עירוב תבשילין

1. אין לבשל מיו"ט לשבת ונחלקו בגמרא י"א שיש בזה איסור מהתורה ורק משום 'הואיל ומקלעי ליה אורחים..' דהיינו מכיון שאם יבואו אורחים יכול ליתן להם אוכל זה ביו"ט עצמו אין איסור מהתורה אבל חז"ל הצריכו לעשות 'עירוב תבשילין. וי"א שמדאורייתא 'צורכי שבת נעשים ביו"ט' ומותר, וגזרו חז"ל שמא ישכח להשאיר מנה יפה לשבת ולכך תיקנו 'עירוב תבשילין' כדי שיזכור עי"ז את השבת. ונפק"מ בין הטעמים באופן שמבשל ביו"ט סמוך לערב שאין כאן טעם של 'הואיל' וחוזר לאיסור תורה ולא יועיל לשיטה זו 'עירוב תבשילין' ובשעת הדחק יכול להקל כמו הדעה השניה (ביצה ט"ו: וסי' תקכ"ז ומ"ב סק"ג).
2. עשיית 'עירוב תבשילין' מתירה לאפות ולבשל וגם להדליק נרות ולסדר את הבית לכבוד שבת וכך מזכירים בנוסח הברכה 'ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת..' וגם אם לא הזכיר 'ולאדלוקי שרגא' מותר כיון שהזכיר 'ולמעבד כל צרכנא', ואם לא אמר את הנוסח כלל אינו מעכב בדיעבד אם אין לו עצה אחרת. ואם נזכר קודם הלילה יחזור ויטול את העירוב ויאמר את הנוסח (סי"ב ומ"ב ס"ק ל"ז וס"ק ס"ג, שו"ע הרב סי' תק"ג, ושו"ת שבה"ל ח"ד סי' נ"א שסידור הבית נכלל בצורכי הסעודה עי"ש).
3. את העירוב עושים ע"י שלוקח פת 'כזית' ולכתחילה 'כביצה', ויחד עמו תבשיל [ביצה או דג מבושלים] ומשום הידור מצוה יש לקחת לחם שלם וכן ביצה שלימה או חתיכה של דג חשובה ומברך 'על מצות עירוב' ואח"כ אומר 'בדין יהא שרא לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת לנא ולפלוני ופלוני' [אם הוא שליח, ואם אינו שליח מסיים] 'לכל בני העיר הזאת' (ס"ג, ומ"ב סק"ח, וסי"ב).
4. אם אין לו פת לעירוב יכול לעשות עם 'תבשיל' בלבד המועיל העיקר הדין. ואם אין בדעתו אלא לבשל ביו"ט ולא לאפות כלל מועיל לכתחילה שיעשה העירוב בתבשיל בלבד (ס"ב, ומ"ב סק"ו).
5. שכח לעשות עירוב תבשילין ונזכר בבין השמשות יכול לערב, ואם אינו יכול לחזור לביתו יכול לשלוח שליח לערב עבורו או יערב בבית הכנסת על פת ותבשיל הנמצאים בביתו, וטוב שלא יברך. ואם שכח לערב וכבר הגיע הלילה יסמוך על גדול העיר שעירב עבור כל בני העיר (ס"א, ומ"ב סק"ד, שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' ל"ו).
6. עירובו של גדול העיר מועילה רק אם שכח לערב ושהיא פעם ראשונה ששכח אבל אם שכח יותר מפעם אחת שלא עירב אינו יכול לסמוך על גדול העיר משום שניכר שאינו חרד לדבר מצוה ונקרא פושע ומטעם זה לא יועיל אם לא עירב במזיד (ס"ז, ומ"ב ס"ק כ"ב). 

