בצלאל קאהן, מנהל התוכניות והחדשות של "קול חי", בפרק נוסף ממסעו העיתונאי ביבשת ארה"ב. והפעם: על התרסקותן הנראית לעין של הזרמים הכפרניים, הרפורמים והקונסרבטיבים; פעם בעלי השפעה כללית וכלכלית, היום נאבקים על הלגיטימציה הציבורית ועל מעט הכבוד שעוד נותר. והיכן הם בתי המדרש שנפתחו בתוך טמפל של רפורמים ושל קונסרבטיבים? פרק שני בסדרה.

בכותבי את סדרת המאמרים על יהודי ארה"ב, התלבטתי במה לפתוח: בעולם הישיבות הפורח ביבשת הגדולה, או אולי ביחסים שבין הקהילות השונות ובינם לבין הזרמים הכפרניים שגרמו לאבדון של יהודים רבים בהתבוללות הנוראה שפוקדת את העם היהודי בעשורים האחרונים. לאחר התלבטות, המאמר על עולם התורה יגיע בהמשך.

לניו-יורק הגעתי עם קבוצת עיתונאים. ביניהם חרדים, חילונים ומה שביניהם, הדתיים-לאומיים. ארגון "גשר" שיזם את המסע הזה, מילא את הלו"ז שלנו בניו-יורק. היה צפוף. בקושי זמן ל-Shoping או לטיול כזה או אחר. המטרה: להכיר את כלי התקשורת הגדולים בניו-יורק, הן היהודיים והן הכלליים, להיפגש עם ראשי קהילות, להכיר אנשים ובעיקר מנהיגים. בעיני, המנהיגים היהודיים בארה"ב, כמו בכל מקום בעולם, הם מנהיגי עולם התורה, וכאלה יש בארה"ב בהיכלי התורה. אבל כשמדברים על מנהיגי קהילות או מנהיגים מקומיים, צריך להתחשב ב"מנהג המקום" ולתת את היחס של כבוד לכולם, עד לרגע בו מדובר בעיקרון חשוב, מממנו לא זזים.

לפרק הראשון – גם באמריקה, קול חי תמיד אתי

עוד בטרם צאת המסע לניו-יורק, הודעתי ליוזמיו: מפגשים עם רפורמים וקונסרבטיבים לא באים בחשבון מבחינתי. אינני אדם פרטי. כעיתונאי חרדי אני מייצג דרך. לא אוכל לעשות דבר שנאסר על ידי גדולי ישראל. ואכן, באחד המפגשים הללו, קבוצת העיתונאים החרדית החרימה את המפגש, צעד שגרר ביקורת פנימית מעמיתיי העיתונאים (הלא-חרדים).

היה זה מאד לא קל להסביר למי שאינו מבין את סכנת ההתבוללות שחוללו התנועות הכפרניות, מדוע לא נפגשים עמם ולא יושבים עמם כשמדובר באירוע רשמי שנועד להכיר בהם כגוף רשמי או מייצג. מה גם שנציגי התנועות הללו משוועים לפיסת הכרה; הם יעוטו כמוצא שלל רב על כל מפגש עם יהודים אורתודוכסים, בטח כשמדובר ביהודים דתיים וחרדים, כדי שיוכלו לסמן לאחר מכן "וי" ולספר לעולם כולו: הנה, החרדים יושבים איתנו, שומעים אותנו, מדברים איתנו, מכירים בנו, היהדות מכירה בנו.

המפגש האורתודוכסי, הרפורמי והקונסרבטיבי, שאני וחבריי העיתונאים החרדים בחרנו להחרים

לא, אמרתי לחבריי, אני מצטער מאד; אני לא יהיה זה שישבור את העיקרון הזה שנקבע על-ידי גדולי ישראל זצוק"ל וייבדלו לחיים ארוכים. מאוחר יותר, כשקראתי את דיווחו של העיתונאי קובי נחשוני ב-Ynet על הדו-שיח שהיה במפגש האורודוכסי-קונסרבטיבי-רפורמי, בתוך בית כנסת יהודי, הבנתי עוד יותר מדוע היה אסור לי כאדם חרדי, להיכנס לאירוע הזה.

הרב נח היין, רב בית הכנסת "בית שלום" בלורנס שבלונג-איילנד, הביע סוג של תמיכה בשני עמיתיו, הרפורמי והקונסרבטיבי, ואמר כי הרבנים בישראל לא מבינים את גודל העלבון שיש לזרמים הלא-אורתודוכסים בגלל נושאי דת ומדינה, וזה רק הולך ומידרדר. אחרי שהרבנות התנכרה לרפורמים והקונסרבטיבים, היא מאבדת עכשיו גם את האורתודוכסיה המודרנית". דבריו התקבלו בהנהון של הסכמה מצידו של הרבאיי הקונסרבטיבי.

