מדינת ישראל מודאגת מאוד מהמסלול שבו מתקדם המשא ומתן בנושא תכנית הגרעין האיראנית. כפי הנראה, השיחות מתקדמות בכיוון הלא נכון בעיקר בנושא הליבה של העשרת האורניום.

למרות שאיראן מיתנה את הטון בעת האחרונה, בפועל לא היו כמעט שינויים מאז שנשיא איראן, "המתון" חסן רוחאני נטל את המושכות מידיו של קודמו האגרסיבי מחמוד אחמדיניג'אד.

הן ממשלתו של אחמדינג'אד והן ממשלתו של רוחאני התעקשו על כך שאיראן תמשיך להחזיק ברוב רובם של 9400 הצנטריפוגות הפעילות ומשמשות כיום להעשרת אורניום, כמו כן ממשלת איראן כמעט השלימה את בנייתו של הכור הגרעיני באראק שעלול לשמש להפקת פלוטוניום בעתיד הקרוב.

איראן אומנם מיתנה את הרטוריקה האנטי מערבית והראתה גמישות מסוימת בנושאים מינוריים אך אל לנו לטעות ולפרש את המחוות הללו כגילוי רצינות מהצד האיראני. אני קורא לנשיא אובמה לעמוד בהתחייבותו שהעדרה של עסקה עם איראן היא טובה יותר מאשר חתימה על עסקה רעה.

ישראל עוד חוששת מכך שהמערכה שארצות הברית מנהלת כנגד דאע"ש תבוא על חשבון ניהול המאבק הקריטי כל כך כנגד תוכנית הגרעין האיראנית.

הלחימה בדאע"ש היא חיונית וישראל תומכת באופן חד משמעי במאמץ העולמי למניעת הקמת ח'ליפות אסלאמית חדשה במזרח התיכון. אך לא פחות חשוב לעצור את התגרענותה של איראן, מדינה אשר הוכיחה מעבר לכל ספק את תמיכתה בהפרת זכויות אדם, בטרור ובהשמדת ישראל. מדינה אשר משקרת ללא בושה במשך עשרים שנה בדבר ניסיונותיה להשגת נשק גרעיני.

מומחים רבים טוענים כי הסכם עם איראן יכלול בהכרח מספר הגבלות על פרויקט הגרעין האיראני, לכן אף אם יושג הסכם רע עם איראן יהיה זה טוב יותר מהשגת הסכם רע. מומחים אלו טועים.

הם טועים משום שאיראן כבר ביצעה התקדמות משמעותית בדרכה לעבר נשק גרעיני. הסכם שיאפשר לאיראן להימצא בעמדת המתנה יהוה הסכם דומה מאוד במהותו להסכם הכושל שנחתם עם צפון קוריאה ב- 2007, הסכם אשר נתן לגיטימציה לאי פגיעה במתקני הגרעין של צפון קוריאה ולמצב בו הצפון קוריאנים מייצרים מספר פצצות גרעיניות בשנים שלאחר חתימת ההסכם. תחת הסנקציות הללו דבר לא יעצור את האייתולות מלהגיע ליעדם.

שנית, עסקה רעה תביא לכך שבתמורה לוויתורים שוליים וחסרי חשיבות ביכולות ההעשרה איראן תזכה להסרת הסנקציות לכלכלתה שמוערכות בשווי של כמאה מיליארד דולרים לשנה ותקבל לגיטימציה בינלאומית להעשרת אורניום, ולמרות עברה העשיר של איראן בהונאה והסתרה של תכניתה הגרעינית תורשה לשמר את היכולת לייצר נשק גרעיני בזמן שהיא תראה לנכון. שלושה מרכיבים יקבעו מה פרק הזמן הדרוש לייצור נשק גרעיני:
כמות ואיכות הצנטריפוגות הפעילות שיישארו בידי איראן, כמות האורניום בשיעור של כ- 3.5% שהאיראנים יורשו להחזיק, וגורלם הסופי של הצנטריפוגות והתשתית שבבנייה. הקהילה הבינלאומית חייבת להבין באופן מלא ושלם את המשמעויות של נושאים מהותיים ובסיסיים אלו.

שלישית, עסקה רעה עם איראן תוביל במישרין להתחלתו של מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון הנתון גם כך לטלטלות עזות. מדינות רבות באזור יתחילו בפיתוח של תכניות העשרה שהקהילה הבינלאומית תתקשה לבלום ושיגבירו בצורה דרסטית את האפשרות כי כלי נשק גרעינים יזלגו לידיהם של ארגוני אסלאם קיצוני.

מצב זה משאיר למעשה לנושאים ולנותנים שני אפשרויות, עסקה רעה או העדרה של עסקה. משום שככל הנראה לא יחול שינוי מפתיע בעמדתה של איראן במשא ומתן נראה כי הסיכוי לחתימת עסקה טובה עד המועד האחרון שחל ב-24 בנובמבר הוא אפסי.

בחירה של מדינות ה- P5+1 באי חתימה על הסכם תביא בסבירות גבוהה להפעלת לחץ נוסף הכולל השתת סנקציות נוספות על איראן, דבר היכול להביא לחתימת הסכם טוב יותר בעתיד הקרוב.

עמידה איתנה על דעתנו תעביר מסר ברור להנהגה בטהרן לפיו הדרך היחידה להימלט מסנקציות משתקות תהיה לבצע פשרות מהותיות בעמדתם במשא ומתן.

אי חתימה על הסכם בשלב זה אין פירושו כישלון, היא יכולה אף להיחשב הצלחה משום שהיא מגלמת בתוכה את היושרה של הקהילה הבינלאומית אשר מעדיפה לדבוק בעקרונותיה ולא להקריב את עתיד ושלום העולם, עולם הנתון לאיום בעקבות הקרב הצודק עם הטרוריסטים של המדינה האסלאמית.

המלחמה שהתחוללה ב- 2003 בעיראק באה על חשבון הבלימה של איום גדול יותר, בלימת תוכנית הגרעין האיראנית, שאז הייתה עדיין בחיתוליה. אל לה לקהילה הבינלאומית לחזור ב- 2014 על אותה הטעות. הרפובליקה האסלאמית של איראן עדיין נותרה האיום הגדול ביותר על שלום העולם. אנו חייבים להבטיח כי איראן לעולם לא תחזיק בנשק גרעיני.

הטור פורסם הבוקר בעיתון ניו יורק טיימס