"זה לא נוח לי", פלטה שמחה לאמה..

"לי זה לא מסתדר", הפטיר דוד המהורהר לאשתו…

"אפשר אולי לעשות את האקזיט הזה במקום אחר, בחברה יותר טובה"?, שאל חיים את חברו..

הרגשה של אי נוחות זהו חלק ממתכון החיים המלווה את האדם תמיד, בכל מיני סיטואציות ובכל מיני מקרים, זה יכול להיות משהו בין הורים לילדים, משהו אישי בין זוגות נשואים, או איזה שהם צעקות מהבוס בעבודה וחזרה הביתה אחרי יום עבודה מפרך..

קצת על קצה המזלג..

וברשותכם בואו נרחיב קצת:

מי עוד מרגיש מה זה חוסר נוחות?

מדינה בעולם שפוקד אותה איזה שהוא אסון אקלוגי דרמטי, או אפילו איזה שהוא פיגוע חברתי, הנפתח אפילו בכל מהדורות החדשות, מורידים את דגל המדינה לחצי התורן כאות אבל..

מתי "עם ישראל" הוריד את הדגל לחצי התורן?

זה קרה פעם?

הבה נתאר לעצמנו את הסיטואציה, ירמיהו הנביא כותב את מגילת איכה ומעבירה לברוך בן נריה תלמידו, ברוך בן נריה קורא את המגילה לפני מלך ישראל, ש"מזלזל בה", באמירת אני מלך ועדיין אף אחד לא יכול עלי, וזורקה ושורפה באש.

ובכל זאת עדיין ירמיה הנביא כותבה, שוב…

וכך הוא מביא שם:

"טומאתה בשוליה

והשאלה נשאלת מדוע הנביא מכנה את בני ירושלים, "שוליים", למה הוא מתכוון?

ותירץ על כך הגאון המגיד הנודע ר' אלימלך בידרמן שליט"א (באר הפרשה, פנחס תשפ"ג) במשל נפלא על אדם אחד אשר הגיע לבית הכנסת השכונתי, והנה הוא רואה את חבירו מתעטף בטלית שלא ראה כמותה בכל הארץ..

ריקועי חוטים נפלאים לצד שזירות מיוחדות העשויות ביד אומן, וכך עלה בקרבו את ההרגשה שאני גם רוצה כזו..

הלך ובירר אצל חבירו: "מהיכן הטלית היפה הזו"?

אמר לו: "ממקום פלוני בעיר פלונית, אתה יכול ליסוע אליו יש לו הרבה דוגמאות"…

וכך, ברוך אומר ועושה נסע אל החנות רכש ממנו גם כן טלית שלא ראה כמותה מעודו ועולה בעשרות מונים ביופי על הטלית של חבירו..

אבל ביציאה הזהירו המוכר: "בגלל שלנו יש כאן דברים מיוחדים, אבקש ממך לסור אל התופר הקרוב בשכונתך או אל התופרת ופשוט לתפור את שולי הטלית בשביל שתחזיק מעמד ולא יפתחו כל התפירות"..

מיודענו לא שת ליבו לדבריו: "מה הוא מבין הוא רק מוכר"…

ואכן כעבור תקופה שהבחורצי'ק שלנו עושה סיבוב הופעות עם הטלית בכל בתי הכנסת האפשריים, והנה החלה הטלית להיפרם ולא נשאר ממנה אלא חוטים חוטים.

הוא נורא כעס…

"הוא פשוט רימה אותי, עם כל מה שביקשתי, שיביא לי את הטלית היפה ביותר שיש לו בחנות, הוא פשוט רימה אותי, אני דורש את כל כספי חזרה"!!!!!

השיב לו המוכר את התשובה הבאה – מה אני אעשה לך, הטלית הזו ממין משובח מאוד, מ'שופרא דשופרא', שקיים אצלי, אמרתי לך ו'התחכמת' לא לתפור את השוליים, לא אוכל להחזיר לך את כספך כלל וכלל.

והמסר הוא נפלא ביותר – אתם בני ירושלים לא נזהרתם ב'שוליים', בדברים הקטנים של אבק לשון הרע, לא הצבתם חומות לשמור את הפה ואת המחשבה, ועל זה בדיוק נענשתם בחורבן בית המקדש.

והדברים לכאורה מדברים בעד עצמם, ה"שוליים" שלנו, גם אם הם לפעמים אולי לא נראים לנו, הדברים הקטנים האלה שאנחנו לפעמים מעבירים אותם כבדרך אגב, הם הם הדברים החשובים באמת.

בואו ותראו דוגמא מאלפת (פלא דורש ח"ב עמוד עח'):

"ר' ישראל סלנטר זצ"ל אבי תנועת המוסר, הבחין ביום כיפור באחד מתלמידיו שעומד בפתח בית המדרש ומתפלל את תפילת שמונה עשרה, מאחר ולא יכל לעמוד במקומו הקבוע. כשהסתיימה התפילה צעק עליו ר' ישראל: "גזלן אתה!"

נבהל התלמיד עד עמקי נשמתו: "גזל ביום כיפור"???

אוי לו ואבוי לנפשו, על מה הרב ככה מוכיח אותי?

אמר לו ר' ישראל: כשעמדת בכניסה, חסמת את האויר שיכנס לבית המדרש, יום כיפור היום ואנשים צמים, הם זקוקים לאויר שנכנס מן הדלת – ואתה לקחת להם אותו! וכי אין זה גזל!?!

יאמר אדם: "גזל, על משאבי אויר"?

אבל כנראה שכן, אם ככה קבעו חכמינו…

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לרפואתו השלמה של מורינו ראש הישיבה

הגאון ר' ברוך מרדכי בן הינדא מלכה אזרחי שליט"א

בתושח"י