בפרשת מסעי התורה מונה את ארבעים ושתים המסעות שעברו בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה.

לפני תאור המסעות התורה פותחת בשני פסוקים מקדימים,
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן,
ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם".

השאלה היא מדוע יש צורך בשני הפסוקים ?
מדוע לא להסתפק רק בפסוק הראשון, "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן", שמספק לנו את הכותרת לרשימת המסעות,
מה הצורך בפסוק השני "ויכתב משה את מוצאיהם למסיעהם על פי ה' ואלה מסיעהם למוציאהם",
מה פסוק השני מוסיף מעבר למה שנאמר בפסוק הראשון ??

ושאלה נוספת,
מדוע הופכת התורה את סדר המילים בפסוק השני,
"ויכתב משה את מוצאיהם למסיעהם על פי ה' ואלה מסיעהם למוציאהם",
פעם אחת "מוציאהם למסיעהם"
ובפעם השניה "מסיעהם למוציאהם" ??

האדמירל וויליאם מקריוון, נחשב לדמות צבאית נערצת ביותר בארצות הברית.
מקריוון, עמד בראש היחידה הצבאית הסודית והיוקרתית ביותר בצבא ארצות הברית,
"אריות הים".
במהלך שירותו הצבאי הוא פיקד על המבצעים החשאיים והנועזים ביותר של צבא ארצות הברית, כולל המבצע ללכידת סדאם חוסיין ומבצע "חנית נפטון" ללכידת הטרוריסט אוסמה בן לאדן.

בשנת 2014 הוא הוזמן לשאת דברים בטקס בוגרי אוניברסיטת טקסס, אותה הוא סיים 37 שנים קודם.
ההרצאה היתה כ"כ מרתקת עד כדי כך שבתוך זמן קצר לא פחות מעשרה מיליון אנשים צפו בה בכל העולם.
ההרצאה עסקה בתובנות לשיפור החיים שאדמירל מקריוון צבר במהלך שרותו הצבאי המפואר.

אני רוצה להביא בפניכם אחת מהתובנות שהוא הביא בדבריו.

מסלול ההכשרה שלנו,כך הוא אמר,
כלל בכל יום המון תרגילים פיזיים, ריצות ארוכות, משחים קשים, מסלולי מכשולים ואימונים שנועדו לבחון את כוח הסבל של כל אחד מאיתנו.
לכל אימון הוקצב זמן שהיינו צריכים לעמוד בו. אם נכשלת בכך, שמך היה נרשם על דף, ובסוף היום היית מוזמן ל'קרקס', שהיה שעתיים נוספות של אימונים שכל מטרתם הייתה לשבור אותך ולגרום לך לפרוש.

"אף חייל לא רצה להגיע ל'קרקס', כי המשמעות היא שבאותו היום נכשלת.
אבל בשלב מסוים כולנו שמנו לב לתופעה מעניינת:
דווקא לאותם חיילים שנכללו ברשימת ה'קרקס' לעתים קרובות היה כושר גופני טוב יותר, הם היו חזקים יותר, פיזית ונפשית.
זה קרה מכיוון שהכאב שבכישלונות החוזרים בנה בהם כוח פנימי ופיזי יוצא דופן.

היו לי פעמים,כך המשיך מקריוון,שהכישלונות שלי פגעו בי עד עמקי נשמתי,
כל כשלון כואב ולפעמים גם מייאש.
אבל היום אני יודע שלא צריך לפחד מ'קרקסים'. צריך להסתכל עליהם לטווח הרחוק, כי כך נגלה שהם עושים לנו רק טוב".

כשלונות לפי דברי מקרווין מביאים איתם תחושות של כאב וייאוש.
ברגעים של הכשלון נראה שעובדת הכישלון מחייבת את תחושת הייאוש והחידלון.
אבל בטווח הרחוק מגלים שהייאוש והחידלון לא חייבים להיצמד למציאות העובדתית של הכשלון.

מקריוון גם סיפר על 'שבוע הגהנום'.

השיא של מסלול ההכשרה של אריות הים נקרא 'שבוע הגיהנום'.
שנערך בשבוע הרביעי של תהליך ההכשרה.
כפי שאפשר להבין מהשם, מדובר בשישה ימי אימונים אינטנסיביים, מפרכים ונטולי שינה כמעט, שאמורים להעמיד את הגוף לא רק במבחן פיזי חריג ברמתו, אלא גם במצב של תנאים סביבתיים משתנים – מסעות ארוכים בתנאי לחות קשים ובטמפרטורות גבוהות במהלך היום, וצלילה במים קפואים בלילה. זחילה בבוקר וצניחה בערב.
זהו שבוע של התעללות פיזית ומנטלית.

