האתר החילוני 'שמשנט' פרסם ביום שישי האחרון, ראיון נטול כפפות עם בצלאל קאהן, מנהל התכניות והחדשות ברדיו 'קול חי' המתגורר בבית שמש, שבו התייחס קאהן להבדלים בין תקשורת חרדית מול חילונית, הפגנות נגד חיילים, חוק הגיוס לצה"ל, ועל איך נראה יום עבודה של אדם שאחראי על אחד מהתפקידים הרגישים ביותר בתקשורת החרדית. אל תפספסו.

בצלאל קאהן, חוגג בימים אלו גיל 40. נשוי ליעל, עובדת בצוות הניהולי של ביה"ס 'אמית-שחר', מתגורר ברמב"ש א', בכור ל- 9 אחים ואחיות, הוריו עלו מצרפת לירושלים.

בוגר תלמוד תורה 'קמניץ' בירושלים, ישיבה לצעירים במושב 'יסודות' והישיבה הגדולה 'הנגב' בנתיבות. לדבריו כמה מבוגרי הישיבה הידועים הם הראשל"צ הרב יצחק יוסף, אורי לופוליאנסקי וח"כ איתן כבל ("איפה אנחנו ואיפה כבל").

אהבתו לתקשורת כחיידק. אביו הקים בירושלים ישיבה ל'בעלי תשובה' שעלו מצרפת, אביו המו"ל והעורך של המגזין החודשי בשם 'קונטרס' שמתפרסם בשפה הצרפתית לקירוב יהודים לתורה. בגיל 16 כתב לראשונה ב'יתד נאמן' בימי חופשת 'בין הזמנים' ובכתיבת תכנים בעיתונות החרדית. את האהבה לרדיו גילה בימי לימודיו בישיבה כאשר היה מקליט תכניות רדיו יחד עם חבריו בבית הוריו. הוא נהג ללכת לרדיו ב'קול ישראל', עוד בעידן שלפני תחנות רדיו חרדיות, לצפות כיצד משדרים ולימים שידר שם תכניות במחלקה הדתית ככתב צעיר.

לאחר אירוסיו, בגיל 19.5 החל לעבוד בעיתון 'יתד נאמן'. במהלך 12 שנות עבודתו בעיתון עשה מגוון רחב של תפקידים, הביא לחשיפות עיתונאיות רבות וכתב על הסיפורים המרכזיים שאירעו במגזר החרדי. במקביל, שימש כדובר עיריית בית"ר עילית, שידר ב'קול הנשמה' וברדיו 'קול חי'.

כשסיים את עבודתו ב'יתד נאמן' פנה לעסקים פרטיים בתחום היח"צ והנדל"ן.

לפני כ- 4 שנים, באחת מפגישותיו המשפחתיות עם חבר נעורים, אבי רוזן – אז מנהל התוכניות של תחנת הרדיו החרדית 'קול חי' והיום מנכ"ל התחנה – קרא לו להתייצב כמנהל החדשות ברדיו. קאהן הצטרף למערכת. קאהן קודם לתפקיד מנהל התוכניות ("התפקיד מהרגישים ביותר בתקשורת החרדית, המצריך ערנות מרבית לכל מילה הנאמרת בכל שעות היממה, במקביל לניהול צוות גדול של מגישים, עורכים ומפיקים העושים עבודה מדהימה יום-יום"), הגיש תקופה ארוכה את יומן הצהרים, בהמשך את המהדורה המרכזית של התחנה מדי ערב, ועד לאחרונה הגיש יחד עם איש התקשורת דוד חכם, את תכנית הבוקר "מדברים אקטואליה".

בימי שלישי בלילה הוא משדר תכנית בשם 'בית מדרש לאקטואליה' יחד עם המרצה הנודע הרב מרדכי נויגרשל. הם מנתחים את אירועי השבוע בעיניים תורניות.

