ולא הגיבה".

"אני חייב, חייב, חייב להציל את הילדה הזו"

יצחק ידע שהמוצא היחיד במצב שכזה הוא עצירת הדם באופן מיידי. מציאת מיקום העורק בצוואר היא משימה מאתגרת וקשה. עוברי אורח צעקו ליצחק שייזהר כי בצווארה של הילדה עוד היו נתונים שברי זכוכית, אבל יצחק בשלו. הוא ממשיך לספר בקול רועד "לא היה אכפת לי מכלום. לא היה אכפת לי להישרט, לא היה אכפת לי להיפצע, ולא היה אכפת לי לאבד בעצמי אצבע. כל שרציתי הוא לעשות הכול כדי להציל את הילדה הזו". יצחק לקח את הילדה מהידיים של האבא, השכיב אותה על רצפת הרחוב ודחף את היד שלו עמוק לכיוון המיקום המשוער של העורק. בפעם הראשונה הניסיון לא צלח. יצחק לא נרתע ודחף שוב את היד לכיוון העורק. לאחר מכן הוא ישחזר שאמר לעצמו בראש "אני חייב, חייב, חייב להציל את הילדה הזו". תוך כדי מישוש הוא הצליח להרגיש את העורק זורם. הוא תפס אותו בחוזקה באופן שלא יחסום לילדה את קנה הנשימה ואכן הרגיש בקצות אצבעותיו כי הזרימה נעצרה.

"אל תזיזו אותי אפילו סנטימטר!" צעק יצחק לכל מי שהיה לידו. הוא ידע שאם חלילה יאבד את האחיזה בעורק, מעט הדם שעוד נשאר בגופה הקטן של נועה ייצא גם הוא. באותם רגעים בדיוק הגיעו למקום חובשי רפואת חירום נוספים מארגון הצלה. אחד מהם הוא מאיר גרינוולד, שהגיע למקום עם אמבולנס מד"א, המופעל בדרך קבע ע"י כונני הצלה במד"א, ברחבי העיר.

הפראמדיקית קפצה במהירות לתוך האמבולנס

"בדומה ליצחק, גם אני הייתי ברגע קבלת הקריאה עם המשפחה. אנחנו גרים מספר רחובות ממקום האירוע ומיד עם קבלת הקריאה על ילדה שנפצעה קשה, ירדתי במהירות לאמבולנס מד"א שברשותי וטסתי לכתובת. כשהגעתי ראיתי את יצחק כשהוא רכון מעל הילדה ומחזיק באצבעותיו את העורק הפגוע. במקרים מעין אלו הזמן הוא הדבר הכי קריטי, ממש כל שניה קובעת".

מאיר ירד מהאמבולנס ועזר ליצחק לפנות את הילדה במהירות אך בזהירות מירבית כדי לשמור על העורק חסום. הם יצאו בנסיעה מהירה לבית החולים שניידר בפתח תקווה. "מאיר הגיע לשם כמו מלאך משמיים" מעיד יצחק. לרוב, במקרים קשים מעין אלו, מתבצעת חבירה לניידת טיפול נמרץ של מד"א. לפראמדיקים של מד"א יש את הציוד, המכשירים, והמקצועיות להעניק טיפול מציל חיים ועזרה ראשונה מתקדמת בדרך לבית החולים. אך כאן המצב היה שונה. הצורך הבהול להגיע לטיפול בבית החולים והרצון שלא להזיז את הילדה, הביאו אותם למסקנה שעדיף שלא להעביר אותה לניידת הטיפול נמרץ. לחילופין, החליטו שפראמדיקית תעלה במהירות לאמבולנס עם המכשור הנדרש ברגע שיתאפשר. ואכן, באזור גבעת שמואל הם נפגשו ופראמדיקית מד"א, בר בירן, נכנסה לאמבולנס לסייע. כך הם המשיכו במהירות עד למרכז הטראומה של בית החולים שניידר.