ליל חג שבועות

1. ביום החמישים לספירת העומר מתפללים תפילת ערבית לאחר צאת הכוכבים כדי שיהיו ימי הספירה 'תמימות'. ויכול לקבל עליו תוספת יו"ט מבעוד יום ואין בזה חיסרון ב'תמימות' כיוון שנאסר בקבלה זו רק במלאכה ועדיין נחשב יום מ"ט בעומר (סי' תצ"ג מ"ב סק"א, חוט שני ח"ד עמ' שכ"ח).
2. מובא בזוהר: "חסידים ראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה", וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. ומובא באר"י ז"ל: "דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר ועוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק" (מ"ב שם).
3. הטעם שנשארים ערים בליל שבועות הוא כדי לתקן את מה שעם ישראל ישן בלילה שלפני מתן תורה, עד שהקב"ה היה צריך להעיר אותם כדי שיבואו לקבל את התורה (מג"א, ומובא במ"ב שם).

דיני הנעור בלילה

1. מי שהיה נעור כל הלילה – מסתפק השו"ע אם יכול לברך על נט"י בבוקר. ולכן נכון לעשות צרכיו לפני התפילה או יטיל מים וישפשף, ובאופן זה לכו"ע מברך ענט"י ו'אשר יצר' (סי' ד' סי"ג ומ"ב סק"ל).
2. אין צריך להפסיק ללמוד מיד בעלות השחר כדי ליטול ידיו כיוון שהחיוב הוא רק משום ספק כנ"ל (הגרשז"א ב'הליכות שלמה'). 
3. בבוקר כשמברך על הטלית גדול יכוון לפטור את הטלית קטן, [דין זה הוא נכון לכל ימות השנה]. וכן יש להוציא בברכה זו את הבחורים שאין להם טלית גדול (סי' ח' סט"ז ומ"ב ס"ק מ"ב).
4. הנעור כל הלילה האם צריך לברך ברכות התורה – נחלקו בזה הפוסקים האם משום שהחיוב מתחדש בכל בוקר וצריך לברך או שאינו צריך לברך מפני שהחיוב נוצר מחמת שישן ונוצר הפסק באפשרות ללמוד. ולמעשה לא יברך בעצמו אלא יצא ידי חובה מאחר ויאמר אח"כ מיד כמה פסוקים כדי שיהיה נחשב לו ללימוד (סי' מ"ז סי"ב ומ"ב ס"ק כ"ח).
5. אם אין מי שיוציאנו ידי חובה – יכוון ב"אהבה רבה" לצאת ידי חובת ברכות התורה וילמד מעט מיד לאחר התפילה (מ"ב שם).
6. הישן שנת קבע על מיטתו ביום שלפניו – פסק רע"א דיכול לברך בבוקר ברכות התורה ולא צריך לצאת מאדם אחר כיון שישן ביום וגם עבר לילה (מ"ב שם). ודעת החזו"א דשינת יום היא עראי ולא יכול לברך בבוקר ברכות התורה (אשי ישראל תשובה ל' בסוף הספר).
7. יכול לכוון בבוקר בערב יו"ט כשמברך ברכות התורה שיחול עד למחרת בבוקר וכך יוכל לברך 'ברכות התורה' בבוקר של 'שבועות' אף אם ישן בצהריים בערב יו"ט (כה"ח ס"ק כ"ה). והעושה כך לא נכנס למחלוקת הנ"ל.
8. מי שישן ביום שנת קבע על מיטתו ולא כיוון בבוקר שתחול הברכה עד בוקר הבא וחושש לשיטת הגרע"א שיש לשינת הצהריים שם של 'שינת קבע' צריך לכוון בברכת 'אהבת עולם' שבתפילת ערבית לצאת י"ח ב'ברכות התורה' עד הבוקר, וילמד מיד לאחר התפילה כדי שכל הלימוד של הלילה יהיה עם 'ברכות התורה' לכו"ע (סי' מ"ז מ"ב ס"ק י"ג). והלכה זו מצויה מאד בכל ימות השנה כשישן בצהריים ורוצה ללמוד לאחר תפילת ערבית! 
9. ברכת 'אלוקי נשמה' ו'המעביר שינה' – נחלקו הפוסקים אם מי שלא ישן בלילה יכול לברכם. ולכן יש לצאת ידי חובה בברכות אלו מאדם אחר.  ואם אין מי שיוציא אותו, יכוון לצאת את ברכת "אלוהי נשמה" בברכת "מחיה המתים" (סי' מ"ו מ"ב ס"ק כ"ד בשם א"ר ופמ"ג ועיין שע"ת שם).
10. היה ער כל הלילה ולפנות בוקר רוצה ללכת לישון כדי שיוכל להתרכז בתפילת שחרית, נכון שיעמיד 'שומר' שיעיר אותו לתפילה.

