הייתה לרשותי שבת שלמה במהלכה חשבתי על בקשתם של עורכי אתר רדיו "קול-חי" להביע את דעתי בקשר לקמפיין החרדיות הבוחרות-לא-נבחרות, והגעתי למסקנה כי מוטבת השתיקה בנושא. כנראה שהאווירה הזאת? בימים שבין י"ט כסלו "חג הגאולה" החב"די, לימי האור של חנוכה, נוגעים בנפשי פנימה.

אחרי שבת שבה קראתי ולמדתי עוד מספרים ומשיעורים שונים, הגעתי להחלטה שאני מבקשת טור מלכד ולא מפלג, טור מקרב ולא מרחיק, טור בגובה העיניים ולא מתנשא, למרות שאני סבורה שזה יפגע ברייטינג של הטור הזה. ואין כמו נושא "עסיסי" וכותרת "מפוצצת" בראשו, כדי להביא רייטינג. תשאלו את הבוחרות-לא-נבחרות.

המטרה העיקרית עכשיו היא להביא קירוב ולא ריחוק, אהבה ולא שנאה, איחוד ולא פילוג. "ברכנו אבינו" דווקא כאשר "כולנו כאחד". אין לי ספק שאם היה אפשר לצאת יחד ברשימה משותפת של כל הכוחות החרדים, הברכה הייתה שורה, והיינו משיגים מנדטים רבים; אולי אפילו מגיעים לשליש חברי כנסת.

1. אין ספק כי יש חובה לבחור ברשימה חרדית בבחירות הקרובות כדי לחזק את כוחה של היהדות החרדית נוכח הסערות המשתוללות בחוץ.

2. אם תהיה מפלגה חרדית אחת (מה שלצערי סיכוי קלוש שיקרה) נוכל להגיע ל-25 מנדטים (ש"ס, אגודת ישראל, אמסלם, אמנון יצחק, חב"ד, קיצוני ימני, ונשים חרדיות – כולם יהיו שותפים). ו…לא, אינני חיה באשליות שזה כבר קורה.

3. יכולת השפעה נכונה הנה אקטיבית רק כאשר היא מגיעה מהמקום הנכון והראוי. כוחה של אישה יהודייה להשפיע, הוא מתוך כתלי ביתה, שם היא מנצחת על משפחה חמה ובריאה. זו השפעה לדורות, השפעה של נצח! (לא פחות מאשר להחליט מי ייבחר לכנסת בקדנציה הקרובה).

בשבוע האחרון הגעתי למצב שבו אישה או איש חרדי שפוגש אותי כבר אינו מרגיש בטוח. ליתר ביטחון הוא מברר בזהירות אם אני "מהן" או "מהן"?

השבוע, דנה וועדת הכנסת בנשים חרדיות והזכות לסייע להן ללמוד תורה. פגשתי שם את אחד מחברי הכנסת החרדים. נוכח מה שמתרחש, הוא היה מבוהל מנוכחותה של אישה בפאה, לא פלא שזה הזכיר לו שליליות וכוחניות, מרידה בגדולי ישראל, ויציאה בעזות נגד קודשי ישראל. הנזק כבר נעשה. מ"חכמת נשים בנתה ביתה" הפכנו ללוחמות.

אחרי שיחת הבהרה קצרה, הוא הבטיח להירתם לכל מה שקשור להשוואת הסיוע לנשים שלומדות תורה, הלכה וחסידות כהכנה לחיים יהודיים כשרים. זו המטרה שבאתי לייצג בוועדה. לצערי בחדר הוועדה לא הייתה אף אחת מנשות קמפיין החרדיות, למרות שהייתה שם הזדמנות נדירה של העצמה נשית-חרדית.

בפרשת השבוע שקראנו, פרשת 'וישב' מפרש רש"י על הפסוק "והבור ריק אין בו מים" – "אבל נחשים ועקרבים יש בו"; ללמדך שאין וואקום. אם אין מים – ואין מים אלא תורה – יש נחשים מלאי ארס. אם נשים מתעקשות לעשות דרך חשובה לדעתן וטעמן, אבל ללא ברכה ונטילת עצה מגדולי התורה, הסכנה ליפול לבור, היא קרובה וממשית.

התורה שלנו היא עתיקה מאד והתכונה הכי חזקה שלה שהיא תורת אמת, תורת חיים. למרות שיכול היה לתת בעצמו את התורה, בחר נותן-התורה למסור אותה על ידי משה רבינו דווקא. אם רוצים בכנות לקבל את התורה, יש לגשת אל המשה שבדור, צדיקי הדור, ולשמוע מפיהם דבר ה' ודבר הלכה. אם אין את "משה אמת" גם אין "תורתו אמת", ואז אין "חרדיות".

חלון ראווה, כידוע לכולנו, מלמד אותנו מה יש בתוך החנות. אף אחת לא תכנס לחנות שמציגה בגדים בחלון הראווה שלה כדי לרכוש מוצרי ניקוי. כשאת מבקשת לייצג, יש לך אחריות רבה וכובד השליחות של הקהילה החרדית על כתפיך הצרות.

עדיין אינני בטוחה מה אומרת ההלכה בקשר לכהונת נשים בכנסת ישראל, ואינני יודעת מה יהיה בעתיד לגבי כהונתן של נשים חרדיות כח"כיות, אבל למען ה׳ – או למען השם הטוב של הציבור החרדי – פעלו באהבה ולא מלחמה. הגישה צריכה להיות בטוב, בחסד וברגישות כיאה לאישה בכלל, ולשומרת מצוות בפרט.

מצאתן סלוגן קליט, אבל הוא מתחיל בשלילה "לא נבחרות לא בוחרות". קמפיין שמתחיל במילה לא, מרחיק את לבו של איש (או אישה), חרדי כחילוני, בכל גיל. סיסמאות לוחמניות גורמות נזק עצום לנו, ציבור הנשים החרדיות. תשאלו כל קמפיינר מתחיל.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו – [email protected]