בסיומו של אותו שבוע רק עשרה אחוזים מהנבחנים יסיימו את תקופת הגיבוש ליחידה.

ביום הרביעי לשבוע הגיהנום,כך סיפר על עצמו, היינו חמש עשרה שעות בתוך בוץ טובעני כשרק הראש שלנו מציץ מעל הביצה.
הקור היה נוראי ואנחנו ניסינו לשרוד.
המפקדים אמרו לנו שנוכל לצאת מהבוץ הקפוא רק אם חמישה מאיתנו יפרשו.
בשלב הזה אף אחד לא רצה לפרוש, אבל אחרי חמש עשרה שעות בבוץ, כשאנחנו עייפים ומותשים, נראה היה שיש חיילים שמוכנים לוותר.
נותרו לנו עוד שמונה שעות בתוך הבוץ כדי להגיע לסיומו של אותו יום.
הדבר היחידי ששמעתי היו השיניים הנוקשות של החיילים שסביבי.
ואז פתאום קול אחד הדהד מתוך החשכה.
חייל אחד התחיל לשיר. הוא זייף באופן נוראי, אבל הייתה בו גם התלהבות רבה.
הקול האחד הפך לשניים, ולאט־לאט כולנו שרנו ביחד.
המפקדים איימו עלינו שאם לא נפסיק לשיר, נישאר זמן רב יותר בבוץ, אבל המשכנו לשיר ואיכשהו הבוץ הפך לחמים קצת יותר.

ברגעים הכי קשים כשנראה שאין מקום לתקוה,
כך מראה מקרווין, עדיין ניתן להפריד בין המציאות העובדתית שיכולה להיות קשה מנשוא,לבין התחושה שמתעקשת להגיע איתה ביחד.
אפשר לבחור בשירה.

מטרת האימונים המפרכים,הרעיון שעומד מאחרי הבאת הלוחמים אל קצה יכולתם המנטלית,
היא לתת לאותם לוחמים את היכולת להפריד גם במצבים הכי קשים, בין המציאות העובדתית לבין התחושות הנלוות.
לתת להם יכולות מקסימליות של שליטה מנטלית על המחשבות והתחושות.
רק כך יוכלו להביא את עצמם לקצה גבול היכולת ולבצע משימות שנראות בלתי אפשריות.

זוכרים עדיין את השאלות ששאלנו בתחילה ?

המסעות שבני ישראל עברו במדבר והנסיונות שנילוו עימם, נועדו כדי להביא אותם להכרה המושלמת בבורא עולם.
"הצרות שעברו נועדו כדי לגלות את אור ה' "
( רבי קלונימוס שפירא).
בשעת המסעות עצמם הם הרגישו רק את הצרות,
אבל בסוף הדרך הם ראו "את מוצאיהם על פי ה' "

הרב קלונימוס שפירא בספרו אש דת מסביר על הפסוק,
"ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם".

"ויכתב משה" -משה כתב את הדברים אחרי המסעות והצרות,
הם כבר ראו "מוצאיהם למסעיהם על פי ה' "-
הם כבר ראו כיצד יוצא דבר ה' ע"י המסעות.
לכן בתחילת הפסוק נאמר "מוצאיהם למסעיהם".
אבל בשעה שהיו המסעות הרגישו רק את הצרות.
ולכן בסוף הפסוק שמדבר על זמן המסעות נאמר "מסעיהם למוצאיהם".
בשעת המסע לא הרגישו כיצד יוצא דבר ה'.

בשעת הצרה,הכשלון, הנפילה, קשה לפעמים לאסוף כוחות ולהמשיך להתקדם.
מאוד קל ליפול למחוזות הייאוש והחידלון שמגיעים כשותפים למציאות העובדתית של הצרה או הכישלון.
צריך לדעת להפריד.
צריך לדעת שהתחושות הנלוות הן לא מחוייבות המציאות.
דוקא מרגעי הקושי ניתן לגלות/להצמיח כוחות חדשים.
צריך להיישיר מבט אל העתיד ולדעת שאע"פ שכעת חשוך,מחר תזרח השמש.

לא לחינם כתבה התורה את הפסוק השני.
עם ישראל עומד לפני הכניסה לארץ ישראל
הוא יעמוד בפני קשיים ונסיונות.
דעו לכם, אומרת התורה,(גם לנו)
בשעת המסע לעיתים "מסעיהם למוצאיהם", תראו רק את הקושי.
אבל אל תפלו לתוך ייאוש וחידלון, כי בהמשך
תראו "מוצאיהם למסעיהם" – תראו שמהמקומות האלו גדלתם וצמחתם.

הבעיה היא לא בקושי, אלא בתחושות הנלוות,
אז תפרידו ותנצחו במשימה.

שבת שלום.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]