קאהן מספר כי שתי החלטות משמעותיות שהיה מעורב בהן בשנתיים האחרונות בתפקידו, היה צירופם של שני מגישי אקטואליה בכירים, אבי מימרן ומרדכי לביא. השניים עברו מהתחנה המתחרה "קול ברמה" לתחנה המובילה, כהגדרתו, "קול חי". לטענתו, "גם הם הבינו מהי מדורת השבט התקשורתית…"

ליד הבית הלבן בוושינגטון

לרדיו 'קול חי' יש אג'נדה ברורה, מהי?

"הרדיו פונה לקהלים רבים, לציבור החרדי בעיקר ולקהלים נוספים שמאזינים לנו באופן קבוע – חילונים ודתיים לאומיים. קול חי הוא רדיו איכותי שמשדר בשפה נקיה. האג'נדה שלנו היא להנעים את זמן המאזינים. הרדיו משדר אקטואליה על מה שקורה בארץ ובעולם, נושאים פנים מגזריים, נושאים כלכליים, חברתיים, תרבותיים, מוזיקה, מענה לשאלות הלכתיות באמצעות רבנים. רדיו הפונה לכל הזרמים החרדים והדתיים, בלי יוצא מן הכלל וקשוב לדעת הקהל. הרדיו משדר 24/6. הדבר המרתק אותי ביותר, מלבד שידור במדיה המדהימה הזו, היא הקשר והחיבור לשטח – למאזינים. אין כמו שיחות עם מאזינים (באירועים שהרדיו מארגן או במפגש אקראי) על תכני השידור. הפידבק הוא הביקורת הטובה ביותר שאני יכול לקבל, גם כשמדובר בביקורת חיובית ולא פחות מכך כשהיא ביקורת שלילית. את כולם אני מקבל בהבנה".

תאר סדר יום עבודה שלך.

"קם בבוקר לתפילה מוקדמת. מהשעה 07:00 ועד שעת לילה מאוחרת אני ערני לכל מה שמתרחש בתחנה. בשעות הבוקר, לאחרונה, מאז שהפסקתי לשדר את תכנית הבוקר, ילדיי חזרו להכיר אותי קצת יותר טוב. אני נוסע לעבודה בבני ברק. יום העבודה מורכב מישיבות הנהלה, מערכת והצוות. יום עבודה שלי מסתיים תמיד מאוחר. אני עסוק כל הזמן בלהיות קשוב וערני לנעשה, כל עוד הרדיו משדר תכניות ב- live, אני חייב להיות קשוב on-line. אולם, אם יש דבר שהוא קודש, מלבד התפילות כמובן, זה ללכת בשעה 21:00 לשיעור הדף היומי בבית הכנסת 'ברכת אליהו' ברמת בית שמש, בית כנסת שהייתי ממייסדיו לפני למעלה מעשר שנים.

לשאלה האם הוא מתחבר לתכנית ספציפית ברדיו כמאזין, השיב: "יש הרבה תכניות מעניינות ומרתקות. את כולם אני אוהב. כל תכנית שמשודרת טוב ואיכותית מתחברת לי. כשיש לי הערות אני משתף את הצוות. ככלל, כל תכנית ברדיו מותאמת לשעה הייעודית שלה ביום, אקטואליה, המהדורה המרכזית שהיא למעשה מהדורת השבט האקטואלית של המגזר, תכניות לנוער, לנשים, הרצאות רבנים וכו'."

כתושב העיר וכאיש תקשורת מחובר מה מידת המעורבות שלך בנעשה בעיר?

"היום אני כמעט ולא מעורב בנעשה. אני ב"ה עסוק בעבודתי ומרגיש כאזרח שווה בין שווים. למרות שיש לי חברים שנמצאים בהנהגת העיר ובעשיה הציבורית. לא אסתיר שמיום הגעתי להתגורר בעיר לפני כ-15 שנים צורפתי כחבר בסניף 'דגל התורה' המקומי ובחברות עם כולם."

בסמוך לניידת השידור במנהטן

ברדיו 'קול חי' אתם מארחים בשוטף את ראש העיר משה אבוטבול, מדוע?