אכילת מאכלי חלב

1. נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב כמובא ברמ"א (סי' תצ"ד, ג'). ונאמרו בזה כמה טעמים: א. זכר לשתי הלחם שע"י שאוכל סעודה חלבית ובשרית צריך לאכול ב' לחמים, שהרי אסור לאכול לחם אחד בסעודה חלבית וגם בסעודה בשרית (רמ"א שם). ב. מפני שב'מתן תורה' נתגלה להם הלכות הגעלת כלים ושחיטה בסכין בדוקה ונאסרו הכלים באכילה מבליעות איסור ולכן אכלו מאכלי חלב. ג. המלאכים שהיו אצל אברהם אבינו ואכלו בשר וחלב יחד. ובמתן תורה כשרצו המלאכים שהתורה תשאר בשמים אמר להם הקב"ה והרי אכלתם בשר וחלב יחד ובזכות טענה זו ניתנה התורה לישראל. ומשום טעם זה האחרון נכון לאכול בבוקר מאכלי חלב ואח"כ בסעודה לאכול בשר, להודיע שאנחנו עושים הפוך מהמלאכים ושבזכות זה קבלנו את התורה (באה"ט שם). ויש טעמים נוספים ואכמ"ל.
2. מעיקר הדין אי"צ להמתין כלל לאחר אכילת מאכלי חלב ומותר לאכול מיד אח"כ בשר, אבל צריך להקפיד לעשות 'קינוח והדחה' ופירושם הוא: קינוח – היינו שיאכל דבר פרווה קשה שאינו נדבק בפה כגון קרקר עוגה או פרי (שו"ע יו"ד סי' פ"ט ס"ב, וכנה"ג אות כ"ח). והדחה – היינו שישתה קצת משקה או מים ואין הסדר מעכב (ש"ך שם ס"ק י"ג).
3. דעת המג"א המובא במשנ"ב (ס"ק ט"ז) דמותר לאכול באותה סעודה חלבי ואח"כ בשרי [עם לחם אחר וכנ"ל] ואין צריך להפסיק בינתיים בברכת המזון, וכך הוא מעיקר הדין. אבל הב"י (או"ח סי' קע"ג ד"ה 'ואם הוא') מביא בשם ה'זוהר' דברים חמורים על האוכל חלב ובשר באותה סעודה, וגם שלא באותה סעודה כותב הזוהר להמתין "כשעתא חדתא" שהיא שעה בין החלב לאכילת הבשר, וי"א שכוונת הזוהר היינו חצי שעה (תשובות והנהגות ח"ב סי' ש"צ עיי"ש). והרבה הקפידו על דברי הזוהר.
4. אם ממתינים לאחר אכילת חלב ולא אוכלים מיד בשר נחלקו הש"ך והט"ז אם צריך 'קינוח והדחה' (ט"ז שם סק"ב וש"ך סק"ז, ונוהגים להקל כהש"ך).
5. הרוצה לעשות סעודה חלבית ביו"ט – יקפיד לעשות את הסעודה החלבית בלילה ואת הבשר ביום, שהרי יו"ט מצוותו בבשר ועיקרו הוא ביום כדמשמע ברמב"ם (פ"ו מהל' יו"ט הי"ט) דעיקר מצות 'ושמחת בחגך' בבשר ויין הוא ביום.

