מעבר לאתר המותאם




1

כי ביתי בית-תפילה יקרא – מבקר המדינה 2020 \\ אריאל שרפר • דעה

אריאל שרפר No Comments on כי ביתי בית-תפילה יקרא – מבקר המדינה 2020 \\ אריאל שרפר • דעה

בית-כנסת זה לא "סתם בית" שמתכנסים בתוכו או מולו. זה הלב הפועם של כל יהודי- ויש כאלה שחושבים בטעות שגם לב אפשר לסגור- אבל לא ביום הקדוש בו כל יהודי זועק לאבא שבשמיים: "פתח לנו שער בעת נעילת שער"

צילום: טליה קניג
9:46
21.10.20
צבי טסלר No Comments on פיקוד העורף מגיש: מה מותר ומה אסור? • כל הפרטים

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

אשרי גבאי ביתך 

תעצרו את כל המחשבות על כל מה שקרה קורה ויקרה- ותחשבו רגע על הגבאים. אלה אנשים טובים ומסורים ושלוחי מצווה לתועלת הרבים שלא חושבים עליהם מספיק אבל מבינים שכל הדברים שהמתפללים צריכים לא הגיעו לשם עם משלחת מלאכים וכל האורות והמזגנים לא נדלקו מעצמם ואת סידורי הישיבה לא הכין בכיר בשב"ס קודש… עכשיו תחשבו עוד רגע מה יקרה אם כל בתי הכנסת בארץ יסגרו- רק שתחשבו על זה כגבאים. אתם חושבים שהם ישמחו שהאחריות הרבה הוסרה מהם? אתם טועים בגדול! 

כי אם התפילה אולצה לצאת בחוץ לגבאים יש הרבה יותר עבודה ודאגה בשל צרכי המניין במקום מוצל כי לא קל להתרכז באמירת שיר המעלות בשלושים מעלות, לסדר מושבים נוחים יותר למבוגרים שלא מסוגלים לשבת הרבה שעות על כסא פלסטיק של בית-ספר, ולמצוא שטח שיספיק לכל המתפללים בבחינת עומדים לא צפופים ומשתחווים רווחים, ולארגן הצללה אם אפשר, ולקנות עוד כסאות פלסטיק, ולדאוג לבעלי-תפילה, ולקנות סידורים או מחזורים חדשים שיד אדם לא נגעה בהם למקרה שמישהו ישכח להביא מהבית, ולוודא שיש שופר וטלית סטרילית לזיכוי הרבים, וגמ"ח מסכות, ואלכוג'ל בניחוח ציפורן לברכת בורא מיני בשמים, ועוד כהנה וכהכנה דברים שצריכים הכנה ואין לדבר סוף כי עבודת הגבאי לא נגמרת כשבית הכנסת סגור או כשאחרון המתפללים עזב כי צריך מישהו שיחזיר את הכל למקום ויכין את המקום לתפילה הבאה. 

במציאות המורכבת והלא פשוטה בעיצומם של הימים בהם מודגשת המילה חיים כספר שכולם רוצים להיכתב בו, חשוב לכתוב משהו על צערם של גבאים רבים על כך שרוצים לסגור את ביתם השני- והם נאלצים לחשוב במקוריות ובנחישות איך לנהל בית-כנסת בלי בית. 

גבאי מסור וטוב הוא כזה שמבין היטב שהמבנה על אף היותו מקום קדוש- הוא רק המעטפת החיצונית ומי שבא לתפילה יודע ומאמין ש-"רחמנא לבא בעי"- הקב"ה רוצה את הלב שלנו ושהתפילה תבוא מבפנים באמת ובתמים ולא משנה איפה אנחנו עומדים בתפילה כי בשעת הסכנה אפשר להתפלל גם בצד הדרך ואפילו לא לעצור אלא להתפלל בלכתך בדרך ולהרגיש איך גם במקום מרוחק ומבודד יהודי אף פעם לא לבד ויש מי שדואג לו והולך עמו.

כל המתפללים יודעים מי הגבאים של המניין שלהם- אם לא בשם אז לפחות במראה-פנים- אבל הם בניגוד למארגני מחאות והפגנות(עוד על ההשוואה הפסולה והלא נכונה הזאת בהמשך הטור ב"ה) לא רוצים שרק יבואו כמה שיותר  אנשים כדי שיעשו כותרת ורעש גדול אלא עובדים קשה מאד בלי כל תמורה כדי שמי שיגיע להתפלל בהתאם להגבלות יהיה מרוצה מכל התנאים המאפשרים לו לכוון בנחת בתפילתו על הכלל והפרט. 

ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה נבקש כל אחד בלב סליחה גם מהגבאים המסורים שעוזבים את ביתם הפרטי מוקדם יותר מכל המתפללים כדי לדאוג לבית-כנסת מתפקד כהלכה- ובשנה הזאת אין ספק שעבודתם תהיה הרבה יותר קשה ועל כך יש לומר תודה מראש השנה ועד השנה הבאה עלינו לטובה. 

