יו"ר הכנסת אמיר אוחנה (הליכוד), אומר כי אם בית המשפט העליון יתערב בהחלטות הכנסת ויבטל את החוק לביטול עילת הסבירות הוא יפעל להקמת בית משפט לחוקה שיחליף למעשה את בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק. בראיון ל'ידיעות אחרונות' אמר אוחנה כי צעד כזה אמור להתמודד עם האפשרות של רמיסת הכנסת על ידי בית המשפט העליון.

גם בשבוע שעבר, לפני הדיון בבג"ץ בעניין העתירות נגד החוק לביטול עילת הסבירות, התבטא יושב ראש הכנסת ואמר כי "הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה".

הבועה התפוצצה: קול ענות החלושה של הרפורמה הפומפוזית

כיום, משמש בית המשפט העליון בשני כובעים: ערכאה עליונה לדיונים בערעורים על החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בנושאים פליליים, אזרחיים ומנהליים ולצד זה יושב בית המשפט העליון כערכאה ראשונה גם כבית דין גבוה לצדק, סמכות שמעוגנת בסעיף 15(ג) לחוק יסוד השפיטה.

על פי לשון החוק: "בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר".

בעשורים האחרונים הרחיבו עוד ועוד שופטי העליון את סמכותם כבית דין לצדק וקבעו, בפסק הדין המפורסם המכונה "בנק המזרחי", כי חוקי היסוד מעניקים להם סמכות להעביר ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת, במקרה שאלה נוגדים את חוק היסוד ובשנים האחרונות אף נקבע על ידם, בפסק הדין בנושא "פשרת האוזר" להארכת מועד תקציב המדינה, כי בית המשפט רשאי לפסול חוק או תיקון לחוק יסוד, בעילה של "שימוש לרעה בסמכותה המכוננת של הכנסת לחוקק חוקי יסוד".

הדיון בבג"ץ

ביום שלישי האחרון ישבו חמשה עשר שופטי בית המשפט העליון בדיון חסר תקדים שארך כ-12 שעות ועסק בעתירות נגד ביטול עילת הסבירות כעילה לפסילת החלטות ממשלה. 

בפתח הדיון הציג עורך הדין יצחק בַּרט את עמדת הכנסת ואמר כי הליקויים בהליך החקיקה אינם מתקרבים לקריטריונים לפסילת חוק היסוד. 

השופטים הקשו עליו ותהו כיצד יתכן שיש דין, כלומר חובה לנהוג בסבירות בהחלטות ממשלה ושרים, אך אין דיין, כלומר שבית המשפט לא יוכל לפקח האם הממשלה אכן נוהגת בסבירות.

חבר הכנסת שמחה רוטמן טען כי הכנסת יכולה לחוקק כל חוק יסוד שהוא מכוח בחירת העם. הוא תקף את בית המשפט ואמר כי "אליטה פריווילגית לא תוכל לשמור לאורך הזמן על הזכויות, למעט על זכויותיה שלה".

נשיאת בית המשפט השופטת אסתר חיות נזפה בו ואמר כי לא מדובר בכבודם או במעמדם של השופטים אלא באינטרס הציבורי. 

רוטמן תהה בפני השופטים מיהו הדיין שיבחן האם בית המשפט פעל בסבירות.

בא כוחם של משיבי הממשלה, עורך הדין אילן בומבך אמר לבית המשפט אין בדל של סמכות לפסול חוק יסוד. הוא טען כי מי שיכול לבקר את הכנסת במקרה שבו היא תפגע באופיה של המדינה הוא העם בלבד.

השופט סולברג התייחס לאמירות חבריו להרכב ביחס לשאלה האם מגילת העצמאות מעניק לבית המשפט סמכות לפסול חוקים ואמר כי אל לנו לשכתב את ההיסטוריה. הוא הזכיר כי ראש הממשלה הראשון בן גוריון לא חשב לרגל שמגילת העצמאות מאפשרת לפסול חוקים.

השופט יצחק עמית אמר כי דמוקרטיה לא מתה במכות חזקות אלא בצעדים קטנים. הוא ציין כי ישנן מספר הצעות חוק שנועדו להשיג שליטה גם בוועדת הבחירות וכאן התפרצה חברת הכנסת טלי גוטליב שנכחה באולם ועמדה על כך שהכנסת לא פוגעת בדמוקרטיה".

עורך הדין בומבך טען כי החוק לביטול עילת הסבירות נחקק בהתאם לדבריו של השופט סולברג ביחס לאותה עילה ואף בצמצום אל מול עמדתו. 

השופטת חיות אמרה כי החוק חוסם את כל בתי המשפט מלהעניק סעד לבעלי דין ואוסר על אזרחים לטעון שהחלטה מסוימת של ממשלה או שר הם בלתי סבירים. 

השופט גרוסקופף אמר: "אתם אומרים לאזרח שנפגע מהחלטת הממשלה הדרך היחידה שלך היא להקים מפלגה".

עורך הדין ענר הלמן, נציג היועצת המשפטית לממשלה קרא לשופטים לבטל את התיקון לחוק היסוד משום שלטענתו הפגיעה בשלטון החוק במקרה הזה היא דרמטית. הוא אמר כי מדובר במסר קשה לציבור שהממשלה פטורה מסבירות ומדובר בפגיעה בעצמאות הרשות השופטת ובהפרדת הרשויות. 

בא כוחו של חבר הכנסת רוטמן, עורך הדין אבי סגל אמר כי הדאגה מהזדחלות איטית של צעדים לא דמוקרטיים כפי שנטען – לא נותנת לבית המשפט את הסמכות לפסול חוק יסוד. "על חששות עתידיים לא מבטלים חוק יסוד", הדגיש סגל.

עוד אמר עורך דינו של רוטמן: "דיברו מה כאילו הורידו גיליוטינה על בית המשפט ואין לזה שחר. יש פיקוח של הכנסת ויש פיקוח של הציבור".