"הוא מתארח לא פחות מעמיתיו ראשי הערים במגזר החרדי. בפעם האחרונה שראיינו אותו היה לפני כחודש סביב הסערה של פטירת נכדו. אך מה לעשות שהעיר בית שמש ייצרה כותרות רבות, רבות מדי. לא אני זה שיצרתי אותם, לא אני זה שגרמתי לו להיות 'כוכב תקשורת', גם בתקשורת החרדית. מקרי לחלוטין שאני גר בעיר שמייצרת כותרות"

מה דעתך האישית על אלה שמטילים אימה ומפגינים נגד חיילים גם מהגזר החרדי?

"חבל שהופכים תופעת שוליים בעיר ומחוצה לה למשהו שמוגדר כ"מטילים אימה". לא כל הפגנה, מחאה, זעקה או הנפת שלטים של מתי מעט מקבוצת נטורי קרתא נגד חיילים או נגד מאן דהוא, הופכת ל'תופעה'. אנחנו, החרדים, מזמן הפסקנו להתייחס אליהם. לא יזיק לכולם לנהוג כמונו."

ובכל זאת, נושא הגיוס מעסיק את המגזר!

"נכון, ואני רוצה להרחיב בעניין הזה מעט. אני חושב שישנו חוסר הבנה בסיסי בחברה הישראלית, על מה שנעשה בתוככי המגזר החרדי.

כל עניין הגיוס, בטח גיוס החרדים, הוא סוג של פטרונות של החברה הישראלית על הציבור החרדי.  כחברה חרדית, אני מרגיש כמי שממשיכים באופן אותנטי את המסורת היהודית האמתית, בלימוד התורה, בקיום המצוות וכו'. אני לא רוצה להיכנס לכל הוויכוח ההיסטורי של הקמת המדינה כן או לא, בשורה התחתונה המדינה קיימת כמציאות ואנחנו כחברה חרדית חיים פה כמו כולם, משלמים מיסים כמו כולם (ולפעמים יותר מכולם) – אבל יחס שלא הולם אותנו בכלל. גם את וגם אני עובדים, אני משלם מיסים לא פחות ממך, אבל כשזה מגיע להחזרים שאנחנו האזרחים אמורים לקבל, אנחנו החרדים מקבלים פחות מחצי ממה שמגיע לנו: בחינוך, במבני חינוך, בתרבות ובשאר התחומים.

פתאום, החברה הישראלית שמתמודדת עם כל כך הרבה בעיות במערכת החינוך שלה, גם יודעת מה טוב בשבילנו, כמו לימודי ליב"ה או גיוס לצבא? מה זו ההתערבות הזו בחינוך של ילדנו, מה זו הפטרונות הזו? שיהיה ברור: הדברים האלה, שהם ציפור נפשנו, מאחדים אותנו עוד יותר. נכון, מתקיים ויכוח מר ונוקב סביב נושא חוק הגיוס בתוך החברה החרדית מול כולם, אבל העמדה החרדית הבסיסית לא השתנתה וגם לא תשתנה: תפקידם של צעירים במגזר החרדי הוא לשבת ולשקוד על לימוד התורה בישיבות. נקודה. אלה שאינם לומדים כי אינם מסוגלים ללמוד, עושים את מה שהרב מורה להם, ואם הוא מאפשר להם להתגייס, הם יעשו את הצעד הזה.

ברגע שהשיח הפך להיות מתנשא ופטרוני, ומנסים לגייס את החרדים בכפייה כמו החוק של יאיר לפיד ושות', הם גרמו לאחדות גדולה יותר בתוך העולם החרדי. עד היום היו כאלה שהתגייסו לצבא, תוך כדי תהליכים פנימיים שהתרחשו בתוך המגזר החרדי. אבל ברגע שזה הפך לכפייה – אני בצד השני. לכן, כשאני רואה חיילים חרדיים מסתובבים בשכונות החרדיות עם מדים, זה נועד לדבר אחד: לצורך תעמולה של הצבא. הכי חשוב בעיניי זה לימוד תורה והלוואי ויכולתי להתמיד בכך. כל היתר שולי, גם עסקים וגם שירות בצבא."