ואם לא די בכך, סיפר הרבאיי הרפורמי כי קהילתו הקודמת היתה שכנה לזו של הרב ריסקין (רבה של אפרת, שעמד במרכזה של אי הארכת כהונתו במועצת הרה"ר – ב.ק), והם אימצו 'שיטה של קירוב' זה כלפי זה". הרבאיי איים כי הרפורמים והקונסרבטיבים עלולים להפסיק להילחם למען ישראל בזירה המדינית והביטחונית בגלל ש"דוחקים את מי שלא מסכים עם הקו האורתודוכסי השולט".

כשקראתי את הדיווח על הדברים שנאמרו בתוך בית הכנסת, שמחתי, כאמור, שלא השתתפתי באירוע עם חבריי החרדים. בהמשך, כשהיה צורך להסביר לאלה שכן השתתפו מדוע נעדרנו, התברר שלא יעזרו ההסברים והשכנועים כי מדובר בתנועות שגרמו להתבוללות הגדולה ביותר בעם היהודי בעשורים האחרונים וכי הם ביקשו – ועודם מבקשים – לעקור את הכל. סיפרתי להם על זעקתו של הרב מרדכי נויגרשל ב"קול חי" לפני כמה שנים, שאמר כי "זו לא דת חדשה, זו מוטציה חדשה שמנסה להיווצר ללא דת, ללא יהדות, ללא כל קשר לעם היהודי המקורי". אבל כל זה קשה להסברה מול עמיתים למקצוע, כשהטיעונים היחידים שלהם זה "אהבת ישראל", "חילול השם" וכדו', וחבל.

הצלה פלטבוש. אצל הרפורמים אין דברים כאלה

אין זה המקום להרחיב אודות הוויכוח שנמשך זמן רב, אבל כן אציין שבהגיעי לארה"ב הבנתי משיחות עם כמה גורמים מקומיים, שהרפורמים והקונסרבטיבים משוועים להכרה מהיהדות האורתודוכסית והחרדית (בדיוק כמו בישראל, רק שכאן הם מיעוט מבוטל עם כוח בלתי-מוגבל במערכת המשפט). עובדת-יסוד זו מוכרת וידועה לכל. לא לחינם הם נאבקים בישראל להכרה בהם וב"גיורי הסרק" שלהם. בישראל הם כל-כך קטנים ולא משמעותיים במספרם, אולם בארה"ב הם היו הגופים הגדולים והחזקים ביותר במה שמוגדר "יהדות ארה"ב". וכשמדברים על הכסף היהודי בארה"ב שזורם למדינה ולמוסדותיה, הוא מגיע בעיקר מגופים אלה.

אסור גם לשכוח, שגורמים רשמיים בתנועות הללו מהווים חלק מהנהלות הפדרציות היהודיות השונות והקהילות. המושג של "קהילה" בארה"ב הוא דבר חזק. אם אתה לא חבר בקהילה – אתה לא שווה. וכחלק מהמאבק התודעתי בין הקהלים השונים, כל אחד מנסה להראות את גודלו ורוב עושרו התרבותי, מול הקהילה האחרת.

הבעיה הגדולה כיום היא, שאם אדם לא חבר בקהילה – הוא מאבד את הכל ויוצא החוצה לגמרי, ובמקרה של צעירים יהודים שאינם יודעים כלום מיהדות, או במקרה של צעירים הנמנים על הקהילות הלא אורתודוכסיות, הם נאבדים לעמם ולמולדתם לחלוטין, בהתבוללות ההרסנית שאוכלת כל חלקה טובה.

שיתוף פעולה תמוה

הוכחה לכך ניתן היה לראות בריוורדייל, עיר מעניינת וציורית ברובע ברונקס בניו-יורק רבתי. יש שם שלל בתי כנסת יהודיים, ישיבת "טלז" המעטירה, עם כ-250 תלמידיה (ויישר כח לראש הישיבה הגאון רבי אברהם אוסבאנד שליט"א, על קבלת הפנים לה זכיתי בתפילת שחרית של שבת-קודש פרשת קרח בהיכל הישיבה), ויש שם גם טמפל של הרפורמים וטמפל של הקונסרבטיבים. לא הלכתי לשם, כמובן, אבל סיפרו לי שהמקום ריק בשבת בבוקר. רק בערב הגיעו מתי מעט ברכבם, כ"מנהג המקום" וכנוהגם, תרתי משמע, של בעלי הרכב הרחוקים מהשבת היהודית; בכל יתר השעות והימים, המרכזים האלה שוממים.

