'מעלת הבכיה, ושערי דמעות לא ננעלו'

בפרשתינו מסופר שמשה רבינו הונח בתיבה ביאור ובתיה בת פרעה ירדה ליאור וכשראתה את התיבה, הצילה את משה רבינו, 'וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ, וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה' ודרשו רבותינו שהיא זכתה לראות את השכינה הקדושה, שדרשו את המילה 'את הילד' שפירושו 'עם הילד', שהיא ראתה את השכינה שהיתה יחד עם משה רבינו.

ומפרש רבינו האור החיים הקדוש את עומק הענין, שהיות שמשה רבינו בכה על גלות ישראל, ראתה את השכינה, שהיא משתתפת ונמצאת בגלות יחד עם ישראל, וכמו שנאמר 'עמו אנכי בצרה'.

ולכן נאמר 'והנה נער בוכה', כי לכאורה קשה שהרי היה 'ילד' ולא 'נער', אלא שהבכיה היתה על כלל ישראל המכונים 'נער', וכמו שאומר הנביא הושע 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי'.

ומלמדת אותנו התורה את דברי חכמינו ש'שערי דמעות לא ננעלו', ואם נבכה מעומק הלב ירחמו עלינו מן השמים.

וזה הרמז בפסוק: 'והנה נער בוכה' – אם בני ישראל הנקראים 'נער' יבכו, 'ותחמול עליו' – הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם.

[אור החיים שמות פרק ב פסוק ו, מאור החיים לתלמיד רבינו]