אתה לא מסכים שמדינה צריכה צבא כדי להגן על אזרחיה?

"בוודאי שכן. אבל המדינה יצרה משהו פגום. בכל מדינה יש צבא קטן וחכם – צבא של שכירים. כאן הוקם צבא חובה כ'כור היתוך' ישראלי, כדי להפוך את כולם למשהו אחד, למשהו חדש: ישראלי. אז יש לי חדשות למייסדי המדינה ולממשיכי דרכם: אם הצבא הוא 'כור היתוך', אנחנו רוצים להישאר בגטו שלנו. הניסיון ליצור חרדי מזן אחר, כזה שמתגייס ואולי גם משנה את אורחות חייו, זו תופעה פסולה שנובעת מפטרונות כלפי החרדים, במטרה לפגוע בחרדיות של הצעירים. הכפייה משולבת בשני המקרים. יש כאלה שאין להם בעיה עם מי שלא לומד, שילך לצבא. אני מודע לעובדה שיש בעיות בחברה החרדית ויש לכך השלכות שונות, אך בכל מקרה אני סבור שבעוד שלושה עשורים, החרדים יהיו הרוב במדינה, יחד עם הציבור הדתי".

בראיון אישי עם המפכ"ל לשעבר יוחנן דנינו

יהיה כאן ראש ממשלה חרדי?

"יש לחברה הישראלית הרבה מה ללמוד מהשליחים שלנו, חברי הכנסת, שעסוקים כל הזמן בעזרה לכלל הציבור, כדוגמת הח"כים גפני, ליצמן ודרעי, שהם הבולטים ביניהם. או למשל אורי לופוליאנסקי שבעיני הוא דמות קונצנזוס בחברה הישראלית. בעוד כ-30 שנה יתקיים כאן רוב חרדי-דתי במדינה. אני לא בטוח אם גם יהיה ראש ממשלה חרדי, וגם לא תהיה כאן מדינת הלכה. בינתיים, צריך שיתקיים המשפט 'חייה ותן לחיות', משני הכיוונים. כי מדינה יהודית על פי כל כללי ההלכה תקום רק כאשר יבוא המשיח, לא רגע אחד לפני."

מה השוני העיקרי בין תקשורת חרדית לכללית?

"בשפה, במתן כבוד לרבנים ובעיקר בתוכן. יש ביטוי שחוק בתקשורת הישראלית של 'זכות הציבור לדעת', התקשורת עובדת לפי כלל זה. במגזר החרדי אנחנו פועלים לפי כלל שונה לגמרי: 'זכות הציבור שלא לדעת'. לא כל דבר שקורה אנחנו צריכים לספר. למשל: אני לא רוצה שילדיי יידעו למה נשיא המדינה לשעבר הלך לכלא, במה מואשם שחקן זה או אחר, או למה נאלץ חבר כנסת לא דתי לפרוש מהכנסת. עולם המושגים שאנחנו  מעניקים לילדינו שונה מהשפה הישראלית הרווחת.

כאיש תקשורת שיש לו יותר משיג ושיח סתמי עם אנשי תקשורת בציבור הישראלי, אני מכיר את עולמו התרבותי והתנהלותו היומיומית של זה שאינו חרדי, הרבה יותר משהוא מכיר את עולמי. תשאלי אדם חרדי אם הוא יודע מי זה שלמה ארצי. גם אם אינני יודע לפזם אפילו אחד משיריו (ואני לא יודע), הישראלי המצוי לא יודע מי זה מרדכי בן דוד, אברהם פריד, דדי גראוכר או שלמה ברונר. לצערי הרב הוא גם לא יודע מי זה הרב אלישיב זצ"ל, הרב וואזנר זצ"ל ואחרים שחיים עמנו היום. את הרב אליעזר שך זצ"ל והרב עובדיה יוסף זצ"ל הוא מכיר קצת יותר, כי התקשורת הפכה אותם למישהו מוכר. אבל לא בגלל שהרב שך היה ראש ישיבה מוכר או בגלל פסקי ההלכה של הרב עובדיה יוסף, ידענותם המופלגת בכל מכמני התורה או היותם אנשי תורה. אלא רק בגלל עיסוקם הציבוריים וחבל."

