אומר אבא שפרשת פנחס היא אחת משתי פרשיות בתורה שכלולים בה כל מועדי ישראל שהתורה ציוותה עליהם (השניה היא פרשת אמור) מוסיף אבא ומציין שלפי הלוח העברי קוראים את פרשת פנחס ברוב השנים בימי בן המצרים. שואל אבא למה מערבים כאן שמחת המועדים בימים של אבל וחורבן בית המקדש? ומסביר אבא שמצינו בספרים הקדושים שבבוא הגאולה השלמה יהיה י"ז בתמוז יום ראשון של חג ותשעה באב יום טוב אחרון וכל ימי בין המצרים יהיו חול המועד ולכן כשקוראים את פרשת המועדים בפנחס שם גם מפורטים הקרבנות שהקריבו כשבית המקדש היה קיים מתעורר לבם של ישראל לשוב בתשובה שלמה כדי לקרב את הגאולה.

כתוב בפרשה "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" שואל אבא לכאורה המילה איש מיותרת ומכיוון שאין אות מיותרת בתורה מסביר אבא שהתורה באה ללמד אותנו שמנהיג בישראל לא יכול להתרחק מהעם, אלא עליו להיות איש בשר ודם שמצוי בתוך עמו ומרגיש את הצרכים של העם ויחד עם זאת עליו להיות "איש אשר רוח בו" – דמות רוחנית שיכול להשפיע על העם לדבוק בדרך התורה.

כתוב "ובחמשה עשר יום לחודש השביעי מקרא קדש…" שואל אבא איך בפרשת פנחס לא מוזכרת כלל מצוות ישיבה בסוכה בניגוד למה שאנחנו מוצאים בשאר חגי השנה? למשל בפסח כתוב "שבעת ימים מצות יאכל" בראש השנה כתוב "יום תרועה יהיה לכם" ביום הכיפורים "ועניתם את נפשותיכם".

מסביר אבא שלפי ההלכה הולכי דרכים פטורים ממצוות סוכה כי הם מבחינת מצטער שפטור מישיבה בסוכה וכיוון שבפרשת פנחס מדברים על הקרבת קרבנות במקדש בימי החג והעליה לרגל לבית המקדש כרוכה באי קיום מצוות סוכה מדין מצטער לא הזכירה כאן התורה מצוות ישיבה בסוכה שכן מוזכרת בפרשת אמור שלא מדובר שם בקרבנות החג.

שבת מיוחדת, השבת פרשת בר מצווה שלי והתאריך כ"א תמוז יום פטירתו של אבא שלי. יהיו דברי התורה שלו לעילוי נשמתו.

שבת שלום ומבורך!