במדרש שמבאר את ענינו של חג שמיני עצרת- שמחת תורה מובא את מה שאומר הקב"ה לעם ישראל בחג שמיני עצרת:
" בני…קשה עלי פרידכם".
בפשטות המדרש מבאר שלאחר חג הסוכות מבקש הקב"ה שנשאר לחוג עימו עוד יום אחד.

אבל השבוע ככל שעוברים הימים ומתבהרים מימדי הזוועות,
נראה לי שהמשפט אותו אומר הקב"ה,מקבל פרשנות חדשה ומצמררת,
"בני…קשה עלי פרידתכם" – תינוקות,ילדים,נשים מבוגרים וקשישים..
"בני" ,כך זועק בורא עולם.
"קשה עלי פרידתכם" , דברים כפשוטם ממש.

כשאמרתי השבוע את הדברים שאל אותי מישהו "למה ?"
מדוע כך עשה לנו בורא עולם ?

אינני יודע, השבתי לו וזה לא הדבר היחיד שאינני יודע.
אבל אני כן יודע מה עשה הקב"ה באותה העת.
ומאיפה אני יודע? כי זה כתוב בתורה.

כשהקב"ה שולח את משה רבינו לגאול את עם ישראל משעבוד מצרים – מהזוועות שמעולל להם פרעה,פונה משה רבינו בשאלה לקב"ה :
"ויאמר משה אל האלוקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם"
ועל כך עונה לו הקב"ה :
"…ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם".

מה פשר שאלתו של משה ומהי תשובתו של הקב"ה ??
מדוע שבני ישראל ישאלו "מה שמו" ?
וכי הם אינם מכירים את אברהם יצחק ויעקב -"אלוקי אבותיכם" ?
ומהי תשובתו של הקב"ה "אהיה שלחני אליכם"?

משה רבינו,אמרתי לאותו שואל, מבקש מענה לשאלה של הכאב.
משה רבינו מבין שמתוך הכאב הנורא תגיע השאלה "למה ?", בדיוק מה שאתה שאלת אותי.

עכשיו,כאשר אני נשלח לבני ישראל לבשר להם על התקומה לאחר שנים רבות של סבל ופורענות,
השאלה שישאלו אותי היא "מה שמו".
שמו של הקב"ה הוא המידה בה הוא מתגלה אלינו.
בני ישראל ישאלו למה ??
בני ישראל ישאלו כיצד יתכן השעבוד הנורא שעברנו ? " מה שמו" ?
היכן הרחמים ?

משה רבינו שואל את הקב"ה,
מה אענה להם ?
מה עונים לצער וכאב שמגיעים עד תהומות הנשמה ??

על כך עונה לו בורא עולם,"אהיה שלחני אליכם".
מבאר רש"י :"אהיה עמם בצרה זו".

לך ותאמר להם היכן אני הייתי ומה עשיתי בעותה העת.
לך ותאמר להם שהייתי איתם כל הזמן.
כשאתם הצטערתם,גם אני הצטערתי.
כשזעקתם,גם אני זעקתי.
כשבכיתם,בכיתי איתכם יחד.
כשכאבתם ,כאבתי איתכם.

זה נכון….נגזרה גזירה איומה וקשה.
אבל כשגזרתי את אותה גזירה,כביכול גזרתי אותה גם על עצמי,מעולם לא השארתי אתכם לבד.
מעולם לא עמדתי בצד מתעלם מכאבכם.
"עמו אנוכי בצרה" – לא רק כדי להושיע,אלא גם לבכות יחד.
"אהיה שלחני אליכם"- אני בוכה יחד איתכם.
שמי הוא רחמים אין סופיים,את הכאב אני נושא איתכם יחד.

נו..ואם כבר שאלת ואני עניתי אז אולי כדאי שתשמע משהו מפרשת השבוע.

בשבת נקרא את פרשת 'בראשית'.
מפורסמת וידועה לכל היא השאלה שמציב רש"י מיד בתחילת הפרשה,
"..מה טעם פתח בבראשית"
מדוע לא פתחה התורה בפרשה שעוסקת במצוה הראשונה שנצטוינו בה "החודש הזה לכם ראש חודשים" ?
הרי עיקרה של תורה היא להעביר לנו את מצוות התורה ??
רש"י במקום מיישב את השאלה.

אני חשבתי על תרוץ נוסף.