מה מקומן של נשים בתקשורת החרדית?

"מקום מרכזי מאד! עורכת 'המהדורה המרכזית' ב'קול חי' היא אישה שקובעת את סדר היום התקשורתי במגזר, ואין לה מתחרה, אישה מהארד-קור של בני ברק. נשים מגישות תכניות ברדיו, נשים מקריינות בפרסומות, נשים מנהלות מחלקות ברדיו והן עושות עבודה מצוינת. הדבר היחיד שלא קיים היא שירת נשים, אבל זה מובן. הביטוי הכי אציל שאני מכיר הוא ש'מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה'. ללא הנשים בחיינו – מי אנחנו ומה אנחנו?"

אתה עוקב אחר העיתונות והמדיה התקשורתית בעיר?

"כן. התקשורת המקומית ותושבי העיר גילו קצת באיחור את התקשורת המקוונת. בציבור הכללי – בארץ ובעולם – העיתונות הכתובה מאבדת ממעמדה ומגודלה, להבדיל מהציבור החרדי, שם העיתונות הכתובה מתעצמת. ללא קשר, בעיניי, יש יותר מידי עיתונים מקומיים בחלק הלא-חרדי של העיר, ביחס לחלקם באוכלוסייה. מאידך, נדמה לי שחלק מהעיסוק התקשורתי-מקומי נעשה בצורה מעט לא מקצועית. כמו למשל עיתונאים שמבקרים רק פוליטיקאים חרדים ולא לגופו של עניין. זה בעיניי מאוד לא ראוי ולא אתי".

בשידור חי ממועצת גדולי תורה

למי אתה מתכוון?

"אני לא רוצה לכוון לאף אחד באופן אישי, כי כולם חבריי, אבל זה משעשע אותי מאד שיש עיתונאים שלפעמים נוטלים חלק בישיבות עירייה, ושוכחים שהם בצד של הבוחרים, כלומר האזרחים, ולא של הנבחרים. ובלי שום בעיה מעירים הערות ומנסים להשפיע על התהליכים בישיבות מועצת העיר. נדמה לי שזו תופעה ייחודית לבית שמש. לא? אגב, יש כאן בעיר, לצערי הרב, כמה אנשים שמתקשים מאד לראות שלטון חרדי. יש בהם כאלה שעסוקים כל העת בכתיבה אלימה בעיתונות וברשת, באופן שלא מכבד אותם. אנשים שכחו שדמוקרטיה צריכה לעבוד בשני צדי המתרס: פעם צד זה מנצח והאחר מפסיד, ולפעמים זה הפוך".

מה דעתך על מערך הדוברות של העירייה ודובר העיר?

"אין תגובה."

כיצד אתה מסכם את שלטון אבוטבול כראש עיר עד כה?

"לא סוד שבשנת 2008 הייתי בצוות הקמפיין שלו. אני זוכר נסיעה משותפת אתו, ברכבת, לתל אביב. ניהלנו אז שיחה על איך צריכה העירייה להיראות ביום שאחרי הניצחון. אמרתי לו מה לדעתי כדאי לעשות ביום שאחרי: מבלי לפגוע באף אחד, לא ברמה האישית וגם לא ברמה הציבורית, אך לצערי השתרשה נורמת ניהול, התנהלות ותרבות לא נכונים בעירייה, שכדאי היה לשנות אותם, בדיוק כמו בחברה עסקית מתוקנת. יהיו שיראו בכך אמירה חריפה, אך מבחינה מקצועית היה צריך לסגור את העירייה על פי שיקולים מקצועיים, ולפתוח אותה מחדש למחרת בבוקר על פי בסיס מקצועי בלבד.

