את הרגע הזה, הם לא ישכחו לעולם. אחרי כמאה שנה של השתוקקות ותעלומה, ניצבה משלחת של צאצאים חסידיים סביב מצבת אבן עתיקה. הם ליטפו אותה ולחשו חרישית. יודעים שהם חווים רגע היסטורי תעלומה של כמעט מאה שנים – הגיעה לפתרונה.

קרוב ל-100 שנה חלפו מאז פטירתו של היהודי הקבור תחת המצבה. רק המאורעות ההיסטוריים האימתניים שחוותה אירופה, יכלו לגרום לאדם כל כך מפורסם להיקבר לבדו, מבלי שבנו אהובו יעמוד לצדו בעת קבורתו. עשרות שנים שהילדים יחפשו נואשות את הקבר, ולא יידע איש את קבורתו.

לבנו של אותו מנוח אלמוני קראו – רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל. שם שמעורר גל של ערגה אצל כל חסיד ברסלב באשר הוא.

אותו חסיד, שעזב בבחרותו את אביו בפולין, נתפס באורו הגדול של רבינו הקדוש ויצא לרוסיה כדי להשתטח על קברו, לא ראה יותר את אביו לעולם. כשהשניים נפרדו, איש מהם לא תיאר לעצמו אילו זעזועים יתחוללו בעולם בתוך שנים אחדות. שמסך הברזל יירד על רוסיה וינתק אותה מן העולם. ובעיקר שהכורת הנאצי יעלה על יהדות פולין וישמיד את מיליוני בניה.

רק אחרי שבע עשרה שנים של נתק מאחורי מסך הברזל, שמע רבי לוי יצחק על פטירת אביו, הרב החסיד רבי אברהם נח ז"ל לבית עולמו. אלא שבפולין כבר לא נותר מי שיידע להצביע על מיקומו של הקבר.

הודעת המייל שנחתה בתיבתו של רבי שמואל מאיר חשין, חשפה את המצבה העתיקה שעדיין ניצבת בבית העלמין היהודי הגדול ביותר באירופה – בווארשה.

ולחשוב שכל זה קרה רק בדרך אגב? נפלאות דרכי ההשגחה.

את יום היארצייט של אמו קבע רבי לוי יצחק ליום הכיפורים, הוא נימק זאת בכך שבו ביום מתענה הוא (כדין בן על הוריו) וכן עובר הוא לפני התיבה כשליח ציבור.

אבל מעולם לא זכה להשתטח על קבר אביו. ככל שחיפש וניסה, לא עלה בידו לדעת היכן מקום קבורת אביו.

וכאן אנו מגיעים לסיפור התגלית המרעישה: אחרי כמאה שנות העלם – ביארצייט השנה, כבר השתטחו צאצאיו על הקבר.

למי שמעט מתמצא בתולדות קברי הצדיקים במזרח אירופה, ידוע שבית העלמין הוורשאי השוכן ברחוב אוקפובה, הוא אחד מבתי העלמין היהודיים הגדולים ביותר בעולם. במשך שנים הייתה הכניסה אליו דרך הרחוב 'גענשע' ועל שמו כונה בפי יהודי פולין "דער גענשער בית עולם".

למרות שבסך הכול הוא היה ועודנו בשימוש כמאתיים שנה, הוטמנו בו מאות אלפי יהודים. הסיבה לכך הייתה תקנה קדומה של קהילת וורשה, שלא להוציא נפטרים מתחומי העיר. נתון נוסף שגרם לו להפוך למקום קבורה של מאות אדמו"רים וצדיקים, היה בתי החולים הנודעים בוורשה. הם היו הטובים ביותר במזרח אירופה, ואדמו"רים מכל רחבי פולין ואף מחוצה לה נהרו להתרפא בה. למרבה הצער, רבים מהם נפטרו בוורשה, וכך מצאו את קבורתם שם.

כך הגיעו למתחם קבורה אחד – קדושי פולין כמו הרה"ק רבי יעקב אריה מרדזימין, האדמו"רים לבית ווארקא, ביאלה, רדומסק, מודז'יץ, סוקולוב ועוד רבים – יחד עם גאוני ליטא כמו רבי חיים מבריסק והנצי"ב מוולוז'ין, ועמהם גם צדיקי ליטא – כמו הדברי שמואל מסלונים ואדמו"רי קוידינוב ועוד.