לחיות בעולם של מצוות ומעשים טובים זה נפלא ופשוט.
כשנמצאים בתוך עולם של אור הכל ברור
אבל אם תתחיל התורה משם, מה יעשה האדם שיקלע לתוך חושך ?
כיצד ידע לצאת מתוך החושך ?

אמר הקב"ה,תתחיל התורה מ'בראשית'.
פרשת 'בראשית' מתחילה באור גדול.
יצירה נפלאה של עולם מופלא.
אדם הראשון מוצב בתוך גן העדן,לא חסר לו דבר.
ואז…ברגע אחד התרסקות איומה,חטא אדם הראשון.
אדם הראשון מבין את גודל השבר.
העולם לא ישוב להיות כמקודם,מה שהיה אבד.
הוא לא יכול לשאת את אותה המחשבה,הכל נראה שחור וחשוך,הוא מתחבא.
אדם הראשון מתחבא כי הוא לא יודע כיצד ממשיכים מאותה נקודה של חושך,של בלבול.

ושם..בנקודה הזאת פונה אליו בורא עולם במילה אחת.
"איכה" -'היכן אתה'.
שים לב שאני מחפש אותך.
בתוך השבר הנורא מכל,אני עדיין כאן.
תפנה את מבטך אלי ותוכל למצוא שוב את מקומך.
כשאתה מבולבל, כשאינך יודע כיצד להמשיך,
תפנה אלי את מבטך.

התורה מתחילה מ'בראשית' ללמדנו כיצד קמים מתוך החושך.כיצד מוצאים את הדרך לקום.
מפנים את המבט אל בורא עולם.
אמונה ובטחון….ושוב אמונה ובטחון.

נכון..זה לא תמיד קל.
כשפותחים את העיניים מתוך החושך אל תוך האור,
לפעמים לוקח זמן להתרגל אל האור.
העין מתנגדת – לא תמיד העין מסוגלת למעבר החד מחושך לאור.
אז מה עושים ??
פותחים שוב את העין וסוגרים,פותחים וסוגרים
עד שהעין מתרגלת לאור.

וגם זה כבר נאמר, והפעם ע"י דוד המלך.

תקשיב לסיפור שסיפר הרב סיני אדלר,יהודי ניצול אושוויץ.
"היינו באושוויץ, וצירפו אותי לקבוצה שנקראה 'קומנדו חקלאות'.
כל בוקר הלכנו ברגל במשך שעה כדי לעבוד בחווה חקלאית סמוכה. העירו אותנו בארבע בבוקר, בפולין, באמצע החורף. היה קר, ואנחנו היינו מחכים בבגדי אסירים ליד השער המפורסם שעליו כתוב 'העבודה משחררת'. בוקר אחד ניגש אליי יהודי מתוך הקבוצה.
אני הייתי בחור בן 16, והוא אדם בן 40,
אותו אדם פנה אליי ושאל :
תגיד לי, נאמר בתהילים:
"קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'-"
למה נאמר לקוות אל ה' פעמיים?
לא ידעתי מה לענות לו, והוא אמר:
לפעמים אומרים לאדם 'קווה אל ה', אבל הוא אומר: איך ארגיש עכשיו תקווה?
זה נראה שהכל נגמר, אנחנו במצב בו לא רואים אפילו זיק של תקווה שמשהו יכול להשתנות לטובתנו.
לכן ההמשך הוא: "חזק ויאמץ לבך".
תתחזק, תתאמץ, אל תאבד את רוחך, אסור להישבר.
התאמצת? התחזקת? יופי, עכשיו תנסה שוב לקוות אל ה' ,עכשיו תגיד שוב את המילים.

זה היה שיעור בתקווה ובאמונה,כך סיכם הרב סיני אדלר, שארך אולי 5 דקות, אבל אין מורה ואין ספר שיכול להתחרות בשיעור שקיבלתי מהיהודי הזה בקור המקפיא בשער של אושוויץ".

אנחנו לא יודעים "למה",כך סיימתי, אבל מה שחשוב הוא שיש לנו את הכוח לשלוט בנקודת המבט.
להביט אל בורא עולם,להתבונן בעם ישראל כיצד הוא הוא יודע להתאחד באהבה האחד עם השני.
יש בנו כח להסיט את המבט לעבר האור.
והאור תמיד ינצח את החשיכה.

נו…ואם עדיין נשאר לך קצת קושיא בלב,
אז פשוט תמצמצץ לעבר האור…
טם זה עבד לרב סיני אדלר,אין סיבה שזה לא יעבוד גם אצלך.

שבת שלום.
בשורות טובות וישועות לעם ישראל.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]