עשרה הרוגי מלכות הקרבנו מתחילת השנה. עשרה יהודים שנהרגו על קידוש השם רק מכיוון שהם יהודים ושבחרו לחיות כיהודים בארץ ישראל. עשרה משפחות שעולמן חרב ברגע. עשרות משפחות נוספות שיקיריהם נפצעו ושחייהם כבר לא ישובו להיות כשהיו. ועם שלם שנפגע ושהאופי שלו הושחת והשתנה.

לצערנו, המציאות הזו של פיגועים וניסיונות להרוג אותנו על בסיס יומיומי – הקהו משהו ברגש שלנו. התרגלנו כבר לקבל דיווחים לקונים של 'פיגוע דקירה, המחבל נוטרל\חוסל'.

המציאות שאנו חיים הובילה אותנו למצב שהמחבלים נהיו אטרקציה, כל אחד עם סמארטפון – ישר מצלם, מתעד, שולח, ומפיץ. אז נכון, המחבלים לא מצליחים לנצח אותנו בשדה הקרב ואנחנו ממשיכים בשגרת החיים, אומנם מתוך ערנות ודריכות יתר – אבל עדיין ממשיכים הלאה, בכול זאת, אותם מחבלים ניצחו אותנו במערכה אחת, קרב אחד שבו ידם על העליונה, והוא ברצח התמימות שלנו בהשחתת הנפש שלנו.

המצב הזה שבו אנחנו נחשפים מידי יום לתמונות מזוויעות ומזעזעות של הרג, מוות, ודם. גם אם זה של אויבינו – זה עדיין מחלחל ומשפיע עלינו, על הנפשות שלנו ועל נפשות ילדינו.

המציאות הזו, מובילה אזרחים נורמטיביים שנמצאים במצבי קיצון, שעברו ניסיון רצח או לפחות היו באזור הפיגוע, ללכת ולבצע לינץ, לבעוט ולפגוע באותם מחבלים שנוטרלו וששוכבים על הקרקע. המציאות גם מובילה נערים צעירים ללכת ולנסות לנקום ולדקור ערבים, כמו במקרה של אותו צעיר חובש כיפה שיצא מביתו והלך ודקר אדם ב'איקאה' קרית אתא רק כי חשב שהוא ערבי, ובסוף התברר למרבה האירוניה שהנדקר בכלל יהודי.

השחתת הנפש הזו, היא שהובילה להטחת ספסל בראש של אריתראי פצוע במצב אנוש, ששכב על ריצפת התחנה המרכזית בבאר שבע ושלבסוף התברר כי הוא חף מפשע.

אין ספק שהמצב המתוח – הוא שמוביל לטעויות הנוראיות והמצמררות, ושהאשמים במצב הם אותם מחבלים שגרמו לנו להיות בדריכות יתר… אבל בכל זאת, בצפייה ובהפצה של התמונות והסרטונים האלה – אנחנו נותנים להם את הכלים לפגוע בנו במקום הכי חשוב ויקר לנו. אנחנו ​במו ידנו נותנים להם את הניצחון על הרוח ועל הנפש היהודית, אנחנו במו ידינו ומכשירנו יורים בעצמנו ודוקרים את כל מה שזך וטהור אצלנו.

ואם במקרה של בת ים ששוטרים ירו באדם שנופף מולם בסכין והתברר שהוא יהודי – היה מדובר באירוע פלילי ולחשוד היה סכין בידו. הרי שברצח של שמחה חודדטוב ז"ל שנורה השבוע בליל חמישי ע"י חיילים יהודים בליבה של ירושלים – כבר אין לנו נחמה.

השבוע התפרסם סקר שבדק בין היתר את השאלה "האם אתה מאושר?" ממצאי הסקר כבר לא מפתיעים.

הסקר מראה כי 78% מהציבור החרדי מאושר לעומת 74% אצל הדתיים ו64% אצל המסורתיים ורק 59% מהחילונים השיבו כי הם מאושרים. הסיבה העיקרית לאושר היא כמובן האמונה בבורא עולם ושהכל לטובה, אבל ודאי שמתווסף לזה גם מיעוט החשיפה לכלל אמצעי התקשורת השונים, וההימנעות מצפייה בדברים שמשחיתים את הנפש – הם שמונעים מאתנו את הפגיעה בעצמנו ובנפשנו והם אלה שבוודאי תורמים במידה רבה לתחושת האושר והסיפוק של כולנו. נקווה ונתפלל שנעבור את התקופה המתוחה הזו בשלום נשמור על עצמנו גופנו ונפשנו ונמשיך להיות מאושרים גם בשנה הבאה.