שאלי שרופה באש לשלום אבלייך.. כך מקונן המהר"ם מרוטנבורג על שריפת התלמוד בפריז. קינה שהפכה להיות חלק מהקינות הנאמרות בתשעה באב על חורבן הבית.

אכן, חורבן הבית. יעקב בן החמש, שרה בת השש, משה בן השמונה, יהושע בן העשר, רבקה בת האחת עשרה, דוד בן השתיים עשרה, אליאנה בת החמש עשרה, שבעת הילדים לבית משפחת ששון שנספו השבת למוות בברוקלין שבניו יורק.

שבעה ילדים, שבעה ספרי תורה שעלו על המוקד. ואני אוחזת את תמונתם בידי.. מסתכלת על הפנים המתוקות והטהורות, על היופי והחן ומסרבת להאמין שהילדים האלה עלו בסערה השמימה.

היהדות החרדית והעולם היהודי בארץ ובחול כולם אבלים, מזועזעים מהשריפה אשר שרף ה'.

ובין לבין את שומעת שיח מאנשים שמתיימרים כביכול להבין. זה קרה בגלל ש.. ובגלל כך…מי אנחנו שנעשה חשבונות שמים. אבל אין ספק שאסון בסדר גודל כזה מטלטל. אסון כזה מחייב אותנו.

אבל אשמים אנחנו – אומרים האחים בפרשת מקץ. על אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו.. ועל כן באה אלינו הצרה הזאת..

אי אפשר שלא לחשוב על התקופה האחרונה, על המחלוקות שקורעות את המגזר שלנו מבפנים.

בהלוויתו של הרב טברסקי הי"ד שנרצח עטור טלית באמצע תפילת שחרית בבית הכנסת קהילת בני תורה בשכונת הר נוף בירושלים, פנתה אלמנתו בקריאה מרגשת ואמרה: "זה כבר שנה שאש המחלוקת בוערת בציבור שלנו. המחלוקת נהייתה נוראה יותר. מי ששומע ל'גדול' אחר משלי, מי שמשתייך למחנה אחר ממני – אז מצווה להתאכזר אליו? מצווה להשפיל ולבזות אותו? להציק לאדם באכזריות נוראה?". זעקה הרבנית טברסקי "בבתי כנסת ובתי מדרש, השפילו מי שחושב אחרת ממני. לכן פגעה בנו מידת הדין… על זה הקדוש ברוך-הוא מביא עונש באכזריות. מידה כנגד מידה".

האלמנה ביקשה מהנשים הנמצאות בכינוס להתחזק בנושא זה:

"אני מתחננת אליכן מלב בוכה ושבור, מעמקי נפשי: נקבל על עצמנו לחיות באהבה ואחווה עם כל יהודי החרד לדבר השם… אולי הקורבנות לא יהיו לחינם, ואם אנחנו ננהג באהבה זו לזו הקדוש ברוך-הוא ישיב לנו באהבה".

והנה פורצת אש, אש המכלה ושורפת באכזריות ושבעה קורבנות תמימים עולים בסערה השמימה.

האם נוכל לומר בבטחה ידינו לא שפכו את הדם הזה?????

עומדים אנו פחות משבועיים לפני חג הפסח. לפני שריפת חמץ… ואנו נדרשים להרבה חשבון נפש. אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיות בניקיון, רודפים אחרי כל גרגר אבק, מתנפלים על כל פרור חמץ, מלבינים באקונומיקה, משתמשים בחומרים חריפים כדי להסיר  כתמים עקשניים, .. בואו ננסה להשקיע ולו מעט מהמאמץ לנקות מאיתנו את אש המחלוקת.

נכון שלפעמים נדמה שזה "גדול" עלינו. ומי אני ומה בכלל יש באפשרותי לעשות.

אבל, אני באמת חושבת שהקב"ה לא מבקש מכל אחת ואחד מאיתנו לשנות את העולם, אלא צעד קטן. רק היום לא לדבר לשון הרע, רק היום לא להקשיב לרכילות, רק היום לא ללבות את אש המחלוקת, רק היום אנחנו נהיה יותר קשובים למי שזקוק לנו, למי שצריך עזרה, למי שצריך לטיפה או מילה טובה, או יד מנחמת..

שהמקום ינחם את המשפחה האבלה, ובואו נתפלל לרפואה שלמה לאביגיל בת ציפורה וציפורה בת אביגיל האם והבת שזקוקות לרחמי שמים. לרפואת הגוף והנפש..

ושנשמע רק בשורות טובות..