ירושלמים רבים זעמו השבוע על מה שהגדירו "מסחר בירושלים למטרות פוליטיות".

גם אני ירושלמי, אך אין לי הסמכה לשופט- ולכן אין בכוונתי לקבוע אם אכן כך היה.

אך התמונות שהוצגו לתושבי הארץ מירושלים במסגרת השבתת השירותים העירונים כולל פינוי האשפה, גרמו חוסר-נוחות לכל מי שראה אותן- כולל כותב הטור הזה- ואולי גם רצון עז לזעוק בחוסר-אמון מכל פינה בירושלים זעקה שתישמע לפחות עד ללשכת ראש העיר ברקת בכיכר-ספרא: "הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ"(מגילת איכה)?

כשערימות זבל מכערות את בירת ישראל היפה בדרך כלל ומחפשים לכך הסבר הגיוני – מבינים שכל הסיפור הוא וויכוח על תוספת 300 מיליון שקלים לתקציב העיר ירושלים- ורבים שואלים בחוסר אמון את עצמם: האם למישהו יש כוח להשבית את ירושלים כאילו מדובר בעסק פרטי שלו ולהביא אותה למצב של כיעור ושיתוק מערכות- אפילו אם זה בגלל עיקרון?!

הזמר החסידי הבינלאומי מרדכי בן דוד שר באלבום שהוציא בעבר את שירו המפורסם "ירושלים לא למכירה" ובו מופיעה השורה הבאה:
Like many before
they've come here for war
we're warning them now: It won't pay
(תרגום: כמו רבים בעבר הם באו לכן למלחמה אנו מזהירים אותם עכשיו: זה לא ישתלם!)

הפזמון הזועק את הסיסמא: ירושלים לא למכירה- מבטא את התחושה הנצחית שלמרות שמוכרים הרבה מאד דברים בשוק מחנה יהודה היפה שהפך למצער הסוחרים לפח-אשפה אחד גדול לכמה ימים, עיר הקודש עצמה אינה ניתנת למסחר ולא יעלה על הדעת להשתמש בה או בתושביה כקלפי מיקוח להשגת מטרות או כספים- אך למרבה התדהמה זה בדיוק מה שעשה לכאורה ראש עירית ירושלים בהחלטתו להשבית את העיר תמורת תוספת תשלום!

האם יעלה על הדעת שהעיר החשובה בישראל ותושביה יכולים לשמש כלי משחק פוליטיים?

האם מטרה חשובה של תוספת תקציב לירושלים מקדשת אמצעים הגורמים סבל לעיר ותושביה?

מדוע ואיך הגיעה ירושלים למצב של שביתה ואיום בקיצוץ תקציב עירוני, אדוני ראש העיר?

שאלות קשות- ולא בטוח שכולן יזכו למענה בהדברות בין עירית ירושלים לאוצר, אך ניתן להעריך שתושבי ירושלים לא יהיו מודעים למהלכי המשא-ומתן שאולי ובדגש חזק אולי ימנעו את השביתה הבאה.

אותם תושבים, שמשלמים לא מעט כסף על שבחרו לגור בירושלים, אולי אפילו יותר מאחרים, צריכים ומוכרחים לדרוש יותר מהאחראים על בירת ישראל בה נמצא ביתם להתייחס אליהם ביתר כבוד ויותר ברצינות ולהפסיק להשתמש בהם לשביתות ואיומים בדרכים שונות ובלי הסכמתם!

שיהיה ברור לכולם- לתושבים לראש העיר ולפוליטיקאים וזמרים- ירושלים לא למכירה!

הארץ כן למכירה?!
בתקופה האחרונה בזמן שאנשי תקשורת התפלפלו עם יועצים לשונים כיצד יש לומר עמונה- במלעיל או מלרע- התעסקו המתיישבים במקום בשאלה מהותית בהרבה: מי מחליט על הארץ? (ואין הכוונה במקרה זה לעיתון המסקר את מאבקם לשמירה על בתיהם בעשרים השנים האחרונות באופן אובייקטיבי ונטול עמדות כראוי לכלי תקשורת גדול ומשפיע ללא משוא פנים). כיצד יתכן שבמשך השנים הרבות שחלפו מאז הקמת מדינת ישראל חיו בה היהודים בהרגשה שזו הארץ שלהם- עד שבא בג"צ הרבה יותר מפעם אחת וקבע שזה לא לגמרי המצב וחלקים מהארץ שייכים לאנשים פרטים שפשוט מופיעים יום אחד משום מקום בדרישה מהמדינה באמצעות כל מיני עמותות עם שמות שמסתיימים בדרך כלל בסימן קריאה לסלק משפחות רבות מהשטח עליו בנו את בתיהם באישור המדינה בטענה שהקרקע מיועדת לחקלאות. (לא משנה ששום דבר חקלאי לא יצמח בקרקעות האלה אלא אם כן אמל"ח מוברח זה סוג של השקעה לטווח ארוך).