עוגת גבינה ובלינצ'ס

1. הברכה על עוגת גבינה – אם היא עשויה משכבה של גבינה על שכבה של קמח דגן שבא לתת טעם לעוגה ונאפו הדגן והגבינה יחד ברכתה 'מזונות'. ואם יש כמות גדולה של גבינה, יש להחמיר ולברך על כל מין בפני עצמו. [וכן יש לנהוג אם מסופק בכמות הגבינה]. ואם השכבה של מיני הדגן היא דקה ואינה באה אלא להחזיק את הגבינה ברכתה 'שהכל' (סי' קס"ח מ"ב ס"ק כ"ז ומ"ה, ועי' שו"ת שבה"ל ח"ד סי' כ"ג, וח"ז סי' כ"ז).
2. ואם אינה עשויה משכבות אלא שיש קמח מעורב בעוגה (טורט) – אם הקמח בא לתת טעם בעוגה ברכתה 'מזונות', ואם הקמח בא רק לייצב את העוגה ברכתה 'שהכל' (שם).
3. עוגת גבינה שלא אפו את המזונות יחד עם הגבינה ומצוי מאוד בעוגות גבינה עם 'ביסקויטים' אם יש כמה שכבות של 'ביסקויטים' ברכתה 'מזונות'. ואם יש רק שכבה אחת של מזונות ושכבת הגבינה מרובה יש לברך על העוגה שתי ברכות 'מזונות' על העוגיות ו'שהכל' על הגבינה (סי' קס"ח מ"ב ס"ק מ"ה). 
4. ברכה אחרונה על עוגת גבינה – אם בירך על כל מין בנפרד יברך 'בורא נפשות' על הגבינה ואם אכל 'כזית' ממין הדגן ובתוך זמן של 'אכילת פרס' יברך 'על המחיה'.

1. על בלינצ'ס – אם הוא עשוי ממין דגן ברכתו 'מזונות' אא"כ עשוי רובו מביצים ויש רק מעט ממיני דגן כדי להחזיקו שברכתו 'שהכל'. מילוי הגבינה – אם הוא מעט נפטר בברכת ה'מזונות' של הבלינצ'ס ואם הכמות של המילוי מרובה יש לברך עליה בפני עצמה (כ"מ בשו"ת שבה"ל ח"ז סי' כ"ז, ח"ו סי' כ"ד כיון שאינו בא להטעים את הבלינצ'ס אלא יש לו טעם בפני עצמו).    

דין שמחה וכבוד יו"ט

1. חייב אדם לשמוח ביו"ט ולשמח את אשתו ובניו כל אחד בדבר המשמחו, האיש – ביין, ואם היין מצערו אינו צריך. האשה – משמחה בבגדים או בתכשיטים ופרחים וכיו"ב, והילדים אפי' אם הם קטנים מגיל חינוך צריך לשמחם בממתקים מיוחדים שהם אוהבים (תקכ"ט, ב' עיי"ש).
2. ואם שותה 'מיץ ענבים' האם יוצא בזה ידי שמחה – נחלקו בזה הפוסקים לדעת הגרשז"א יוצא ידי חובה (הליכות שלמה מועדים פ"ט הערה 7-8 ). וי"א שלא יוצא (הגר"מ פיינשטיין והגריש"א כמובא בס' שמירת יו"ט כהלכתו). 
3. צריך לשמח את העניים ולהאכילם על שולחנו, או עכ"פ לתת צדקה לעניים שיהיה להם את צרכי החג (שם, ומ"ב ס"ק י"ז).
4. כל סעודה ביו"ט יש להקפיד לשתות יין מלבד היין של קידוש (כמובא בשו"ע תקכ"ט, ומ"ב שם ס"ק י"א). ואם קשה לו שתיית היין בסעודה יכול לסמוך על היין ששתה בקידוש [אם שתה רביעית].
5. ומי שקשה לו לשתות יין יכול לערב את היין עם מיץ ענבים בכמות של רבע יין והשאר מיץ ענבים וכל עוד מורגש האלכוהול נחשב יין (ספר שבות יצחק בשם הגריש"א הל' פסח סוף פ"י).
6. צריך שיהיה לכל אחד בגדים המיוחדים  ליו"ט ונאים יותר משל שבת שגם זה בכלל חיוב 'שמחת יו"ט' (תקכ"ט ומ"ב ס"ק י"ב).
7. לא נהגו לעשות סעודה שלישית ביו"ט (שו"ע שם). ומנהג החזו"א לאכול סעודה שלישית ביו"ט וכן לעשות 'מלוה מלכה' במוצאי יו"ט ('טעמא דקרא' עמ' רל"ה ע"פ הרמב"ם שיש חיוב 'כבוד ועונג' ביו"ט כמו בשבת ושו"ע ומ"ב נקטו כדעת הרא"ש שאין דין זה ביו"ט). 
8. בחג השבועות אומרים הלל השלם. ונהגו בני אשכנז לומר את ה'אקדמות' ב'שחרית' לאחר הוצאת ס"ת ולפני שהכהן מברך על התורה (תצ"ד, א' ומ"ב סק"ב).

