לפני פחות מחודש הודיעה ממשלת סין כי יותר לאזרחי המדינה להביא לעולם שני ילדים והתקשורת העולמית געשה. סינים רבים ברכו על ההחלטה אך הבהירו כי קשה מאוד לגדל שני ילדים. עלות גידולו של ילד אחד היא עול כבד מדי על הכתפיים הסיניות.

לא מזמן הקשבתי לשיחת שיווק של טלפנית במוקד מכירות של אחת מחברות הביטוח בישראל. הטלפנית ניסתה לשכנע אב לילדים שיגדיל את ביטוח החיים שלו, שכן "לגדל ילד עולה מיליון שקלים לשנה"…

ברור שהמספר רחוק מאוד מהמציאות, אך חֲבֵרָה שאינה שומרת תורה ומצוות לע"ע שעשתה חשבון, טענה באוזניי שעלות גידולו של ילד עד גיל 18 (ללא חתונה!) מגיעה לכדי מיליון שקל. נכון או לא, קשה לי לדעת. מעולם לא עשיתי חשבון מסוג זה.

בשכנוע עצמי עמוק, היא הוסיפה וטענה כי מאחר שאין לה את הסכום האמור, אין ביכולתה להביא ילדים לעולם. "בדיוק כמו שאני לא יכולה לקנות דירה, אני לא יכולה ללדת ילדים", אמרה לי ברצינות תהומית.

בפרשיות השבוע האחרונות אנו נחשפות לרצונן העז של אמהותינו הקדושות להביא ילדים לעולם, להעמיד דור חדש של "עבריים".

שרה ורבקה, כל אחת בדרכה. ורחל, אוי רחל. כל עולמה סובב סביב הילדים. היא רוצה ילדים, אוי כמה שהיא רוצה אותם: "ואם אין, מתה אנוכי". אין לה חיים בלעדיהם. והיא מוכנה להקריב את עצמה עבורם. מה שבאמת קורה בסופו של דבר, בלידת בנימין.

***

ביארצייט הראשון של דודתי היקרה, שנפטרה לאחר מחלה קשה בדמי ימיה. סיפרו ילדיה על החינוך הבלתי מתפשר שהעניקה להם. חינוך בגללו זכתה שתהיה מיטתה שלמה, כמיטתו של יעקב אבינו עליו השלום.

אברהם, מידת החסד, לא זכה לכך. ישמעאל קלקל את השורה. יצחק, מידת הגבורה, גם הוא לא זכה לכך. עשיו הרס את התקווה. יעקב, מידת התפארת, הרחמים, שזה שמיטתו תהיה שלמה וכל בניו הלכו בדרכו.

רציתי לגלות את סוד הצלחתו של יעקב, אך התברר לי כי דודתי, רבקה, כבר גילתה זאת לפניי. וכך סיפרה ביתה בת דודתי חני על אמה:

"לא אספר לכם על אימי. משום שכל מה שאגיד על החינוך שהעניקה לנו, על החסד שעשתה עם אחרים ועם בני משפחתה ועל עוצמותיה, רק יקטינו ויגמדו את גדולתה. אני בוחרת לספר לכם על הפעולות שעשינו בשנה האחרונה לעילוי נשמתה".

וכך שמענו סדרה ארוכה של מעשים שנעשו במהלך השנה האחרונה. כמו למשל שיעור קבוע שנערך מידי יום שני בביתה של דודתי המנוחה. בשיעור משתתפות חברותיה לחוג הריקוד, שעדיין אינן שומרות תורה ומצוות.

"הן מגיעות מידי שבוע כמו שעון שוויצרי. נהנות מארוחה משובחת, מבית מבהיק בניקיונו, וממרצה מהשורה הראשונה שבאה תמיד בהתנדבות מלאה. באחת השבועות דיברה המרצה על הזכות הגדולה שיש לנשים בהדלקת נרות שבת. כבר בסיומו של אותו שיעור, מיהרה אחת הנשים להודיע כי תחל להדליק נרות מידי ערב שבת.

"ביום שישי של אותו שבוע", ממשיכה חני את סיפורה, "בעלי שאל אותי מה קורה עם אותה אישה שקיבלה על עצמה להדליק נרות. 'את יודעת אם יש לה פמוטים ונרות', שאל. החלטנו למרות היום הקצר, לקפוץ למושב בו היא מתגוררת ולהביא איתנו פמוטות ונרות להדלקה.

"הבעיה הייתה שלא ידענו היכן היא גרה. בהשגחה פרטית פגשנו בשער אחד המושבים במועצה האזורית באר טוביה, אדם מבוגר שידע בדיוק על מי אנו מדברים וכיוון אותנו ישירות לביתה. היא פתחה את הדלת ועמדה נדהמת. 'חני! מה את עושה פה?!', שאלה אותי כשהיא בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש ופוכרת את אצבעותיה.

"'אני יודעת שאתם ממהרים אבל את חייבת לשמוע את הסיפור הזה'. היא הושיבה אותי על כיסא וסיפרה את הסיפור מתחילתו. 'לפני זמן קצר חזרנו מבית הרפואה אחרי לילה ללא שינה. אתמול בלילה קיבלנו הודעה שהבת שלנו הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה. מיהרנו לבית הרפואה ולמרות התמונות מזירת התאונה שהעידו על נזק טוטלי לרכב, הבת שלנו יצאה עם שריטות בלבד והחבלות נראות קלות יחסית. אמרתי למשפחה שלי: הנה. רק קיבלתי על עצמי להדליק נרות וקיבלתי את הבת שלי בחזרה'. כמובן שהנרות והפמוטים הגיעו בדיוק בזמן עבורה".

***

ושוב נחזור ליעקב אבינו שעניינו הוא תפארת. המידה המשלבת את החסד והגבורה. מיטתו הייתה שלימה שכן ידע לשלב בין קו החסד לקו הגבורה. משכך היה גם בחיר האבות.

מדרכו עלינו ללמוד כיצד עלינו לחנך את ילדינו. חינוך שכולו חסד עלול להיות הרסני, שכן אין בו גבולות. עובדה שאברהם לא רווה נחת מבנו ישמעאל. חינוך שכולו גבורה עלול להיות הרסני שכן הוא מחמיר ומקפיד. למותר לציין את הנחת שרוו יצחק ורבקה מבנם האדמוני…

בשני המקרים פירשו הילדים לא נכון את התנהגות ההורים. ישמעאל פירש את החסד כאפשרות לעשות ככל העולה על רוחו והוא אכן הפך לפרא אדם. עשיו פירש את הגבורה כחומרות לא הגיוניות וניסה לגנוב את דעת אביו בשאלות אודות מעשר מלח…

הדרך הנכונה והישרה היא לחנך במידתו של יעקב, במידת התפארת הכוללת את שני הקווים. זה בדיוק מה שדודה רבקה עשתה ולכן זכתה לבנים שלוחים ולבת שממשיכה את מורשתה. יעקב אבינו ידע להוכיח מצד אחד ולתת אהבה מצד שני וכל זה מתוך השקעה רבה בעיצוב אופיים של ילדיו, כפי שאפשר ללמוד מהפסוקים החל מהפרשה הזאת עד סופו של חומש בראשית.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לאתר של מירי:

לתגובות: [email protected]