בעיני העולם עם-ישראל מזוהה בד"כ עם ספרים, ואולי בשל כך העם הזה לא ממש מסתדר עם מספרים. יכול מאד להיות שבגלל כל הסבל שהעולם גרם ליהודי שהפך בחסדי שמיים לישראלי לאורך השנים- הוא מעדיף לכתוב על העולם ביקורת הורסת מאשר לחלק לו ציונים טובים.

אבל אם רק נפסיק לזמן קצר, להשוות את עצמנו כל הזמן לעולם מבחינת הישגים, ולהצטייד בעוד קצת רגשי נחיתות מהשוק הפולני שגורמים לנו לחשוב שאנחנו עוד לא שם… זה עדיין לא זה… זה ליד… ואם נתאמץ עוד קצת נהיה במקום אחד עם קטמנדו מבחינת היערכות לאסונות- נגלה שבתוך עמנו פנימה קשה לאנשים שחושבים שהם קובעים מה יהיה להתמודד עם דברים פשוטים למדי כמו תקציבים, הקצאות, מכסות, נהלים, כוח אדם, דרישות, ומשמעת קואליציונית.

נראה שאחת הבעיות הבולטות של עם ישראל מאז ימי סיחון שלא ממש רצה לשוחח איתנו- זה שלא למדנו ממלך חשבון איך לעשות חשבון פשוט- ולכלכל את צעדנו בתבונה. בדיוק בגלל זה אנחנו מוצאים את עצמנו מדי כמה שנים מתמודדים עם הנהגה תועה ומחפשת דרך שאחרי כמעט כל פניה צריך לחשב מסלול מחדש (ולאו-דווקא בגלל הנהג, לפעמים בגלל שלא תמיד יש אנשים טובים באמצע הדרך שרק רוצים לעזור ובמקום זה מעדיפים לנעוץ סכין בגלגלים), עם תקציב שלא משנה איך הופכים אותו- הוא לא מספיק למה שאנחנו צריכים(ולמרבה ההפתעה-משנה לשנה אנחנו צריכים יותר) ועם הררי ביקורת שלילית שגובהם הווירטואלי עולה על מגדלי עזריאלי ומטיל צל על דרך השלום.

חשבון נפש (צילום: אריאל שרפר)

יכול להיות שאנחנו פשוט מפספסים משהו חשוב שנמצא מתחת לאפנו- ובכל זאת אנחנו לא מצליחים לראות אותו? האם יתכן שכל מה שצריך המפעל האדיר שנקרא המדינה היהודית זה רואה חשבון אמין ללא עבר שלילי- שיניח את האצבע על הבעיות הבוערות ויכבה אותן בנשיפה אחת עזה בלי להזדקק לכמה עשרות צוותי-כיבוי או לסופרטאנקר?

אז איזה מזל שבכל פעם שבו התקציב לא מאושר, השרים לא מרוצים ממשרדיהם, המינויים הציבוריים לא מאושרים בגלל שלמועמדים לתפקיד היה למרבה האימה דעה וחיים גם לפני כן והם העזו להגיד ולעשות מה שהם חושבים בלי לחשוש מזה שבעתיד זה יקשה עליהם לקבל משרה שהיא יותר בכירה ממוקדן ב-144, והמדינה הקטנה ומוקפת האויבים שלנו עומדת בפני סכנה קיומית בשל ארגון מסתורי חובב קולנוע ושונא ראשים שמסתבר שהוא אפילו יודע לאיים בעברית- אפשר לחזור אל המקורות ולמצוא שלאברהם אבינו לא היו את הבעיות האלה.

כשאברהם בא לעשות עסקים עם בני חת (שאולי היו צדיקים נסתרים אבל שמם תמיד מזכיר דווקא את ההפך), הוא לא ממצמץ, לא מתנצל, לא נותן לאף אחד את התחושה שהוא הבעל-בית ובסופו של דבר- גם לא מזדעזע מהמחיר המופקע שעפרון הלא ממש מחודד מניח לו על השולחן ואומר בעצם: קח או ברח. ואבינו אברהם העברי לא עושה חשבון עם החשבון המנופח שהוגש לו- ובלי לשקול פעמיים משלם וקונה מערה במחיר דירה ברמת-גן אבל בהחלט אפשר לראות בה השקעה לטווח ארוך.

כשנבין את משמעות היותנו צאצאיו של אותו גר ותושב- אולי ב"ה גם אנחנו נתחיל לחיות בלי חשבון.