הרב דוד מרקוביץ מספר לעיתונאים הישראלים במנהטן על הפעילות המשותפת עם הקונסרבטיבים

יומיים קודם לכן נפגשנו במלון במנהטן עם הרב דוד ברקוביץ. הוא מנהל את אחד הפרויקטים המצליחים של "אש התורה" בארה"ב: פעילות יהודית בקרב סטודנטים בקמפוסים, כדי לעורר בהם את הזיק היהודי, את הקשר היהודי, כדי למנוע התבוללות. אך נדהמתי, ויותר מכך אפילו הזדעזעתי לשמוע ממנו בראיון שקיימתי איתו לאחר הרצאה שמסר (והדברים שודרו ופורסמו בתוכנית "מדברים אקטואליה" ובאתר "קול חי"), כי הוא עושה את הפעילות החשובה הזו בקמפוסים, יחד עם הרפורמים והקונסרבטיבים.

יתכן מאד והסיסמא שטבע מנהיגה ומייסדה של "אש התורה", הגאון רבי נח ויינברג זצ"ל, כי "אנחנו חיים בשואה רוחנית ולא יתכן שלא נהפוך עולמות וכל אבן וכל סיכוי לתפוס ולהציל עוד יהודי. יש להגיע לכל יהודי", היא זו שאמורה להנחות את פעילי התנועה החשובה הזו העושה גדולות ונצורות בקרב הצעירים היהודיים הרחוקים מכל זיק יהודי. אך מאידך, לשבת ולשמוע את הרב ברקוביץ המספר בהתלהבות, כשלצדו פעילה קונסרבטיבית, על הפעילות המשותפת, עוררה אצלי תמיהה רבתי.

הרב דוד מרקוביץ בראיון לקול חי

בשיחה אתו סיפר ברקוביץ על הפעילות שלו, ואף נקב בשמו של הרב הרשל שכטר, ראש "ישיבה יוניברסיטי", כמי שעומד מאחורי הפעילות הזו, המשותפת לתנועות הכפרניות. כששאלתי אותו מי הם גדולי התורה של יהדות ארה"ב המאפשרים את הפעילות הזו, או אולי מי מחברי מועצת גדולי התורה תומך בפעילות הזו – נעניתי בתשובה המוזרה למדי: "יש רבנים שמסרבים להזדהות כמי שתומכים בפעילות".

בעקבות השיחה עם ברקוביץ, פניתי למנהלו בישראל, הרב יהודה ויינברג, שהסביר כי ירועננו ההנחיות לפועלים בתחום קירוב היהודים. יחד עם זאת, פניתי לבתיהם של כמה מגדולי ישראל בארה"ב, בשאלה האם הם מודעים לפעילות הזו והאם היא נעשית באישורם. מטעמו של הגאון הגדול רבי אהרן שכטר שליט"א, חבר מועצת גדולי התורה באמריקה, נמסר לי כי הוא מעולם לא איפשר לגורמים אורתודוכסים לפעול בשיתוף פעולה עם הרפורמים והקונסרבטיבים. תשובה דומה, ורשמית, קיבלתי מדובר אגודת ישראל באמריקה, הרב אבי שפרן.

דובר אגודת ישראל, הרב אבי שפרן, בראיון לקול חי

"יכול להיות שיהיו מקרים, למשל, שקבוצות דתיות ישתפו פעולה למטרה משותפת עם קבוצות יהודיות שאינן אורתודוכסיות. אבל בעניינים דתיים יש רתיעה עצומה", אומר לי אבי שפרן בראיון בשפה האנגלית. כשביקשתי ממנו לעבור לשפה העברית, התנצל ואמר כי הוא מעוניין לומר דברים עם דיוק ואחריות, ולכן המשיך באנגלית: "זה לא עניין של גוון, זה הבדל ממשי, שמחייב אותנו לשמור על הפרדה מסויימת מהקהילות הלא דתיות. כיהודים באופן פרטי – אנחנו אוהבים את כולם. הם יהודים. אבל זה הולך ונפוץ יותר שלא-יהודים קוראים לעצמם יהודים באמריקה כתוצאה מנישואים בין דתות וגיור שלא כהלכה. זה מצב מסובך. אנחנו מקווים שכל היהודים יחזרו למורשת שלהם ולמורשת המשותפת שלנו.