כך או כך, הידיעה על כך שמצבה אחת מתוך מאות האלפים העתיקות הללו שייכת לר' אברהם נח בנדר – לא עזרה מאומה לרבי לוי יצחק. מקום קבורת אביו נותר בגדר תעלומה.

מי שסלל את הדרך, כבר לפני כמה שנים, היה רבי נחום (ב"ר יצחק ב"ר שמואל מאיר) אנשין, שבדרכו לאומן החליט לפקוד גם את קברי צדיקי פולין, ובראשם את עשרות האוהלים שבבית החיים 'גענשא'.

בהיותו נכדו של רבי יצחק גרשון ברזעסקי – אחיו של השרף רבי מתתיהו מאומן – מגדולי חשובי אנ"ש בפולין, החל לתור אחר קבר סבו. שכן אמו של רבי נחום הייתה בתו של רבי יעקב זאב ברזעסקי, בנו של רבי יצחק גרשון. לפי המסורת המשפחתית הרי שהסב גם הוא נקבר בבית העלמין הענק. אלא שכאמור, מדובר בעיר של ממש, וקשה מאוד למצוא בה קברים. ואולם, לאחר מאמצים רבים מצא רבי נחום את קבר סבו. היה זה יום בשורה לחסידי ברסלב.

בשנים האחרונות, החלה עבודת מיפוי גרנדיוזית של בית הקברות ממוחשבת לפי שמות משפחה תאריכי לידה ותמונות של מצבות. לצורך הפרויקט קראה הנהלת בית העלמין ליהודים מכל רחבי העולם לשתף תמונות של מצבות 'מעניינות' ולאתר את משפחותיהם.

מי שהצטרף לתמונה הוא אחיינו של ר"נ אנשין – ר' שמואל מאיר חשין שידיו רב לו בחקר תולדות אנ"ש ומקום מנוחתם, שהחל לעקוב ב"אובססיביות" אחרי הפרסומים בתקווה לאתר עוד שארי משפחה שנספתה בשואה. ואז, לפני שלושה שבועות, הגיעה ההודעה ששינתה את ההיסטוריה. הוא פתח אותה וליבו החסיר פעימה. הייתה שם תמונה של מצבת קבורה עתיקה וטיפוסית. לכאורה, לא משהו שראוי לעצור עליו. אבל כשהוא קלט את הכיתוב בראשה, הוא זינק ממקומו. "בענדער" נחרט שם באותיות שבורות, שאחריהן הופיע השם המפורש "אברהם נח" ואליו נלוו שבחים ומליצות.

"היה לי ברור שמדובר באביו של רבי לוי יצחק", משחזר חשין, "התרגשתי מאוד וחיפשתי מיד בני משפחה לשתף אותם בתגלית". הנכדים לבית צוקר ובני דודיהם למשפחת בנדר התרגשו למראה התגלית והחליטו על אתר לעשות מגבית חרום לשיפוץ המצבה, לצביעת החריטה וניקיונה.

מי שלקח על עצמו את הפרויקט, הוא נינו של רבי לוי יצחק, ר' בנימין (ב"ר שמעון) בנדר. גם הוא ביקר בפולין, וניסה למצוא את הקבר ללא הצלחה. "חודשים לפני הטלפון מחשין", הוא מספר, "נסעתי לבית העלמין של חסידות רדומסק לציון יום הייארצייט של ר' שלמה הכהן רבינוביץ" בעל "התפארת שלמה" מייסד החסידות.

"כך או כך, תוך כדי צעידה בפרברי פולין שוחחתי עם חברי בנושא והשתעשענו במחשבה שלפני למעלה ממאה שנים אולי סבי הגדול ר' אברהם נח טייל ממש כאן על אדמה זו".

"לפני הנסיעה לרדומסק, בשיחה שקיימתי עם אבי, שהיה נכדו חביבו של רבי לוי יצחק, שאלתיו לגבי מקום קבורתו בפולין של אביו של רבי לוי יצחק, ר' אברהם נח, ואבא נאלץ לאכזב אותי: במשפחה לא יודעים איפה ר' אברהם נח זצ"ל קבור' התייאשתי וחזרתי ארצה. ".

כשהגיע הטלפון מר' שמואל מאיר הרגשתי סייעתא דשמיא, ולקחתי על עצמי את גיוס הכסף לשיפוץ.

"חברנו למשפץ מצבות מקומי", ממשיך הנכד לספר, "ותכננו את העלייה לקברו ליום היארצייט שחל בט"ו תמוז, שבוע לפני יום היארצייט של בנו רבי לוי יצחק – בראשות דודי רבי אברהם נח (ב"ר משה ב"ר לוי יצחק)".

