אין ספק כי בשנת 2017 העולם כבר אינו אותו עולם של שנת 1948 עת קמה מדינת ישראל, אלא שלמרות זאת באופן די תמוה עד היום הורים גרושים נאלצו להתמודד עם אותם כללים שנקבעו בקום המדינה למרות שלכאורה הינן מנותקים מהמציאות.

כך נוצר מצב אבסורדי בו אם גרושה שעובדת ומרוויחה עשרות אלפי שקלים, מקבלת מזונות גבוהים אף אם האב הגרוש מרוויח הרבה פחות ממנה ואפילו עם הילדים במשמורת משותפת כלומר שוהים אותו הזמן אצל האב והאם (כלומר 15 ימים 30 יום אצל כל הורה).

שלא להלאות את הקוראים בנושא משפטי מורכב זה, ננסה במסגרת זו להביא את הדיון המשפטי בצורה מופשטת על מנת לעמוד על גודל המהפך שמחולל בית המשפט העליון בפסק דינו זה.

כידוע שופט בבית משפט אינו רשאי לכאורה לערב את השקפת עולמו בפסיקותיו אלא מחויב באופן מוחלט לפסוק על פי מה שנקבע בחוק, ומכיוון שכך, נהגו בתי המשפט עד היום לחייב את האב באופן מוחלט במזונות הילדים ולפטור באופן גורף את האם מתשלום המזונות, זאת גם במקרים בהם המשמורת היא משותפת, הפועל היוצא מכך הוא שהאב שהיה צריך במחצית מהחודש בו הילדים אצלו לזון ולפרנס אותם בפועל, ובנוסף היה עליו לשלם לאם כסף נוסף על שתזון ותפרנס את הילדים שלו כשהם אצלה, זאת מבלי להתחשב כלל בהכנסות של האם והאב, גם אם האם מרוויחה עשרות אלפי שקלים בחודש והאב מרוויח מעט, אולם ע"פ הפסיקה מוטל על האב לשלם מזנות עבור ילדיו לידי האם.

אף אם המציאות לא נראית הגיונית, אולם כך היא מופיעה בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), שנחקק בשנת תשי"ט-1959 שם נקבע בסעיף 3-א' כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו", כלומר כל אדם יהודי גם אם הוא פונה לבית משפט אזרחי, הרי שבית המשפט חייב לפסוק את המזונות על פי דין תורה (הדין האישי).

ע"פ דין תורה (המשפט העברי) חיוב המזנות חל באופן אבסולוטי על האב, והאם פטורה מלזון את ילדיה מבלי להתחשב כלל בהכנסות ההורים, אלא שדין זה מוגבל לילדים עד גיל 6 בלבד.

החל מגיל 6 מעיקר הדין אין אף אחד מההורים חייב לזון את ילדיו אלא שע"פ תקנה קדומה עוד מזמן התלמוד (תקנת אושא) תיקנו כי האב יחויב לזון את ילדיו גם מעל גיל 6 אך לא בחיוב משפטי ממוני מוחלט כפי שחל על ילד מתחת לגיל 6 אלא חיובו מדין צדקה.

לשם הבנת הדברים יוסבר כי בדין העברי ישנה אפשרות לכוף אדם ואף לעקל את נכסיו לשם גביית צדקה (כמובן ע"פ הגדרות הלכתיות ברורות שאינן שייכות בכל מקרה) כך שהתקנה קבעה כי ילדים בני 6 שהינם חסרי מסוגלות מינימאלית להשתכרות יוכלו לכוף את אביהם לתת להם צדקה.

שינוי מהותי שחל בדין המזונות המתואר קרה 4 שנים טרם קום המדינה אז המנדט הבריטי ששלט במדינה ונתן סמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני גירושין ולאכוף את פסקי דיניהם, אלא שהמנדט לא אכף פסקי דין למזונות שניתנו מדין צדקה משום ש על פי הבנתם לא ניתן לכפות על אדם לתת צדקה, מה שהוביל למצב בו פסקי דין למזונות לא היו נאכפים וילדים היו מגיעים לחרפת רעב.

משכך התכנסה מועצת הרבנות הראשית ותיקנה תקנה לפיה מעתה ואילך חיוב מזונות של ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 יהיה חיוב משפטי גמור ולא יהיה לו כלל דין של צדקה, תקנה זו אפשרה לבתי הדין הרבניים לדון בעניי מזונות ולאכוף את פסקי דיניהם ע"י הראשות.

תקנה זו הביאה לפולמוס ומחלוקת גדולה, משום שחלק מפוסקי הדורות ובראשם מרן הראשל"צ הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, סברו כי הרבנות לא באמת שינתה את ההלכה אלא רק חיפשה פתרון לאכוף את פסקי הדין שלה ולכן החיוב מגיל 6 והלאה נותר חיוב מדין צדקה, לעומתם סברו פוסקים רבים אחרים כי התקנה באה לחולל שינוי בחיוב דיני המזונות ומעתה חיוב המזונות לילדים עד גיל 15 מוטל באופן אבסולוטי על האב כחיוב משפטי גמור ולא מדין צדקה.

בית המשפט העליון עד לפסק דינו החדש קיבל באופן עקבי את הפרשנות השנייה לתקנה, וקבע כי ע"פ הדין העברי על האב בלבד חל חיוב המזנות לילדיו עד גיל 15, ולכן גם אם המשמורת הייתה משמורת משותפת חיוב המזנות היה עדיין מוטל על האב בלבד.