ואז אני שואל אותו: אגודת ישראל משתפת פעולה עם הרפורמים והקונסרבטיבים? "בדרך כלל לא. אני לא מעלה על דעתי כזו אפשרות. תיאורטית, אם יש עניין פוליטי דחוף סביר להניח שבין המשתתפים יהיו גם לא יהודים, אולי הם יהיו חלק מזה, אבל אני לא זוכר כזה דבר", דברי הרב אבי שפרן.

איש חסידות סאטמר, הרב דוד ניידרמן, בשיחה עם "קול חי"

ביום ראשון, כשאפגש יחד עם חבריי לקבוצה הישראלית, באחד ממשרדי ארגוני החסד של סאטמאר בויליאמסבורג, יאמר לי דברים דומים הרה"ח ר' דוד ניידרמן, מטובי המסבירים של סאטמר. בשיחה עמי הבהיר ניידרמן – שהינו בעל השפעה גדול מאד בחוגי הממשל ובארגונים היהודיים – כי הרפורמים והקונסרבטיבים כיום אינם "אישיו" ביבשת. אין להם מוסדות ולא בתי ספר, הטמפלים שלהם הולכים ומתרוקנים, למרות השפעתם על הארגונים היהודיים והכסף היהודי, ואין לנו שום עניין לעבוד איתם ביחד. עם זאת, אינני שואל אף אחד המגיע למשרדי, מי הוא ומה הוא. אני עוזר לכל פונה.

העיתונים היהודים נסגרים

הנקודה אותה העלה הרב ניידרמן, חשובה מאד, והבחנתי בה לכל אורך המסע: הטמפלים והמרכזים הקהילתיים של הזרמים הכפרניים בארה"ב, הולכים ומתמעטים. בשבת אחר הצהרים, במהלך "סעודה שלישית", הופעתי עם כמה מחבריי למשלחת העיתונאים, בפני קבוצה חשובה וידידותית מאד, של יהודי ריוורדייל, בביתם של בני הזוג רודמן. ייצגתי שם בגאון את העמדה החרדית בכל הנושאים העומדים על הפרק: היכלי התורה, לומדי התורה, חוק הגיוס המאיים על לומדי התורה בישראל והצורך בצבא מקצועי כמו בארה"ב; הזכרתי ושיבחתי את זכותם של יהודי התפוצות המחזיקים בממונם תורה בעם ישראל ובארץ ישראל.

בנוסף, ציינתי את מה שראיתי ושמעתי: הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הולכים ומתמעטים, ברוך השם, וכי אני שמח על כך. הביקורת שקיבלתי על "שמחה" זו (מי שמח על יהודים שנעלמים?), עוררה אותי לנקודה העצובה: הזרמים הכפרניים הולכים ומתמעטים בגלל ההתבוללות המחריפה (כחמישים אחוז מהצעירים היהודים בארה"ב נישאים בנישואי תערובת). אין לשמוח לנוכח המצב העגום הזה. התנצלתי והבהרתי שמדובר בשמחה על השפעתם ההולכת ופוחתת של הארגונים האלה כארגונים ממוסדים, שהולכים ומתרוקנים מאנשיהם וכי סוף סוף יש סיכוי לירידה באחוזי ההתבוללות.

דניאל גולדמן יו"ר גשר בשיחה עם "קול חי"

מטבע הדברים, כאשר ההשפעה הזו פוחתת, גם ההשפעה של "בעל המאה" על נושאים יהודיים, הולכת ופוחתת. בעבר, הכסף האמריקני שזרם למדינת ישראל, הגיע מארגונים שונים, ובהם גם מהקונסרבטיבים בעיקר, אבל גם מהרפורמים. מי לכם כבנימין נתניהו, שבימים עברו היה נבהל ונעמד דום מול כל ציוץ קונסרבטיבי או רפורמי בשאלת הגיור בישראל וכדומה.

כיום, נתניהו לא מראה סימני שבירה מול הגורמים הללו. ראש הממשלה בטח יודע את מה שיודעים ביהדות ארה"ב: הרפורמים והקונסרבטיבים איבדו מהשפעתם, איבדו מכוחם, הם הולכים ומתמעטים.

אפשר להביא הוכחות לא מעטות למצבן של התנועות הכפרניות בארה"ב. אחת מהן היא מצבה של העיתונות היהודית בריכוזים היהודיים. בעוד העיתונות החרדית בערים המרכזיות פורחת, הן זו הישראלית המגיעה לארה"ב והן המקומית (בעיקר ביידיש), דווקא העיתונות היהודית הלא-חרדית, הולכת ומתמעטת.

