15 שנים חלפו מהרגע הדרמטי ההוא ששינה סדרי עולם, אך בקולו של ארי שונברון נשמע כאילו התרחש זה אך תמול שלשום. עבור רבים בעולם מדובר ביום היסטורי, בציון דרך במלחמה בטרור או בתאריך זיכרון כואב, אך עבורו, מדובר בחוויה אישית קשה, אותה הוא נושא עמו יום יום.

"הגעתי לעבודה כרגיל, לקחתי מעלית אקספרס לקומה 78, ומשם הייתי צריך לקחת מעלית לקומה 101, איפה שהיה המשרד שלי", בכך פותח ארי צוהר בפני מאזיני ה'מהדורה המרכזית' של 'קול חי', לרגע הבלתי נשכח של בוקר ה- 11,9,2001. "הייתי בין המעליות, הייתי 2 מטר לפני המעלית שרציתי לעלות, ופתאום, היה פיצוץ".

ארי ממשיך בתיאור: "חשבתי שהיה פיצוץ במעלית. כל הבניין רעד, היה מלא עשן וממש נזרקתי על הרצפה, לא ידעתי מה לעשות. ראיתי אור של תאורת חירום בפרוזדור אחד, וזחלתי על הרצפה – בגלל העשן – עד שהגעתי לאו. קמתי, ראיתי משרד שאנשים נכנסים אליו, הייתה שם אחת מהביטחון שישבה על הרצפה ובכתה, אמרתי לה: 'גברת, תירגעי הכל יהיה בסדר אנחנו יוצאים מפה'".

וכאן, מקבל סיפורו של ארי שונברון תפנית, בה הצלת נפש אחרת והצלת נפשו כרוכים זה בזה, במין חסד ונס המשמשים בעירבוביא. "אח"כ יצאתי לפרוזדור ופגשתי את וירג'יניה, היינו עובדים יחד, היא הייתה על המעלית כשהמטוס נכנס. היא הייתה פצועה, כוויות בדרגה 3. היא הסתכלה אליי ואמרה: 'ארי, עזור לי, אל תעזוב אותי, הכאבים — לא יאמן', אמרתי לה 'אל תדאגי, אני לא עוזב אותך, אנחנו נצא מפה'".

ואכן, הוא עמד במסירות בהבטחתו. "ירדנו 78 קומות ברגל עד שיצאנו מהבניין. כשאנחנו יצאנו מהבניין – המטוס השני כבר נכנס בבניין האחר. הכנסתי אותה לאמבולנס, אמרו שהוא מוכן לצאת, אז אמרתי לה שאני אתקשר לאמא שלה, שהיא כבר תבוא להיות אתה, והיא אמרה: 'לא, אתה חייב לבוא איתי'. אמרתי לה: 'את כבר לא צריכה אותי, את בסדר, אמא כבר תפגוש אותך בבית החולים'.

ומסתבר שההתעקשות של וירג'יניה -שבהפצרותיה לא יכול היה לעמוד – כי ילווה אותה לבית החולים – הצילה אותו עצמו. "אם היא לא הייתה אומרת שאני חייב לבוא איתה, אני הייתי נשאר ליד הבניין שהתמוטט והייתי מת. בלי ספק".

כשבצלאל קאהן ביקש לשחזר עם ניצול התאומים, מה היה במוחו באותם רגעים, ענה שונברון: "קודם כל היה לי תפקיד, וזה להציל את וירג'יניה. זה היה הכי חשוב אז, להציל את חייה. אם היא לא הייתה פוגשת אותי – אני בטוח שהיא הייתה מתה בקומה ה- 78. אין ספק. ידעתי שזה היסטוריה, ידעתי שאני חלק מהיסטוריה, זה היה פעם ראשונה שמתרחשת מתקפת טרור על אדמת ארצות הברית. להגיד שהבניינים יתמוטטו? – לא חשבתי לרגע שזה יקרה, וזה אכן קרה. מאז, אני חושב על זה כל הזמן אין יום שאני לא חושב על זה".

כיהודי שומר תורה ומצוות, לבטח עולים בך מחשבות: מה הקב"ה רצה ממני?

"הרבה זמן חשבתי למה, למה אני יצאתי, מכל החברים שלי שמתו, והפעם הראשונה שהתחיל להתברר לי קצת למה, היה כשחברה שלי בקשה ממני לספר את הסיפור שלי בבית ספר של הבן שלה. היה להם מלווה מלכה, וביקשו ממני לספר את סיפורי. למחרת קיבלתי טלפון ממישהו שאני יבוא לספר למישהו אחר, וככה הגיע עוד טלפון ועוד טלפון".

"כשסיפרתי את הסיפור שוב ושוב, זה נכנס ללב שלי, כל הניסים שהיו באותו יום. אמרתי: עכשיו אני מבין למה הקב"ה הציל אותי, כי אני לא מפחד לקום בפני 500-1000 איש ולספר את הסיפור שלי, זה לא בעיה בשבילי. בגלל זה הקב"ה הציל אותי, שאני יקום, ילך לאנשים ויגיד להם: יש בורא עולם, והוא מנהיג את העולם".

האזינו לראיון המלא: