1.

בזמן קום המדינה לא היה לנו צבא. לא היה חיל אוויר ולא חיל ים ולא שום דבר מלבד כמה רובים צ'כים, עודפים של מלחמת העולם השנייה. שבע מדינות ערב יצאו להילחם בנו. כולן חמושות, לכולן מסורת צבאית. רק במצרים לבדה היו 40 מיליון תושבים, ומדורי דורות העם המצרי היה עם של לוחמים. כך העם הסורי ואפילו בירדן, שהייתה החלשה מבין כולן, היו אנשי צבא מיומנים, המוכרים לכל בשם 'הלגיון הירדני'. מולם ניצבנו אנו, קומץ של חלוצים ושרידי שואה. לנו לא היה שום ניסיון. היו ארגונים, כמו האצ"ל והלח"י, הפלמ"ח וה'הגנה', אבל לא שום צבא סדיר.

ומה היה הסוף?… מדינה אחת קטנה, שנולדה זה עתה, ניצחה שבע מדינות, וקיבלנו הרבה יותר ממה שהאו"ם קבע לנו מלכתחילה. הם קבעו, שנמל התעופה יהיה בין-לאומי ולא שלנו, משום שהוא נמצא בשטח הערים רמלה-לוד, והן, לפי התכנון, לא יהיו תחת שליטת ישראל. עוד הם קבעו, שירושלים תהיה רק בחציה בריבונות ישראלית. כמו כן הנגב והגליל יישארו מחוץ לגבולות המדינה החדשה שתקום. הם קבעו לנו מדינה מגדרה עד חדרה: 'צוואר בקבוק'. וכעבור שנה וחצי העם הזה, שלא ידע מלחמות מאז בר כוכבא, ומלבד בודדים אף לא אחד ידע, איך לאחוז בנשק, ולא היה לו מושג מה הכוח שלו, יצא למלחמה על כרחו וסיים אותה בניצחון על-טבעי. איפה נשמע כדבר הזה?!

תשע עשרה שנים אחרי 'מלחמת השחרור' נפלה עלינו 'מלחמת ששת הימים'. עם ישראל ניצב מול שלושה אויבים מרים. שלוש מדינות שחברו נגדנו ומאיימות על קיום מדינת היהודים: מצרים, סוריה וירדן.

הרמטכ"ל דאז עומד ביום העצמאות על במת המצעד הקטוע בירושלים, ותוך כדי המסדר מקבל פתק, שבו כתוב – נאצר, שליט מצרים, העביר כוחות רבים לקדמת סיני.  

שלושה שבועות של כוננות ומתח איום ונורא פקדו את המדינה. הרחובות היו ריקים מאדם, וחושך אפלה ופחד עצום שררו בלבבות כולם. והנה, עברו בסך הכל שישה ימים, שבהם כבשנו מהמצרים את כל מדבר סיני, שהוא עצמו מסתער על שטח פי שניים וחצי בגודלו מכל שטח ישראל, וכבשנו מהעם הירדני שטח עצום מעכבה בדרום עד לגשר בנות יעקב בצפון, כולל ירושלים, חברון ובית לחם, יהודה ושומרון. ומהסורים לקחנו את רמת הגולן עם הר חרמון. איך אפשר להסביר תוצאה שכזו בצורה הגיונית?!

כעבור שש שנים פרצה 'מלחמת יום הכיפורים'. הופתענו מכל צד. שתי מדינות לחמו בנו, סוריה מצפון ומצרים מדרום. העם היושב בציון לא ידע את נפשו, ובבתי הכנסת אמרו "אלה אזכרה" במוסף של יום הכיפורים. להפתעת העולם כולו גם הפעם, אחרי לא הרבה זמן, שמונה עשר יום בלבד, הסתיימה הלחימה, כשלקראת סיומה כוחותינו היו 101 קילומטרים מקהיר, על אדמת מצרים, מעבר לתעלת סואץ, ו-34 קילומטרים מדמשק, בירת סוריה. האם אפשר להבין תרחיש שכזה בדרך הטבע?!

2.

התשובה לכל השאלות היא אחת, הנמצאת בפרשת השבוע, פרשת 'בחוקותי': "וישבתם לבטח בארצכם", וכדברי חז"ל בספרא: "אי אתם יושבים לבטח אלא בארצכם". ההבטחה הזו היא על מצב מסוים, אשר לפיה המקום היחיד בעולם, שתהיו בטוחים בו, אינו אלא בארצכם.

יש לשים לב, שהשבוע שבו התקיימה 'מלחמת ששת הימים', והשבוע שבו אנו מציינים את כל הניסים והנפלאות, שהיו במלחמה הזו בתשכ"ז-1967, וחוגגים את שחרור ירושלים, וכמובן, גולת הכותרת – הכותל המערבי, חל בשבוע שלפני או אחרי שבת פרשת 'בחוקותי', שבה קוראים על ההבטחה הגדולה. 

יבואו כאלה ויאמרו: רגע אחד, אלף שנים חיו יהודים בפולין, נולדו שם דור אחרי דור והיו בטוחים, שזו כבר הארץ שלהם. ציניקנים אמרו, שפולין היא מילה, שמורכבת משתי מילים בעברית: פה-לין. כלומר, פה אפשר לישון בשקט. אחרים יעידו, שהיום חיים יהודים בארה"ב של אמריקה למעלה ממאה שנה עם שיוויון זכויות, וכל האפשרויות פתוחות בפניהם. וכהנה וכהנה יבואו עוד קהילות מכובדות של יהודים מקצווי עולם. באה התורה ואומרת: לא! "וישבתם לבטח" לא גם בארצכם אלא רק "בארצכם".

3.

בימים אלו, שבהם חוגגים את ניצחונות העבר ומקבלים עדכונים שוטפים על-אודות הפעילות הביטחונית המתחוללת בהווה, שתסתיים אף היא בעז"ה בהצלחה, יש להיזהר במיוחד לבל נעבור על הציווי המופיע בחומש דברים: "אל תאמר בלבבך 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. וזכרת את ד' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל למען הקים את בריתו, אשר נשבע לאבותיך כהיום הזה". 

להערות והארות:  yitzchakyedidya.[email protected]