בדרך כלל, אנחנו כבני אדם לא יודעים כמה כוחות יש לנו, כמה עוצמה, כמה כוח הסתגלות, עד שאנחנו נקלעים למשבר או לצרה שממלאת את המוח, לצרה שממלאת את הנפש. אנחנו אז חושפים את האומץ שבתוכנו, את העוצמה שבקרבנו, ואנחנו מבינים שיש בנו את הכוח להתמודד גם עם משברים כל כך קשים.

הרבה פעמים אנשים שואלים אותי למה זה קורה לי שבזמן משבר אני כל כך טוב, כל כך יעיל, כל כך חריף, כל כך איכותי, כל כך יצירתי, וביום יום אני לא מצליח להיות איכותי באותה רמה. ועל זה אני עונה שאם אנחנו רוצים לשפר את התפקוד שלנו, אנחנו צריכים לשנות את מחשבותינו. מה אנחנו עושים בזמן משבר כשאנחנו מתפקדים ביעילות בלתי רגילה? אנחנו מפרשים את העולם אחרת. למשל, קרתה תאונה. אם אנחנו מתפקדים, זה בגלל שאנחנו מפרשים את המציאות בצורה יחסית חיובית. כלומר, אנחנו מאמינים שאפשר לעשות משהו, אפשר לעזור, אפשר להציל, או שאנחנו מרגישים חשובים יותר מתמיד, אנחנו מרגישים שאנחנו בעלי יכולת. זו פרשנות חיובית וזה מה שמוביל אותנו להתקשר לעזרה, להרגיע נפשות.
וכך בכל מיני סיטואציות אחרות, הפרשנות הסמויה החיובית שלא שמנו לב אליה, היא זו שעוזרת לנו לנוע בצורה כל כך איכותית. וכך גם אם נפרש את חיי השגרה שלנו, את היום יום שלנו, מעבר למה שהם באמת, מה המשמעות של חיי השגרה, להיכן הם מוליכים אותנו. אם נצליח לדמיין בעיני רוחנו בסוף שבוע או חודש השגרתי, לפעמים בסוף שנה או עשר שנים שגרתיות, נוכל למצות מעצמנו הרבה יותר. ולמה? בגלל שהצלחנו להעניק משמעות לחיי השגרה על ידי הפרשנות המחודשת. אלו לא רק חיי שגרה, אלא חיי שגרה עם מטרה וייעוד. עם מרחבים חדשים. למרות שאני אשאר באותה מסגרת חיים בעבודה, חברה, משפחה. ובכל זאת הפרשנות של חיי השגרה ותנאי החיים משתנים ויתווסף אז אצלנו כוח מניע חזק שיוציא מעצמנו הרבה יותר. פתגם יפה אומר שרגע המוות הוא טראגי, אבל לא פחות ממנו הם הדברים שמתים בתוכנו בעודנו חיים.