"אני חייב להדגיש, שלא הייתי מסוגל לעשות צעד כזה. פיטורי אנשים, זה הדבר הכי קשה בכל חברה, מוסד או קבוצה. אבל תחשבו שכל תושב בעיר הוא חבר דירקטוריון של העיריה, ואחת לחמש שנים מתכנסים כולם והולכים לבחירות. הדירקטוריון שמונה עשרות אלפי בני אדם, בחר הנהלה מצומצמת לניהול העירייה, אלה הם חברי העירייה. בראשם נבחר אבוטבול, על פי רוב הקולות, בשלוש מערכות בחירות, ולנו התושבים יש זכות דעה ואמירה, והאמירה שלי, גם כתושב וגם מקצועית, היא שהיה צריך לעשות שינויים דרמטיים."

עם הרב נויגרשל

הכל טוב בתיאוריה…

"אסור לשכוח שראש העיר מנהל עיר מאוד מורכבת. בשיח החברי הפנימי שלנו יש לא מעט אנשים עם ביקורת על אבוטבול, על הרחבת הקואליציה והכוונות להרחיבה עוד. בל נשכח שכל קמפיין הבחירות שנוהל כאן כלפי החרדים, אינו מצריך לתת פרסים לאלה שרדפו אותנו בצורה מאד לא מכובדת. לדעת רבים, אותם אנשים שפגעו בנו במערכת הבחירות ולאחריה, צריכים להתייבש במדבר האופוזיציוני, הרי בלעדיהם יש לאבוטבול רוב. מצד שני, למרות שכל תושבי העיר מקבלים יחס הולם ומקצועי ממנהיגי העיר, ללא אפליה, ללא בדיקה האם הוא חרדי או לא, אבל קיים רצון של חברי הליכוד לשרת את בוחריהם. אם הם רוצים לקדם את העיר למקום טוב יותר – שיצטרפו. יש אמירה מאד עקרונית של יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שאני מאד מסכים אתה: "ברשויות המקומיות אנחנו שואפים תמיד להיכנס לקואליציה, לא משנה מי ראש העיר ומה האג'נדה שלו, מאחר ואנחנו צריכים לשרת את הציבור, ואת זה אפשר לעשות הכי טוב מהקואליציה". אבל כאן בעיר נעשתה דמוניזציה לציבור החרדי בכללו. קורה שלפעמים אתם מנצחים ולפעמים לא. בעיריית ירושלים הפסדנו בבחירות, אחרי חמש שנים שעמד בראשה אורי לופוליאנסקי. צעקנו עד למחרת – ובבוקר נכנסנו לקואליציה של ברקת, על כל המורכבות שבדבר".

אתה מסוגל להבין את זעקת הציבור הכללי?

"אני מסוגל להבין כל דבר כשמסבירים לי, כשמדברים איתי. לא כשתוקפים אותי. אבל יש לי שאלה אחרת: למה כל הזמן מאשימים את החרדים? אני רוצה להזכיר למי ששכח ולמי שכועס על החרדים: החרדים הגיעו לעיר בתקופת שלום פדידה, ועוד יותר לאחר מכן, בתקופת שלטונו של דני וקנין. בל נשכח שהבעיות שאבוטבול נאלץ להתמודד איתן, הן ירושות שהוא קיבל מוקנין. הוויכוח של 'איך מנהלים את העיר' היא לא בעיית חרדים-חילוניים. כל מה שאבוטבול יעשה בעיר, ייראה בעיני אחדים כלא טוב. לכן אני מאשים את שיטת הניהול הכושל שהייתה כאן הרבה מאד שנים. זו בעיה שקיימת בהרבה מאוד רשויות.

ולשם הדוגמא: ברשויות החרדיות, כמו ביתר עילית ומודיעין עילית, ההתנהלות העירונית היא מקצועית. הרשויות הללו ללא גירעונות, או לא בגירעונות משמעותיים, כשכל השירותים מופרטים, אין עובדי ניקיון של העיריה, מועסקת חברה חיצונית שצריכה לספק תוצאות. אם הם לא טובים – הם הולכים הביתה. כך צריך לנהל"

כיצד להערכתך ניתן לאחות את השסעים בין האוכלוסיות בעיר?

