הבוקר (א') צפויה ממשלת ישראל לקבל שתי החלטות משמעותיות במיוחד. האחד – לאשר את מתווה חוק הגיוס של משרד הביטחון, שהמפלגות החרדיות מתנגדים לנוסח שלו. השני – העברת סמכויות מהשרה מירי רגב לידי ראש הממשלה, מה שיאפשר לנתניהו להעניק לרפורמים פיסת קרקע באזור הכותל המערבי, לרפורמים ולקונסרבטיבים.

והבוקר הזה, הוא הזמן המתאים ביותר להזכיר לנתניהו, האיש שאוהב היסטוריה, משהו היסטורי.

היום הוא יום צום שבעה עשר בתמוז, ובמסכת תענית מסופר כי ביום הזה אירוע חמישה דברים לעם ישראל: נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.

מוזר, כיצד נתניהו, האיש שיודע קצת היסטוריה, לא חשש להביא את שתי ההחלטות החמורות הללו, לפגוע בלומדי התורה ולאפשר להעמיד צלם בהיכל, בכותל המערבי, דווקא ביום המר והנמהר לעם ישראל, יום צום שבעה עשר בתמוז, הפותחים את שלושת השבועות של ימי בין המצרים?

ובל נטעה: לאפשר לרפורמים להיכנס לכותל המערבי בצורה רשמית, היא לא פחות מלהעמיד צלם בהיכל.

בעוד כך וכך שנים, כשההיסטוריונים יבקשו להבין מה קרה בדור שלנו, יצויין היום הזה כיום בו החל תהליך בו הותר לרפורמים, שונאי היהדות האותנטית, לתקוע יתד במקום המקודש ביותר לעם ישראל, שריד בית מקדשנו, שייבנה במהרה בימינו אמן.

ובכלל, לא ברור מה נתניהו כל כך נלהב להיכנע לזרמים הכפרניים, אלה שהביאו לנו את הגיורים הפיקטיביים, אלה שגרמו בעשורים האחרונים להתבוללות הנוראה בעם ישראל בתפוצות, אלה שמתנגדים לכל תהליך פוליטי או מדיני שנתניהו מוביל?

זה הרגע בו המפלגות החרדיות צריכות להטיל וטו על ההחלטה, ולא לאפשר לנתניהו לשחק בוועדת השרים כרצונו, בניגוד לחוק.