את ההחלטות על מינויים בכירים במשרדי הממשלה השונים מקבלים בד"כ השרים והצוותים המקצועיים במשרדים, אך על מנת למנוע מצב של מינוי תוך ניגוד עניינים ושיקולים זרים או פסולים, כדי לאשר באופן סופי את המינוי, הוא עובר לביקורת של היועץ המשפטי. בסופו של דבר,  כמעט כל המינויים הבכירים בשירות המדינה, מתבצעים רק לאחר תהליך של בדיקה ובחינה ע"י היועמ"ש.

נייר עמדה חדש שמפרסמת התנועה למשילות ודמוקרטיה מעלה בעייתיות במצב הנוכחי. הבדיקה העלתה כי היועץ המשפטי עצמו מעורב במינויים ממשלתיים רבים כולל במשרד המשפטים. אולם, גם כאשר הגורם הממנה הוא היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, הבדיקה, הביקורת והפיקוח על המינוי, נעשות על ידי היועץ המשפטי, שהופך להיות המבקר של עצמו.

כך לדוגמא יושב היועץ המשפטי לממשלה או נציגו בוועדת האיתור למינוי מנהל רשות המסים במשרד האוצר ובוועדת האיתור למינוי נציב קבילות שוטרים וסוהרים כאשר בחינת סוגיית ניגוד העניינים נעשית על ידי היועץ המשפטי עצמו או מי מטעמו.

נייר העמדה בחן לעומק את סוגיית בדיקת המינויים הממשלתיים וחקר מיהו הבודק של המינויים, מה סמכותו, ומראה את המציאות הנוכחית בה אין בדיקה עצמאית ובלתי תלויה כאשר היועץ הוא הממנה.

מחברי העמדה מראים כי היועץ המשפטי לממשלה מתערב בהליכי מינוי ממשלתיים במגוון דרכים כאשר חוות דעתו יכולה להופיע כמסמך רשמי, הבעת דעה ואף "שיחת טלפון פרטית".

עו"ד אסתר וינשטיין, חוקרת בתנועה למשילות ודמוקרטיה וממחברי נייר העמדה אומרת כי "לא קיימות כל הוראות חוק הקובעות את מעמדו וסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לערוך ביקורת על מינויים ולא ברור כלל מה רמת המחויבות אם בכלל של הממשלה והמדינה לעמדתו של היועץ בנושא".

בנייר העמדה נאמר כי היועץ המשפטי לממשלה פועל מתוך הנחת מוצא (בעייתית לכשעצמה) לפיה היועץ המשפטי הוא הגוף המתאים לבקר מינויים על רקע היותו חסר פניות, נאמן הציבור כולו. הנחת מוצא זו אינה יכולה לעמוד כאשר ליועץ המשפטי לממשלה או למנגנון שהוא עומד בראשו, קיים אינטרס מיוחד במינוי מסוים.

בנוסף, מציעה התנועה למשילות ודמוקרטיה פתרונות למצב הבעייתי. כך נכתב כי  הפתרון המועדף הוא להסדיר בחקיקה את גבולות הביקורת השיפוטית על מינויים. "צמצום הביקורת השיפוטית יוביל לצמצום עילות ההתערבות של היועץ המשפטי לממשלה בבדיקת מינויים, והבדיקה המשפטית שתישאר, בדיקה טכנית של תנאי המכרז או דרישות המשרה, לא תעורר את הבעיות שמעורר המצב הקיים" נכתב.

נייר העמדה מציע כאפשרות נוספת, קביעת כלל לפיו מינויים בהם קיימת זהות בין היועץ המשפטי לממשלה כגורם ממנה, לבין היותו הגורם הבודק ומבקר את המינוי, יעברו לביקורת של גורם חיצוני, כך גם במינויים בהם יש ליועץ עניין מיוחד.