מלאכת 'אוכל נפש'

1. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט חוץ ממלאכת 'אוכל נפש' 'הוצאה' ו'הבערה' וכן מכשירי אוכל נפש שאי אפשר היה לעשותם מערב יו"ט כמו שיבואר בהמשך (שו"ע תצ"ה, א').
2. גם מלאכת אוכל נפש לא הותרה אלא במלאכות שהדרך לעשותם בכמות מועטת בלבד, והם ממלאכת 'לישה ואפיה' ואילך בסדר מלאכות שבת, אבל קצירה בצירה וטחינה וכיו"ב אסור משום שהדרך לעשותם בכמות גדולה, ונח' הפוסקים אם איסור זה הוא מדאורייתא או מדרבנן (שם ס"ב ומ"ב ס"ק י"ג).
3. מלאכת אוכל נפש כגון 'בישול' מותר לעשותה ביו"ט אע"פ שיכול היה לבשל מערב יו"ט, משום שתבשיל שבשלו אותו מאתמול טעמו נחסר. אבל מלאכה שאין בה חיסרון אם היה עושה אותה מערב יו"ט – לדעת השו"ע מותר לעשותה ביו"ט. ולרמ"א יעשה אותה ביו"ט בשינוי, אא"כ היה אנוס מערב יו"ט שבאופן זה מותר גם ללא שינוי (מ"ב שם סק"ה, סק"ח וסק"י).

דש ובורר

1. אסור לסחוט פירות ביו"ט. והטעם הוא שמלאכת 'דש' נאסרה ביו"ט ורק אם סוחט לתוך אוכל או לתוך סוכר מותר (סי' ש"כ מ"ב ס"ק י"ז. וביו"ט אין את הדין שהמחמיר תע"ב כמו בשבת כמבואר בחי"א כלל פ"א, א'). וצריך להקפיד שרוב המשקה יהיה נצרך לאוכל או ייבלע בתוכו (כמובא במ"ב תק"ה סק"ה).
2. ביו"ט צריך למעט בטירחא, ולכן במלאכת בורר הותר לעשות באופן היותר קל, ואם הפסולת מועט והאוכל מרובה, יוציא את הפסולת. וכן מותר לברור ביד אפילו שאינו אוכל מיד. אבל בכלי אסור, כיוון שנראה שעושה כן לימים מרובים (סי' תק"י-ב', ומ"ב ס"ק ז').
3. האחרונים מקשים שיש סתירה במלאכת בורר ביו"ט בשו"ע תק"י ס"ב מתיר לברור קטניות מהפסולת כדרכו ומאידך הרמ"א סי' תק"ו סעי' ב' אוסר ליטול צרור מהקמח ובחי"א כלל פ"ב דין ג' מיישב שבקטניות שהדרך לברור אותם בכלי אם שינה וברר ביד יש כאן שינוי ומותר משא"כ להוציא צרור מתוך הקמח זו הדרך הרגילה ולכן אסור לברור כדרכו. והגר"ז מיישב שיש לחלק בין ברירה הנעשית ליומו כמו בקטניות ומותר לבין ברירת צרור מקמח שהוא דבר הנעשה לימים רבים ואסור. יש נפק"מ בין השיטות כמבואר להלן (ביה"ל סי' תק"ד ג' ד"ה 'משום', ושעה"צ סי' תק"ו ס"ק י"א עיי"ש).
4. ברירה הנעשית לימים רבים, כגון לעשות חמאה או גבינה – אסור. וכדלעיל (שו"ע ורמ"א שם ס"ה ועיי"ש במ"ב ס"ק כ"א).
5. מותר לשטוף חסה או פירות מלכלוך הדבוק בהם (כל הלכה מהלכות שבת שנחלקו בה הפוסקים אם מותר, ביו"ט יש להתיר, עיין שש"כ פ"ג סכ"א המתיר בשבת לשטוף ובשם החזו"א מובא לאסור). אבל להשרותם במים כדי שהלכלוך יצוף יש להימנע (מג"א סק"ד ועיין בשש"כ פ"ד הערה כ').
6. אם נכנס זבוב לתוך כוס שתיה יוציא את הזבוב עם מעט משקה (ט"ז, מובא במ"ב סי' תק"ו ס"ק י"ב).
7. לקלוף במקלף ביתי – מותר (שש"כ פ"ד ס"י הערה כ"ז, ויש לדון האם גם לדעת החי"א הנ"ל יהיה מותר).
8. מותר להוציא את הגרעינים מהאבטיח ומשאר הפירות ולאוכלו לאלתר (הגר"ז הנ"ל).
9. מותר להשתמש ב'תיון' להכנת תה אע"פ שכאשר מגביהו מטפטף מהתיון לתוך הכוס, כיוון שהדרך כך לעשות כדי לשתות מיד (שש"כ שם סי"ד ובהערה שם).
10. לברור ביו"ט כלים וספרים שאינם אוכל נפש – יש מתירים (שו"ת שבה"ל ח"י סי' ע"ט, א'). ויש אוסרים (חוט שני יו"ט פט"ז סק"א אות ג').

טוחן

1. לגרד בפומפיה – מותר רק שיעשה בשינוי כגון יגרד על השולחן ולא לתוך צלחת. ואע"פ שיש ירקות שא"א לגרדם מלפני יו"ט מפני שמפיג טעמם, מ"מ בזמננו שיש מקררים אינו מתקלקל ולכן צריך ע"י שינוי, אא"כ הוא מפיג טעם כמו סלט ירקות וכיו"ב (תק"ד ברמ"א ס"ג ומ"ב ס"ק י"ט).
2. מותר לחתוך ירקות דק דק כהרגלו בחול (מ"ב שם).
3. מותר לרסק תפו"א מבושל על ידי הכלי המיוחד לריסוק וכן לרסק בננה במזלג כדרכו ואפילו שלא בסמוך לסעודה רק שיהיה לצורך היו"ט (שש"כ פ"ז ה"ב).  

בונה

1. אסור לבנות או לעשות כלי אפילו לצורך אוכל נפש, כגון שיוצר כף או קערה לאכול בהם, מ"מ אם הכלי קיים רק צריך תיקון, כגון מזלג שנתעקם ביו"ט ואין לו אחר, מותר ליישרו לצורך מיידי וכשאין בזה 'מעשה אומן', וזה מההלכות שאין מורין כן, שמא יעשה כן גם בנתעקם מערב יו"ט (סי' תק"ט א' ברמ"א בשעה"צ ס"ק י"א).
2. קופסאות שימורים – דינם כמכשיר אוכל נפש ולכן אם אפשר לפותחם מערב יו"ט ולא יתקלקלו עי"ז אסור לפותחם ביו"ט, ואם עושה דרך קלקול – מותר (אגר"מ ח"א סי' קכ"ב ענף י' עיי"ש).

כיבוי וגרם כיבוי

1. אין לכבות אש אלא לצורך אוכל נפש בלבד. ולכן אסור לכבות אש כשפורצת דליקה (אא"כ יש סכנת נפשות) וכן אסור לכבות את הנר כדי שיוכל לישון וכיו"ב, אבל אם כיבוי האש ימנע קלקול האוכל מותר (שו"ע ורמ"א סי' תקי"ד א' עיי"ש).
2. אסור לסגור את הגז ביו"ט (שש"כ פי"ג סי"ב בשם הגרצ"פ פראנק זצ"ל).
3. גרם כיבוי – מתיר הרמ"א אפי' שלא במקום הפסד, כגון להרתיח מים ויגלשו מהסיר ויכבו את האש, ובלבד שבכוונתו להשתמש במים אלו ביו"ט ואין לעשות זאת באופן קבוע. ויש מחמירים ביו"ט כמו בשבת דגרם כיבוי מותר רק במקום הפסד (רמ"א שם ס"ג ומ"ב ס"ק כ"ה ושעה"צ ס"ק ל"ב, ועיין שש"כ פי"ג סי"ג הערה נ"ח).

