שנה חדשה התחילה לפני שלושה ימים. שני ימי חג ושבת עברו זה עתה, והנה מתחילים עשרת ימי תשובה. לא יודעת אם מישהו שם לב ועוקב, ששבוע שעבר לא היה טור. כתבתי טור, השקעתי בו אפילו מעבר להרגלי, ושלחתי אותו, כהרגלי, לכמה חברות שיביעו דעה, ואז קלטתי שקטע ממנו עלול לפגוע באי מי, ולכן גנזתי את הטור, עד שאעביר בו כמה שינויים. בתמורה הבטחתי לעורכת טור על ההכנות לראש השנה. רק מעומס ערב ראש השנה לא הגעתי לכך. לכן, אני מוצאת את עצמי היום, מוצאי שבת שובה, יושבת לכתוב את הטור המובטח, שמדבר לא רק על ההכנות, אלא על ראש השנה עצמו.

ראש השנה, אצל כולם הוא מתבטא בהכנות, רוחניות וגם גשמיות. יש מי שאורז מזוודות וטס לאומן, יש מי שאורז ונוסע לאדמו"ר. יש מי שנשארת בבית עם הילדים לבד ויש מי שנוסעת להורים או עם הבעל. ויש כמובן את אלו הנשארים בבית, מארחים או לבד, ומתכוננים בבית לסעודות החג. הכנת הסימנים המסורתיים, בישול ארוחות, שהשנה גדל מ4 ל7 וכמובן, ביגוד לכל המשפחה, מתאים ומזומן לשלושה ימי חג ושבת. בנוסף ישנן, כמובן, ההכנות הרוחניות. הכנה ליום הדין. טלפונים של שנה טובה, הזמנת מקום בבית הכנסת, רכישת מחזורים, אם צריך וכמובן, סליחות וחזרה בתשובה.

גם אצלי, המחשבה על ראש השנה התחילה כבר מזמן. אני גרה בקומה שישית ובחג אין מעלית, ואני כל כך רוצה להגיע לתפילות בבית הכנסת, כמו כולם. או לפחות לחלק מהתפילות…שנה שעברה שכרנו כמה חדרי אירוח ליד בית הכנסת. רק היות והשנה מדובר על שלושה ימים, המחיר היה יקר מאוד. וגם ככה המקום לא מאוד נח, כי אין שם אופציות לבשל, ושוב, מדובר על שלושה ימים ואי אפשר להסתמך רק על מקרר קטן ופלטה שעומדת בקצה החדר. חפשנו הרבה דירות. מצאנו גם כמה. רק אף אחת לא התאימה. דירה אחת היתה קטנה מידי, באחת לא מצאנו בית כנסת מתאים קרוב, בשלישית, הנמצאת בכלל בעיר אחרת, בית הכנסת הקרוב לא היה נגיש (2 קומות לרדת) ולא הצדיק את מאמץ הנסיעה. וכך מצאתי את עצמי, כמה ימים לפני ראש השנה, מבינה שהאופציה הכי רלוונטית היא להישאר בבית ולנסות לרדת שש קומות, מה שיהיה – יהיה.

בין כל הבישולים וההכנות, נוספה לנו עוד תוספת, נסיעה ליד שרה, לקחת כיסא גלגלים נח וטוב, שנוכל להגיע מהבית לבית הכנסת, אחרי שאצליח לרדת את ששת הקומות. (בית הכנסת במרחק 10 דקות הליכה, אצלי חצי שעה…)כי בחג אי אפשר להשתמש בקלנועית. הזמנתי מקום במנין של ותיקין, מנין נח ונעים, הנמצא במקום יחסית מרווח, ולא אצטרך להצטופף במהלך התפילה ויהיה לי נח בתוך בית הכנסת. (קשה לי בצפיפות, לא נח לקום ולעבור כשבבית הכנסת עמוס) בארבע וחצי כבר קמתי, על מנת להתארגן לתפילה. בחמש וחמישה יצאתי מהבית, מתיישבת בראש המדרגות, עם המקל, והופ, מתגלשת את גרם המדרגות עד לקומה חמישית. האמת, זה לא קורה בשניה אחת, אני נעצרת כל מדרגה או שתיים, מתארגנת וממשיכה לגלוש. בחמש ורבע, כשאני כבר בסוף גרם המדרגות האחרון, שמעתי את הדלת בבית נפתחת וכל בני המשפחה ירדו למטה, ושתי דקות אחר כך כבר היינו כולנו בדרך לבית הכנסת. אני על הכיסא ובעלי והילדים סביב כשהם דוחפים את הכיסא בתורנות.

בחמש עשרים וחמש, כשהתפילה החלה, כבר הגענו. נשאר רק לקשור את הכיסא בצד ולרדת חצי קומה על לאולם בו התקיימה התפילה. חמש שלושים וחמש הצטרפתי לציבור המתפללים. יושבת במקום נח, סמוך לדלת הכניסה. יחד עם כולם, נושאת תפילה לשנה טובה. שנה של בריאות, אושר והצלחה. בשעה 11, כשהסתיימה התפילה, יצאנו לרחוב אותו עזבנו בעודו חשוך, וכעת היה מואר, עם שמש קופחת, אנשים הממהרים לבתי כנסת בשלבי התפילה השונים. טליתות, קיטלים ומגוון עגלות, אמבטיה וגם עגלות בובה. כעת היה קצת יותר קשה לדחוף את הכיסא. כחום היום. בעליה התלולה. ובכל זאת הצלחנו להגיע עד לכניסה לבנין, עם הרבה מאמץ (שלהם, אני ישבתי) והרבה שותפות.

נשאר החלק האחרון. שקשה יותר מכל החלקים האחרים. נפרדתי מבני המשפחה שעלו הביתה לערוך את השולחן ולשים את האוכל להתחמם. והתחלתי לעלות אט אט, מדרגה אחר מדרגה. כשמידי פעם אני נחה, מתיישבת על המדרגות, ומנסה גם לעלות כמה מדרגות בישיבה. לא אלאה אתכם במחצית השעה של הטיפוס, רק אגלה שהגעתי לבית מאורגן, שולחן ערוך ומשפחה ממתינה בסבלנות לקידוש. לא אלאה אתכם בתיאורי יום ב' של ראש השנה, שהיו דומים, פחות או יותר, מלבד זה שחדר המדרגות היה קצת פחות נקי והיה קשה יותר למצוא מדרגה נוחה להתיישב עליה לנוח. רק אסכם, שאחרי יומיים של ראש השנה, למסלול טיול אתגרי אני כבר לא צריכה ללכת, ואוסיף תפילה, שכל האנרגיות שהושקעו על מנת לעלות את המדרגות, יעלו עד כיסא הכבוד ויהיו מליצות עבורי בימי הדין.

גמר חתימה טובה.