פתח לנו שער  

בזמן שהטור הזה נכתב אני קורא ושומע ברקע הרבה יותר מדי פעמים את המילה "סגר" ואפשר לכתוב בוודאות שהיא מפחידה אנשים הרבה יותר מהמילים-"בחירות" "יום הדין" והמילה הכי מפחידה את כולם(ובמיוחד את דונלד טראמפ)- "מס הכנסה". אבל תרשו לי להציע לכם(וגם אם לא תרשו לי אני אציע לכם בכל זאת) זווית חדשה למחשבה על סגר: המצב הזה מאפשר לנו לפתוח. את הכל. והכי מדהים זה שהמקום המתאים ביותר לפתוח- זה כשכולם סגורים בבתים ואסור להם לצאת. למה? כי אז אפשר לפתוח את המחשבה!

להפסיק להסתגר בדעות, בביקורות, במחלוקות, בווכחנות, בכוחנות, בקיצור- בכל התחומים שגורמים לנו לריב עם כולם שנה שלמה רק בגלל שהם מעזים לא לחשוב כמונו!  הסגר הכפוי משאיר לנו הרבה זמן למחשבה וכשחושבים על דברים לעומק בשל הגבלת תנועה אך בלי הגבלת מחשבה- מגלים דברים מדהימים כמו למשל שהמשפחה הקרובה זה הדבר החשוב בחיינו וחובה לשמר את הקשר הטוב עמה גם ממרחק, שההורים המבוגרים שלנו יקרים לנו ומחובתנו לדאוג להם בזקנתם כמו שדאגו לנו מילדות ועד בגרות ואפילו יותר ממה שהם עשו לעשות להם כדי להבטיח את בריאותם ושלוות נפשם ולהורים לילדים יש הזדמנות פז לחשוב ולחשב מסלול מחדש ולהבין שהם האחראים לחינוכם לרווחתם ולשמחתם של ילדיהם ולא אף אחד אחר- וזו משימת החיים החשובה ביותר כשהבית פתוח ובמיוחד במצב תמידי של תפילת נעילה. 

בית כנסת | צילום: Yonatan Sindel/Flash90

ואולי הדבר הכי חשוב שצריך לפתוח-כמו שאמר ושר ר' שלמה קרליבך זצ"ל הרבה יותר מפעם אחת ובמיוחד בין כסה לעשור- זה את שערי הלב. פתחו שערי הלב! להפסיק להסתגר בלב כבד ומלא מחשבות רעות, ביקורת, האשמות, ציניות, ושנאת-חינם רח"ל. הגיע הזמן להבין שגם בסגר- ואולי במיוחד בגללו- חובה לפתוח את הלב בחום וברגישות ולהבין שהכוח הגדול ביותר שיש לאדם זה המחשבה שכשהיא טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ולהפוך את לב האבן למים. "שפכי כמים לבך נוכח פני השם" שר ר' שלומיל'ה קרליבך זצ"ל בהתלהבות שסחפה אחריה את כל העולם- וכך צריך לעשות בזמן הסגר. לא לפחד מזה, לא לחשוש ממילים כמו "בחירות" או "משבר כלכלי" או "קוביד-19" אלא לא לפחד כלל כי ישראל באומות זה כמו לב באברים- וכשהאדם פותח את סגור ליבו אפילו במחשבה- הכל פתוח!  

עם הלב פתוח למחשבות חיוביות כל אדם הופך להיות עולם קטן ומבין את גודל האחריות ובמקום לחפש אשמים ולתבוע וועדות חקירה עושה חשבון נפש אמיתי ומחליט להשתנות. לחזור בתשובה. ואולי זו הסיבה שגם כשיש סגר מלא כללי והרמטי- אין לאדם המאמין את האפשרות להשלים עם העובדה שבית-הכנסת סגור. כי הבית הזה חייב להיות תמיד פתוח ואם לא יהיו הרבה מאד דמעות וכידוע השערים האלה לא ננעלים לעולם. ואולי בגלל זה יש לי הרגשה שבשנה זו שיאו של יום הכיפורים יקבל משמעות חדשה ועוצמתית כשבכל מקדש-מעט ביתי או ציבורי ובכל חצרות הקודש שסמוכות לבתים ולבתי הכנסת יקראו רבים כאיש אחד בלב פתוח ובסגר אחד- "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום!" 

ביקורת בקטנה: הגיע הזמן להפסיק לאלתר את ההשוואה הפסולה בין תפילות להפגנות ולא להזכיר אותן באותה קטגוריה וחס וחלילה באותו קטרוג. הפגנה היא פעולת חולין שמקורה בדמוקרטיה ומנהג חברתי עממי והתפילה היא פעולה ערכית אמונית ורוחנית של יחיד ורבים מבריאת האדם ועד ימינו. לכל אדם יש קשר לבית-הכנסת שאין לו שום קשר למחאות מול בית כזה או אחר. ובמצבי חירום שבהם בית הכנסת חייב לסגור שעריו- כל בית בכל מקום הופך לבית-כנסת פרטי וכל אדם מבין את עצמת המשפט הנאמר בסליחות וביום הדין: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי… כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" 

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]  



0 תגובות