הבערה

1. מלאכה שהותרה ביו"ט כגון 'הבערה', מותר להבעיר גם לצורך חימום או תאורה וכיו"ב אע"פ שאינה לצורך אוכל נפש, שההלכה היא ש'מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה גם שלא לצורך' מכל מקום צריך שיהיה לצורך קצת, ולכן אם מבעיר סתם או אפילו כדי להראות עושרו אסור (תקי"ד, ה' ומ"ב סק"ל).
2. אסור להדליק אש ביו"ט משום שהוא 'מוליד אש' ונחלקו הפוסקים האם הוא איסור דאורייתא או דרבנן (סי' תק"ב).
3. מותר להעביר מאש דלוקה לנר וכן מותר להדליק גפרור מהאש (שש"כ פי"ג ס"ג בשם הגרשז"א). ולהדליק גפרור מחום של גחלים וכיו"ב שלא ניכר שם האש ממש (מצוי בסיגריות) יש אוסרים (אורחות רבנו ח"ב דיני יו"ט והגריש"א והחוט שני יו"ט עמ' ק"ה).
4. מותר להגדיל אבוקה של האש ע"י סיבוב כפתור של הגז כשיש לו צורך בזה. 
5. במקום הצורך מותר להעביר אש מנרות יו"ט עבור בישול (שש"כ פמ"ד הערה ל"ה בשם הגרשז"א).
6. נר נשמה (יזכור) – לכתחילה יש להדליקו מערב שבת (נר של 48 שעות). והמדליק ביו"ט טוב יש להדליקו בבהכ"נ כדי שלא יהיה חשש 'נר לבטלה', ובשעת הדחק אפשר להתיר להדליק בבית (ביה"ל תקי"ד ס"ה ד"ה 'נר').

רחיצה וטבילה ביו"ט

1. מותר לחמם מים ביו"ט ולרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו משום שנחשב 'דבר השווה לכל נפש', אבל לרחוץ את כל גופו אסור. ובמים שהוחמו מערב יו"ט – לדעת השו"ע מותר לרחוץ בהם את כל גופו. ולדעת הרמ"א אסור אא"כ רוחץ איבר איבר. במה דברים אמורים בביתו, אבל בבית המרחץ אסרו חכמים להתרחץ כלל משום גזירת הבלנים, שהיו מזלזלים לחמם את המים באיסור (תקי"א, ב', ומ"ב ס"ק י"ז, או"ל ח"ג פכ"א, ובשש"כ פי"ד ס"ז). ולכן המנהג שלא להתרחץ בבית המרחץ אפילו במים קרים גם ביו"ט (פרמ"ג א"א סק"ח) ובמקום צער קצת מותר (אגר"מ ח"ד סי' ע"ד).
2. לצורך מצוה מותר לטבול במקוה ובמים פושרים, אבל במים חמים נחלקו בזה הפוסקים (קרבן נתנאל שבת ל"ד ומ"ב סי' שכ"ו סק"ז ושם ס"ק י"ט). וגם למתירים במים חמים עליו להיכנס ולצאת מיד (אבנ"ז סי' תקכ"ו).
3. מותר לרחוץ את הקטן במים חמים שהוחמו ביו"ט כשיש רגילות לרוחצו בכל יום (תקי"א מ"ב ס"ק י"ב). ואם הוחמו מערב יו"ט יש להקל בשעת הצורך גם כשלא רוחצים אותו בכל יום (שם ס"ק י"ח). 

בברכת חג שבועות שמח, ושבת שלום!