יריד הוד והדר מתקיים בימים אלה במרכז הארץ ובירושלים. בימים א' – ג' (כ"ח אדר ב' – א' ניסן התשע"ד, 30-31.03 – 01.04) יתקיים בירושלים, בבנייני האומה. ובהמשך אותו שבוע בימים ד' – ו' (ב' – ד' ניסן התשע"ד, 02.04 – 04.04) יעבור היריד למרכז הארץ, גבעת שמואל, וואהל סנטר (סמוך לאונ' בר-אילן).

ניצלנו את ההזדמנות של קיום יריד שמציג עבודות של נשים ובעבור נשים כדי לשוחח עם יעל רוזמרין יעקובי, בעלת מותג הבגדים יעל רוזמרין. רוזמרין היא בת 26, נשואה + 1, בעלת סטודיו קטן בביתה שבנופי פרת בסמוך לירושלים. את הבגדים אותם מעצבת יעל, ניתן למצוא גם בחנויות ברחבי הארץ, ובתערוכות ובירידים לקראת החגים בהן היא משתתפת.

זהו היריד השישי של הוד והדר, בו יעל לוקחת חלק.

אהבת העיצוב הייתה קיימת ביעל מאז ומעולם. כשהייתה קטנה אהבה לסדר דברים. לימים שיפצה חצאיות ובגדים כך שיתאימו לצרכים שלה, בד"כ התאמות של הארכת חצאית או שרוולים מטעמי צניעות. בגיל 20, התעורר אצלה הרצון לתפור בגד שלם.

ליצור ממש מאפס, ולא רק לשפץ בגדים קיימים.

בניגוד אולי למעצבות אופנה אחרות, כאלו שהחזיקו בחלום במשך שנים וידעו כי זהו עתידן, יעל מגיעה לתחום עיצוב האופנה במקרה. במשך ארבע השנים לומדת יעל בבית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב "שנקר" במסלול של עיצוב תעשייתי.

"עיצוב תעשייתי" הוא תחום של עיצוב מוצר, רהיטים, צעצועים, תיקים, נעליים ואפילו רכבים. והחומרים שמהם מכינים את כל המוצרים הללו הוא אינסופי. במהלך הלימודים מקבלים התלמידים תרגילים שונים, חלק מהם הוא הצורך לחבר חומרים ממרקמים שונים, כמו חיבור של רך עם קשה במוצר אחד. הפרשנות של יעל למושג רך מביא אותה לעולם הבדים.

ש: מה הניע אותך לפנות ללימודי עיצוב תעשייתי?

החלום היה להתעסק במשהו שאני אוהבת, יצירה בכל תחום שהוא. תחום העיצוב התעשייתי הוא עולם מאוד רחב. במהלך הלימודים ותוך כדי עבודה עם החומרים, הבנתי שאני מתחברת מאוד לעולם הטקסטיל והבדים דווקא ואוהבת אותו. בלימודים אתה נתקל בכל מיני התמודדויות מעניינות, של לשחק ולהתנסות עם חומרים מבלי לדעת לאן בסוף מגיעים. אני שמחה שהלכתי ללמוד דווקא עיצוב תעשייתי, כי זה פותח מאוד את הראש ולוקח אותך לכיוונים אחרים. אם הייתי הולכת ללמוד עיצוב בגדים, כנראה שלא הייתי מכניסה קרטון למכונת תפירה.

בסוף שנה ג', בעקבות רצון להגדיל את ההכנסה בבית, מתחילה יעל לתרגם את המחמאות שהיא מקבלת בבית הכנסת על הלבוש איתו היא מגיעה, למזומנים. את אותן דוגמאות שהיא לובשת היא מכינה כבגדים שאותם היא מוכרת בדוכן קטן על איזה גג נידח, ששמעה עליו מחברה. בהתחלה היא תופרת לבד. בתערוכה הראשונה של הוד והדר, היא תופרת בלילות, בגדים נוספים כדי שישתתפו ביריד.  לאט לאט גדל המותג וכיום עובדת יעל מול מתפרות.

ש: איך יודעים מה ימשוך את הלקוחות? איזה בגד יימכר בהמוניו וממה כדאי להימנע?