עו"ד דויד באטלר בשיחה עם "קול חי"

עו"ד דויד באטלר הוא פעיל בארגוני צדקה בארה"ב. הוא עורך-דין בכיר בוושינגטון ומשמש כיו"ר המועצה לענייני מדיניות וממשל של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה ולשעבר נשיא הפדרציה היהודית של וושינגטון. באטלר נפגש איתנו במלון במנהטן, ובדבריו הציג את מצוקת התקשורת היהודית, הנתקלת בקשיים כלכליים. משום כך, הוא וגוף התקשורת שלו רוכשים עוד ועוד עיתונים יהודים שכמעט נסגרים. פחות אנשים קוראים את העיתונים היהודיים, שמומנו על ידי הפדרציות, וכשיש פחות קוראים, יש פחות מוטיבציה ותקציב להוציא לאור את העיתונים.

הפרשנות שלי לדברים: מצד אחד אתרי החדשות באינטרנט אוכלים כל חלקה טובה מהתקשורת הכתובה בעולם כולו (למעט, כידוע, המגזר החרדי), ומצד שני, כשהקהילות השונות בארה"ב, ובהם אלה שמוגדרים אורתודוכסים (לא חרדים ודתיים) וגם רפורמים וקונסרבטיבים, הולכים ומתמעטים, אז גם אין קוראים לעיתונים. לא פלא שהעיתונים נסגרים בקצב, אחד אחרי השני.

הטמפל מתרוקן, ההתבוללות תיעצר?

את ההוכחה הטובה ביותר להתמעטות הזרמים הכפרניים, קיבלתי בלייקווד, לשם הגעתי במטרה לבקר במבצר התורה הגדול ביותר בארה"ב, לצד ביקור קרובי משפחה בעיר. בפרק על עולם התורה ביבשת אכתוב בהרחבה על הביקור בלייקווד, אך נקודה אחת צדה את עיני. במהלך סיור מקיף וממושך (שהסתיים בשיחה קצרה ומרגשת במעונו של הגאון הגדול רבי מלכיאל קוטלר שליט"א, מקברניטי היהדות החרדית בארה"ב) עם מנהל ישיבת "בית מדרש גבוה דלייקווד", הרב שרגא קוטלר, הוא הוביל אותי לתשעת בתי המדרש המלאים בכ-7,000 לומדי תורה, אברכים ובחורים.

הטמפל הקונסרבטיבי בלייקווד שהפך לבית מדרש

הטמפל הקונסרבטיבי בלייקווד שהפך לבית מדרש. כותב השורות יחד עם מנהל הישיבה, הרב שרגא קוטלר

הטמפל הרפורמי בלייקווד שהפך לבית מדרש

במהלך הסיור הוא מצביע לי על אחד הבניינים אליו נכנסנו, בו לומדים מאות בני אדם. היה זה בעבר הטמפל של הקונסרבטיבים בלייקווד, אומר לי הרב קוטלר. והיום, הוא מוסיף, המקום שינה את ייעודו והוא אחד מתשעת חלקי מבצר התורה המקומי. אחרי סיור בתוך בית המדרש וחדרי השיעורים, הגענו לבניין סמוך. גם זה ביצע מהפך דרמטי: מטמפל רפורמי הוא הפך לבית מדרש ללומדי תורה.

לאן הם נעלמו, בני ה"קהילות" הללו? פשוט התאדו. לא היה להם שום דבר, ובמקום להחזיק בניין ריק בתוך אזור חרדי מובהק, הם העדיפו למכור את המבנים לישיבה, שתלמידיה שוקדים על תלמודם בכל שעות היממה.

לסיכום, עצוב לשמוע על יהודים שהתבוללו, שאבדו לעם היהודי, שטבעו בתוך סביבה גויית. קול דמי אחינו ואחיותינו שנכחדו מיהדותם, ייתבע ביום מן הימים. מאידך, קשה לכתוב שאני שמח לשמוע על תחילת הסוף של התנועות הכפרניות שהרסו, בכל מובן אפשרי, את יהדות ארה"ב, וכיום, ב"ה, מאבדים מכוחם ומהשפעתם, מאחר ויהודים רבים אבדו לנו בדרך. אבל אין ספק, שאם יש מישהו שאשם בהתמעטות היהודים בארה"ב כתוצאה מההתבוללות ובהתבוללות עצמה, הם רק הרפורמים והקונסרבטיבים. קשה לי להאמין שמישהו יצליח להוכיח אחרת.

הפרק הבא – בימים הקרובים