מדליק בי שוב את השמחה שבוערת
בנשמתי חזק כפי שהמנורה
שמדליקה את הנשמה מכוח השמחה.

וכל העולם עכשיו נעצר
לחיוך ענק ובלתי נעלם
רק תחייך חיוך חזק.

הילד הקטן שבי פורץ בשיר חדש שיר שנוצר ממחשבה
חיובית בלב הנרגש והתוף הנרעש בחוף הקטן שבמראית של חיי.

נכנסנו השבוע לחודשיים שמגבירים בהם את השמחה.

יש לכל אחד ימים שבהם אנחנו מרגישים כמו עלה נידף ברוח או כמו גל שמתנפץ על המזח, בקיצור ימים בלי תקוה.

בא לנו רק להרקב במיטה מזריחת החמה ועד צאת הנשמה… מדמיינים את עצמינו בתוך כל מיני פנטזיות שונות ומשונות, לא יודעים מנוחת הנפש, ורק ממשיכים במירוץ של האוטוסטרדה בחיינו. לא נותנים יחס אישי לנשמתנו התמימה שמשתוקקת למזון רוחני אמיתי.

הבעיה שמביאה אותנו לכך היא העובדה שאנו לא יודעים מעצמנו כלום.
כן, ממש כך.

יש בתוכנו אויב שמשחק אותה חבר, אבל כזה חבר כסיל וזקן ותחמן עוד לא נברא.
אנחנו צריכים להראות לאותו כסיל שאנחנו פי כמה יותר 'תחמנים' ממנו, וזה על ידי התעוררות השמחה.

‎בטח אתם שואלים: איך מביאים את השמחה?
אז קודם כל עוצרים לכמה דקות במרוץ החיים ומרביצים חיוך של ילד קטן שלא יודע מעצמו כלום, אפילו בלי סיבה.

כמו שאבא נותן לבניו מתנות בלי שום סיבה, כך אנו כלפי אבינו שבשמיים שברא ומהווה אותנו בכל רגע ובכל שניה. האם זו אינה מתנה נפלאה?!
כמה מתנות הקב"ה נותן לנו?… צריך להודות על כל פרט ועל כל שניה בחיינו שאנחנו יכולים לנשום בכוחות עצמנו ושאנו יכולים לראות בעיניים. כל השאר – זה בונוס.

פשוט לומר:
אבא!
תודה על שהבאת אותי לעולם כיהודי!
תודה שבראת אותי כמו שאני!
תודה ששמת בי ראש, עיניים, אוזניים, אף, פה, ידיים, רגליים, וכל האיברים הפנימיים…
מתי שסומכים על הבורא יתברך ומוכיחים לו על ידי שמחה שאנחנו מאושרים, אזי אנו מודים להקב"ה על כל פרט ופרט בחיינו.

אשמח לקבל תגובות והערות וכל שליבכם חפץ לשואלי
שלכם: דניאל מזרחי