המתנדב עם הפעוטה

ניתוח של יותר משבע שעות ושתי החייאות

הילדה הגיעה לבית החולים במצב קריטי, כמעט ולא נותר בה דם בגוף. רופאי בית החולים הכניסו אותה באופן מיידי לחדר טראומה והם נלחמו על חייה במשך יותר משבע שעות. לאחר מכן הם יספרו לחובשים כי לא ראו מעולם מקרה כזה חמור של פציעה קשה בעורק ואיבוד דם רב. הם הדגישו כי יש מעט מאוד מידע רופאי במקרה שכזה ואין ספק שהחסימה המדויקת וההגעה המהירה הצילו את חיי הילדה. הניתוח, שכלל תפירה מורכבת של העורק, צינתור וחיבור למכשיר אקמו, ארך כאמור מעל לשבע שעות. המשפחה שהייתה כל העת בחוץ, התפללה לנס והילדה נועה בת מיכל הפכה לחיה נועה בת מיכל. כעבור שעות מורטות עצבים, שבמהלכן ביצעו בילדה פעמיים החייאה, בישרו הרופאים למשפחה כי באופן מופלא אירע נס רפואי שמקורו בוודאי ברחמי שמיים, והילדה יצאה מהניתוח כשהיא חיה ונושמת. אמנם היא הייתה עדיין במצב סכנה אך מצבה התייצב. "תמשיכו להתפלל, זה עוזר. קרה לכם פה נס של אחד למיליון" אמרו הרופאים למשפחה.

האחיות ניסו להבין מחובש ההצלה מה קרה

מאז האירוע חלפו בדיוק שלושה שבועות. חיה נועה בת השנתיים, המשיכה להחלים במחלקת טיפול הנמרץ של שניידר וכוחותיה שבו לה אט אט. אל חדרה במחלקה הוזמנו אחר כבוד יצחק ומאיר, המלאכים שזכו להציל את חייה. אמה של נועה קיבלה אותם בחום ובלבביות, ולא הצליחה למנוע את דמעותיה, דמעות של ההתרגשות. "אתם הייתם השליחים להצלת חייה של נוע'לה שלנו" אמרה להם בקול חנוק, היא הודתה שוב ושוב לחובשים. יצחק ומאיר נשאו על ידיהם את חיה נועה הקטנה והצליחו להצחיק אותה. אחיות בית החולים ניגשו אל יצחק וניסו לברר איתו כיצד הצליח לבצע חסימה לעצירת הדימום בעורק צוואר הילדה. הם הסבירו שמדובר בילדה קטנה מאוד, ולרוב לחסימה שכזו דרושה מיומנות רבה ואף היא אינה מספיקה מכיוון שדבר כזה גורם ברוב המקרים לחסימה של קנה הנשימה, דבר המסכן חיים כשלעצמו. יצחק הסביר להם בדיוק כיצד פעל ותלה את הצלחתו בזכות שמיים.

"זו הייתה זכות גדולה עבורנו, הצלת חיים של ממש, נדירה במיוחד" מסכמים רייכמן וגרינוולד. "הילדה הקטנה לא מבינה מה היה פה בכלל. אולי יום אחד, כשהיא תגדל, היא תבין את הנס המופלא שעשה עימה הקב"ה, ושאנחנו זכינו לקחת בו חלק חשוב".



4 תגובות

מיין תגובות
  1. 4

    איזה מפחיד!
    "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"
    שזה עבר בשלום ממש מצמרר ומרגש חסדי ה'

  2. 3

    השם תודה!!!!
    אלו ניסים
    ואלו שליחים מדהימים יש לך
    פשוט לבכות מרוב התרגשות

  3. 2

    כל הכבוד!!
    זה מה שנקרא תושיה!
    לעשות את הדבר הנכון בשנייה הנכונה, דקה יותר מאוחר ויכול להיות שזה היה נגמר אחרת, כל הכבוד!!!!

  4. 1

    לבכות,אשרינו שזכינו עם ישראל!!