השבת אנו קוראים שתי פרשות 'תזריע' ו'מצורע'. פרשת תזריע נפתחת בדיני יולדת וברית-מילה, ובהמשך היא עוסקת בדיני נגעי צרעת. צרעת היא מחלה שבאה לידי ביטוי בנגעים שאדם לוקה בהם- בגופו בבגדיו וביתו, נגעים שהיו מגיעים כעונש על לשון הרע. פרשת מצורע נפתחת בדרך טהרתו של המצורע ובהמשך מפורטים בפרשה עוד ענייני טומאה ודרכי הטהרה מהם.

על פי ההלכה, מי שמוסמך להכריע האם מדובר ב'צרעת' ובהכרזה על האדם כמצורע, הוא דווקא כהן. יתרה מכך: אם הכהן היחיד שזמין הוא ילד או כזה שלא יודע להבחין, מביאים אדם מומחה כדי שיראה אם מדובר בצרעת, אבל היחיד שיכול להכריז שהאדם מצורע הוא הכהן.

הסיבה שיש צורך דווקא בכהן, קשורה לחומרה של הטומאה, שכחלק מהתהליך לתקנה, על המצורע להימצא בבידוד מחוץ לשטח המגורים של העם.

כדי לקבל הכרעה קשה על נידוי יהודי והוצאתו אל מחוץ למחנה, אין סומכים אפילו על חכם הבקי בכל התורה כולה. דווקא כהן שהוא איש של חסד ונתינה בטבעו- צאצא של אהרן הכהן שמכונה "אוהב שלום ורדפהו", דווקא עליו סומכים שהחלטה על נידוי תגיע רק אם כלו כל הקיצים.

הדבר מלמד אותנו כהורים, מחנכים, וגם כחברים- עד כמה עלינו להיזהר מדיבורים או מעשים שעלולים לפגוע בזולת או להרחיק אותו. גם כשנאלצים להעמיד במקום, עלינו לדאוג שזה יגיע מאהבה ויורגש כך.

(מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש זי"ע)