ת: בהתחלה, אני לא יודעת. אני מכינה בגדים שאני אוהבת, ואני בכלל לא בטוחה שזה יתאים לציבור הקונות. לפעמים זה אפילו קיצוני לצד השני, גם אם אני יודעת שיש בגד שיכול להתאים לציבור הקונות, ואני לא אלך איתו – אני לא אתפור אותו. יכול להיות שזה ישתנה בעתיד, אבל אני מקווה שלא.

ש: איך עובד תהליך של עיצוב והכנת בגד?

ת: כל בגד מתחיל מאיזשהו רעיון, מסקיצה. הרעיון יכול להגיע מכל דבר. אח"כ מגיע שלב בחירת הבד. האם הבד מתאים לעיצוב ולדגם או לא. הבד הנבחר והעיצוב עוברים לתדמיתנית שתעשה דוגמא, אם זה צולח את השלב הזה, התהליך כבר זורם עד להגעתו של הבגד אל הקולב.

פעם אחת אפילו קיבלתי רעיון לעיצוב מספה שקנינו הביתה. מאוד אהבתי את הצבע שלה, צבע אפור מקסים. ובעקבות הספה, קניתי מלא בד אפור והכנתי שמלות אפורות. ז"א קודם בא הצבע ואח"כ הגיעה השמלה.

ש: מה משמח אותך יותר? שמתלהבים מהבגד? או שקונים אותו?

ת: השמחה הגדולה שלי היא לא בקנייה של הבגד, אלא יותר המעבר מדו מימד לתלת מימד. השלב שבו הסקיצה, קורמת עור וגידים והופכת לכדי בגד ממש. וכמובן לקבל תגובות ומחמאות זה תמיד נחמד.

ש: האם יש איזו לקוחה שאת רואה בעיני רוחך, כשאת מעצבת בגד?

ת: לפעמים אני רואה בחנות, בנות שלא נכנסות אליי, ואני רואה שמבנה הכתפיים שלהן מתאים, ואני רוצה לתפוס אותן ולהגיד להן: " בואי, זה מתאים לך". אני כמובן לא אומרת להן את זה, כי זה לא באופי שלי. לפעמים קורה דבר הפוך, שאנשים שלא הייתי חושבת שיקנו את הדברים שלי, באים נכנסים ורוכשים. אנשים יודעים הכי טוב מה מתאים להם. היו מקרים שנכנסה לקוחה וחשבתי שהבגד לא יישב עליה יפה, ואחרי המדידה, ראינו יחד שהבגד מונח בצורה מחמיאה.

ש: איך היית מגדירה את קו הלבוש שאת יוצרת?

ת: קו עדין, הבגדים הם פשוטים, קלאסיים. מי שמחפשת נוצות ונצנצים זה פחות בשבילה. אני שמה דגש גדול על הבדים שאני עושה בהם שימוש, שיהיו נעימים למגע ובאיכות טובה. בגלל שאני לא מגיעה מתחום עיצוב הבגדים, אני עושה שימוש בבדים מסוימים, אבל כל הזמן מתנסה ומגלה עוד ועוד בדים חדשים. אני רואה בד חדש, ואני ממש מתפעמת, נוגעת ואומרת: "יו, מה זה הבד הזה?" זה לגלות מחדש לפני הידיעה.

ש: את רואה שוני בין מעצבות שפונות לקהל חילוני לבין מעצבות שקהל היעד שלהן הוא דתי-חרדי?

ת: בעיקרון לא, כמובן שיש את המגבלות של אורך הבגד, המפתח, והשרוולים, ולכן חשוב מאוד להכיר את קהל היעד. יש דברים שהם פשוט לא רלוונטיים עבור הקהל שלנו. גם לי כקונה היו כמה מקרים שלא קניתי חצאית כי היא הייתה קצרה מדי. אבל מבחינת הליך היצירה, אני חושבת שאין הבדל. כל מעצב הולך על בגדים שנראים בעיניו יפים. ההוכחה לכך היא, שראיתי גם נשים חילוניות שקנו או הביעו עניין בבגדים. צניעות זה דבר יפה. אני מעדיפה שהבגד יהיה ראוי ללבישה כמות שהוא, אני פחות אוהבת את הצורך בתוספת של חצאית או חולצה מתחת. זה משהו שאני משתדלת להקפיד עליו, שמי שקונה בגד לא תצטרך להוסיף עליו עוד חמישה פריטים, כדי להשלים את ההופעה.