המהפך:
ביקורת רבה נשמעת מזה שנים ארוכות על העובדה כי רק האב חייב במזונות בעוד האם פטורה לחלוטין גם ובעיקר לאור שינויי הזמן והמציאות ויוסבר; בעבר רוב הנשים היו עקרות בית ולא היו יוצאות לעבוד, בשונה מהגברים שהיו טרודים רוב היום בעבודה, זאת ועוד שבעבר הגישה של חזקת הגיל הרך יחד עם תפיסות מיושנות נוספות הובילו למציאות בהם ילדים להורים גרושים היו נשארים במשמורת מלאה של האם שכאמור הייתה איתם כל היום בבית.

אין ספק כי בימינו בשנת 2017 העולם עבר שינויי חברתי מהותי, נשים רבות מאוד עובדות במשרות בכירות, משרות בעולם ההייטק מלא בנשים עובדות ומשתכרות היטב והרבה מעלה מכך וכך גם ברוב משרדי הממשלה ובחברות הגדולות ישנם נשים רבות במשרות ניהול, מה שאומר כי התפיסה לפיה האישה מעצם טבעה מתפקדת כעקרת בית ותו לא חלפה מן העולם.

במקרים רבים מעמד האישה כיום די שווה לזה של הגבר הן בנושא ההכנסות והן בנושא התעסוקתי ופעמים רבות שמעמדה של האישה גובר על זה של הגבר, כך שאין כל העדפה להותיר את הילדים במשמורתה של האם ולכן התפיסה הרווחת כיום בעולם דיני המשפחה לחתור לקביעת משמורת משותפת בין ההורים כך שהילדים יהיו זמן שווה אצל כל הורה.

אלא שלמרבה הפלא על נושא המוזנות הדבר לא השפיע כלל, וכך נוצרה מציאות לפיה במקרה בו ההורים המתפרנסים בסכומים שווים נאלץ האב לשלם לאם מזונות אף כשהמשמורת משותפת ללא כל היגיון שכן במציאות שני ההורים מוציאים על הילדים את אותם סכומים.

בנסיבות אלו ולאחר ששנים רבות האפליה לכאורה זועקת, נדרש בית המשפט העליון לשאלה זו, בהיות וכאמור מדובר במהפך של ממש בפסיקת נושא המזונות, דן בית המשפט העליון בשאלה בהרכב מורחב של 7 שופטים.

בפסק דין ארוך ומנומק המתפרס על פני 119 עמודים שהתפרסם היום 19.07.2017 נקבע ברוב של 6 שופטים כי מהיום והלאה המאזן ישתנה והחל מהגיעם של ילדים לגיל 6 יוטל נטל המזונות בין ההורים בשווה זאת כמובן בהתחשב בשאלת המשמורת ורמת הכנסות הצדדים.

בית המשפט העליון קבע כי הגיע העת לשנות את הפרשנות המקובלת לתקנת הרבנות הראשית לפיה חיוב המזונות לילדים מגיל 6 ועד 15 הוא חיוב משפטי גמור ולא מדין צדקה, אלא קבע כי מעתה מקבל את הפרשנות כי החל מגיל 6 חיוב המזונות הינו מדין צדקה.

השופט פוגלמן שכתב את הנימוקים לפסק אליהם הצטרפו 5 החברים הנוספים בהרכב כתב כי מעתה יש "לקבל פרשנות חלופית לתקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד ולקבעו כי המזונות מוטלים על שני ההורים בשווה" ע"פ פרשנות מוקדמת של בית המשפט העליון חיוב המזונות מדין צדקה חל על שני ההורים בשווה, (למרות שנראה מפסקי הדין של בתי הדין הרבניים כי אינם מסכימים עם פרשנות זו) ולכן במקרה ששני ההורים מרוויחים את אותו הסכום הרי שהנטל לשאת בנושא המוזנות יהיה שווה.

השופטת דפנה ארז ברק שכל חברי ההרכב לא קיבלו את עמדתה הציעה להקים מנגנון שונה, היא הסכימה באופן עקרוני עם קביעת השופט פוגלמן, אלא שטענה כי במציאות יכול שהחלוקה אינה צודקת זאת משום שקיימות הצואות חריגות כגון ספרי לימוד וביגוד שלא יתחלקו בהכרח בין שני ההורים ויכול שרק הורה אחד הוא שיישא בכל העליונות האלו בנוסף לעלויות השוטפות ולכן הציעה להפחית את שיעור המזונות אך לא לבטלו לגמרי.

כאמור 6 חברי ההרכב לא קיבלו את עמדתה ומהיום נקבעה הלכה חדשה ולפיה בילדים עד גיל 6 חוב המזונות ישולם רק ע"י האב, אך בילדים החל מגיל 6 יהיה חוב המזונות חוב משותף לאב ולאם, כשהסכום יקבע בהתאם למשמורת ולמשכורות ההורים.

פסיקה חדשה ונועזת זו עלולה כעת להביא אלפי אבות גרושים לבקש מבתי המשפט לדון מחדש בחיובם במזונות, מה שעשוי להביא לעומס גדול על בתי המשפט ולשינוי המאזן בין הורים גרושים.

בית המשפט העליון לא קבע מסמרות לעניין בית הדין הרבני ולא חייב אותו לקבל את פרשנותו לדין העברי שקרוב לוודאי שאיננה מקובלת כלל על בתי הדין הרבניים, מה ייעשו בתי הדין הרבניים? ימים יגידו.

—

המאמר נכתב ע"י יו"ר לשכת הטוענים הרבניים בישראל, הרב יעקב קלמן וחבר לשכת הטוענים הרבניים, משה ליבוביץ.

המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, לכל שאלה יש לפנות באופן יישיר להתייעץ עם טוען רבני ו/או ועו"ד מומחה בתחום.