קשה לתאר את ההתרגשות הגדולה שבערה כשפגשו לראשונה הנכדים בקברו של אבי זקנם המנוח. זה היה רגע של התגלות, מתאר אחד הנוכחים. בראש המשלחת ניצב הנכד שנקרא על שמו – ר' אברהם נח – הוא פרץ בבכי שסחף אחריו את כל הנוכחים. "כמה שהזיידע היה מספר עליך", הוא לחש למצבה העתיקה של היהודי החסיד שמשאלתו האחרונה הייתה להתאחד עם בנו העשירי. "תראה איזה שם ושארית הוא השאיר אחריו", המשיך הבן להתנצל על המרחק שנכפה על האב והבן, "הוא אמנם לא זכה לבוא ולהשתטח על ציונך, אבל הנה דור רביעי ישובו הנה. אנחנו, צאצאיך יכולים לפקוד את ציונך. אתה שהיית איש אמת, תעתיר עבור כל צאצאיך שנזכה ללכת בדרך האמת והצדק".

למי שלא יודע, לרבי לוי יצחק היה אח נוסף ששרד את התופת הנאצית ועלה ארצה. שמו היה ר' אפרים פישל. "כל שאר האחים", מספרת בתו הגב' חנה עובד-בנדר, נספו כולם בשואה – למעט אח נוסף בשם מנדל שעלה ארצה, ירד ממנה לצרפת, לחם בגרמנים במחתרת הצרפתית ושם נספה.

"ר' פישל עלה ארצה עוד לפני המלחמה, בשנת תרצ"ג. כאן הוא פגש את אמי, בת העיירה גרודז'יסק – שרה סיגל שעלתה גם היא לארץ – והם נישאו". ר' פישל הקפיד מידי יום על לימוד דף היומי בעיר מגוריו רעננה. לפרנסתו עבד כשען. הכישרונות הבנדריים עברו גם אליו. "היו לו ידיים טובות", מספרת הבת, "הוא שירת בצבא הבריטי". גם חוש הנגינה היה לו. "הוא היה חזן מבוקש ואף ניגן בכינור.

"שלושה חודשים לפני פטירתו", מספרת בתו בהתרגשות, "הבאתי את אבא לבקר אצל אחיו רבי לוי יצחק. זה היה מפגש מרגש. רבי לוי יצחק אמר לכל הסובבים אותו: 'היום מגיע אחי, תתנו לי להיות איתו לבד'. ואכן היינו בני משפחה מצומצמים. הפגישה הייתה מרתקת ומרגשת. אחרי פטירתו של רבי לוי יצחק, אבא מאוד לקח את זה ללב, הוא קיבל על עצמו לגדל זקן לטובת נשמתו. עד כדי כך הם היו קשורים".

מסתבר שגם האח ר' פישל, שכן נכח בשעת הפטירה של אביו, ועלה ארצה חמש עשרה שנים לאחר מכן לא זכר את מקום קבורת אביו המדויק. גם הוא ניסה נואשות כל ימיו למצוא את הקבר. וכאן מגיע המפנה האמתי – בנפש.

"מיד אחרי שהתגלה הקבר", מספר הנכד, "מיהרנו לעדכן גם את שלושת בנותיו של רבי פישל. במשך השנים, הן התרחקו מעט מדרך התורה והמצוות. אלא שהשמועה על מציאת המצבה, הרעידה נימים עדינים בנפשם.

הגברת נחמה נח – שבתה וחתנה חזרו בתשובה לפני כמה שנים והינם חסידי ברסלב נלהבים (ר' יניב שוקיאן) החליטה שהיא נוסעת 'לזיידע' ויהי מה. כל ילדותה שמעה מאביה על הזיידע שאת שמו הנציח אביה בשמה באופן ייחודי. ושם, מול המצבה המחודשת, הניצוץ היהודי נדלק. "אני לא זכיתי כל כך לחשה לסבה הגדול "אבל הבאתי לך בת חתן וילדים חסידי ברסלב יראים ושלמים עכשיו זכני שיגיע תורי להתקרב".

הכתבה באדיבות: אהרן קליגר, שלמה רוזנברג, ירחון ניצוצות, צילום: בנימין בנדר.

הכתבה המלאה מתפרסמת בירחון 'ניצוצות' של חודש אב שיצא לאור בימים אלו