ש: מה את מקבלת בתערוכות הללו שאת משתתפת בהן?

ת: לי יש כיף מאוד גדול להגיע לירידים ולפגוש את הלקוחה פנים מול פנים. המפגש הזה גם מלמד אותי המון. הנשים שאני פוגשת אומרות לי: "תעשי טובה, פעם הבאה תכיני את הבגד כך או כך". אני מתחשבת בדברים הללו ומסיקה מסקנות בעיצובים הבאים. וזה ערך מוסף שמקבלים במפגש הזה. הרבה פעמים גם קורה שיש לקוחות שרכשו שמלה במקום אחר, ומגיעות אליי לצורך השלמות. אני מייעצת להן בשמחה. התערוכות גם מזמנים שיתופי פעולה עם מעצבות אחרות. אני למשל עושה שיתופי פעולה עם מעצבת תכשיטים בשם הדס. כשעושים הפקת אופנה, צריך לחשוב על התמונה הכוללת, אז יש השלמה בין התכשיטים ובין הביגוד וזה מוסיף המון. ובעקבות הירידים שאלו שלושה ימים מאוד אינטנסיביים נוצרים שיתופי פעולה מהסוג הזה.

בשיחה עם נורית כהן, ממארגנות האירוע הוד והדר,  עליתי על בעיה מתמטית מעניינת, איך 18 ירידים מתקיימים במשך 4 שנים? נורית לא ראתה בזה כל בעיה, החגים מזמנים לנשות ישראל מועדים בהן הן יכולות להתחדש בבגדים חדשים. כל יריד כזה מתקיים גם במרכז הארץ וגם באזור ירושלים, כך שמניין 18 נכנס היטב במהלך ארבע השנים שחלפו: ראש השנה, חנוכה, פסח הם חלק מהמועדים האופציונאליים לקיום הירידים. כ- 30 מעצבות לוקחות חלק באירוע האביב הזה, לקראת חג הפסח.

ש: מה ניתן למצוא ביריד?

ת: בין המציגות ישנן מעצבות בגדים, כובעים, מטפחות, תכשיטים, נעליים, מתנות לחג ואפילו בגדים לילדים. אנה מאייר, ג'ודי, יעל רוזמרין, גילית, סטודיו שחרית ועוד.

כמובן שהמטרה היא להתחדש לחג. אבל ניתן לרכוש שם גם בגדים ליומיום.

ש: איך נולד הרעיון לקיים יריד כזה?

ת: אני אוהבת ללכת לירידים, אבל אף פעם לא מצאתי דברים שמתאימים לי בירידים הללו, והחלטתי לקיים אירוע שהבגדים שיוצגו בו, יהיה כזה שיותאם כולו לאישה הדתית והחרדית. יש גם נשים חילוניות שמגיעות לאירועים הללו, אותן נשים שמחפשות לבוש צנוע.

זה מתחיל לאט לאט, מגייסים מעצבת אחת ועוד אחת ועוד. זאת עבודה של שנה שלמה. ניתן למצוא ביריד את כל הסגנונות. זה היתרון של קיום יריד שכזה. מטבע הדברים כשמקבצים יחד הרבה מעצבות, ניתן למצוא הרבה סגנונות. כשבבסיס היריד עומד הרעיון "צנוע זה יפה".

ש: איך טווח המחירים ביריד?

ת: כמו שטווח הסגנונות רחב, כך גם טווח המחירים נע בין מחירים יקרים לזולים יותר, וכל מעצבת מתחייבת להעניק הנחה במהלך ימי היריד. כך שניתן למצוא בגדים במחירים טובים, וזה לא מאוד יקר.

ש: מהי ההיענות של הציבור לפקוד אירועים כאלה?

ת: נשים מאוד אוהבות ירידים כאלה, הן מגיעות עם החברות, עם הבנות שלהן. בייחוד, כיוון שמדובר באירוע שהוא מיועד לנשים בלבד. וזה הפך במהלך השנים להפנינג של נשים. יש גם במהלך הערבים ביריד, הופעות, הרצאות של רבנים וגם הופעת בידור של מיכל לויטין. אנחנו מקיימים את האירוע לקראת החג, מספיק זמן לפני הבישולים. אפשר לקחת איזה שעה שעתיים הפוגה מהניקיונות ולהגיע ולהתחדש.  מי שלא ניסתה, שווה לנסות.