"לא את ולא אני הדוגמא לכך. בעיניי, התקשורת – המקומית והארצית – אשמה בשסע המלאכותי שלא באמת קיים ברחוב. אין קשר בין האוכלוסיות ביומיום ובשוטף ולכן אין לנו סיבה לריב. אם ברחוב 'נהר הירדן' לא נוסעים בשבת זה לא צריך לעניין אף אחד בעיר הוותיקה, כמו שברח' בני דן מתפללים בנוסח כזה או אחר וזה לא נוגע אליי. כשאני נכנס לחנות כלשהי בעיר לערוך קניות, אף אחד לא מדבר אליי כמו שהפוליטיקאים המקומיים חושבים, כותבים ואומרים עלינו החרדים. כשאדם לא חרדי נכנס לחנות במרכז המסחרי ברמת בית שמש, הוא לעולם לא ישמע את מה שהפוליטיקאים המקומיים חושבים, כותבים ואומרים על החרדים. כלומר: יש כאן מסע דה-לגיטימציה, חד צדדי, כלפי החרדים, כשהציבור עצמו, גם החרדי וגם זה שאינו, לא כל כך חי ונושם את הוויכוחים הפוליטיים המתקיימים. לצערי, יש פוליטיקאים שמייצרים כלפי החרדים שיח אלים, מתנשא ובוטה. לא תמצאי את זה אצל הפוליטיקאים החרדים כלפי הציבור הכללי. אך זה הולך ונרגע. עברנו תקופות קשות, הייתי חלק מהתקשורת המקומית, נהניתי להיות חלק מהשיח. יש כאן עניין של ביצה ותרנגולת, בשאלה מי התחיל, או מי הביא את החרדים לעיר והאם הגעתנו הפריעה למישהו. תכל'ס, הגענו לכאן, לעיר מדהימה שאני מאד אוהב – גם את העיר וגם את תושביה – ונוצרה סיטואציה פוליטית שצריך להשלים אתה, כולם."

השתתפת בקורס 'גשר' של אנשי תקשורת מכלל המגזרים, ספר על החוויה האישית שלך.

"זו הייתה תקופה מעניינת, להכיר אנשי תקשורת שחלקם לא מוכרים לי ביומיום. למדתי יותר להקשיב לזולת, לשמוע אותו, אולי גם להבין אותו. זה חיזק את עמדותיי בנושאים שונים, אם כי הבנתי את אלה שהיו איתי באופן טוב יותר."

רגע מרגש בעבודה או בשידור? 

"היו כמה. אחד החשובים שבהם: לילה של שלג בירושלים וסביבותיה לפני שנתיים. בתחילת הלילה פתחתי שידור קצר לדיווחים על כבישים שנחסמו בגלל השלג. כעבור זמן קצר הבנתי שמדובר בדרמה גדולה: אלפי בני אדם נתקעו בכבישים המושלגים בירושלים ובמטה יהודה. אני יושב לי באולפן קטן בבית, בחוץ גשם, בכבישים שלג, ואני מדבר לאלפי אנשים שמשוועים לפיסת עזרה ולחילוצם מהרכב התקוע. הרגשתי שליחות אמתית של הצלת נפשות. כוחות ההצלה והביטחון קיבלו את ההכוונה על אוטובוסים וכלי רכב תקועים באמצעות השידור שלי, שנמשך עד 6 בבוקר. זה היה לילה דרמטי – ומרגש כאחד."

בבחירות הבאות ב- 2018, בית שמש לאן?

"התשובה ניתנה כבר בבחירות 2008".

מה אתה מאחל לעצמך?

"שאזכה ליותר זמן איכות עם בני משפחתי, שאצליח תמיד לראות את הטוב שבזולת, לכבד את הזולת, ושיתקיים בנו הפתגם הנודע: "שנראה כל אחד מעלת חברו, ולא חסרונם".