גם אם מניחים בצד את הדעות לכאן או לכאן בחברה הישראלית או בעולם על ההתנחלויות אי-אפשר באמת ובתמים "להרגיש בבית" בארץ כולה ולא רק בכמה מבנים על ההר בבנימין במציאות שבה כל כמה זמן יכולים לבוא כוחות עלומים לאולם המשפטי ולערער את זכותם של אזרחי ישראל לבנות בתים במדינה היהודית שגבולותיה ברורים ומוגדרים אך יש כאלה המנסים בכל הזדמנות להטיל ספק בכך ולהעביר את היושבים במקומות אלה מסעות מפרכים של סבל וייסורים וכאבי-ראש וכאבי לב וביממה אחת בלתי נשכחת להכניס את כל המדינה לתוך סלון קטן של בית שעוד מעט יעלם וישכח- אך בשביל אלה שגרו בו הוא היה במשך שנים כל העולם כולו ואת היממה הזאת הם לא ישכחו לעולם. כי היה בה רגע שבו המציאות הכתה בפניהם פעם נוספת והוכיחה שארץ ישראל שעליה נאמר שהיא נקנית בייסורים נמכרת בקלות.

והמציאות קשה לעיכול וכואבת יותר מסטירה בלחי אחת במיוחד כשנדמה שמיד אחריה עם ישראל המחויב לציית לחוק עם כל הצער והכאב שבדבר נאלץ להגיש גם את הלחי השנייה. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים וכולנו קראנו את פירוש רש"י על הפסוק הראשון בתורה ויודעים שהארץ לא שלנו: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

מכל הדיבורים ששמענו ויתכן שעוד נשמע על פינוי עמונה היה חסר לי מאד קול אחד מיוחד שהשמיע פעם שר מהבית היהודי שאני מאמין שלו היה איתנו היום היה יודע לומר משהו מעודד ומעלה חיוך על פני המפונים גם ברגע הקשה שמפניו חששו זמן רב של עזיבת הבית לפני חורבנו ומכיוון שזה המצב בחרתי לסיים את הטור השבוע במילות השיר "בארגזים" שכתב אורי אורבך לפני 12 שנים לקראת פינוי גוש קטיף- ומדגיש גם היום שלצערנו יש דברים שלא השתנו ומי יודע, אולי זו המשימה הגדולה שלנו לנסות למצוא שוב את האור והחום גם על ההר החשוך והקר שהיה פעם עמונה.

בארגזים/אורי אורבך

בארגזים, בארגזים
אורזים לך, אורזים
את כל החממות
את הקירות
ואת החלומות.

בארגזים, בארגזים
אורזים לך, אורזים
את גג הרעפים
את השתילים
את הצדפים
ורחש הגלים.

אורזים אורזים בארגזים
זה מסודר זה נהדר
ארגז לכפר ארגז להר
ועוד ארגז לכל השאר.
יש משאית ומכלים
וגם דחפור וחיילים
תלך, תלך, אתה לא זז
גם בשבילך יש כאן ארגז.

בארגזים, בארגזים
אורזים לך, אורזים
את בית הספר
וגן הילדים
גם התפילות

בארגזים, בארגזים
אורזים לך, אורזים
ציור על קיר
סירה בחוף
שורה משיר
ואהבה בלי סוף

אורזים, אורזים בארגזים…

בארגזים, בארגזים
אורזים לך
אורזים
את הזיעה שלך
ואת הנעורים
את כל המשפחה
וגם כמה קברים

בארגזים, בארגזים
הורסים לך, הורסים
את החיים
את כל הזיכרונות
את כל מה ש –
תכננת עוד לבנות.

אורזים, אורזים בארגזים…